האלטלנה
בעיצומה של מלחמת העצמאות מגיעים ארגוני המחתרת להסכם שילובם בצבא ההגנה לישראל. ביוני 1948 נחתם הסכם על שילוב האצ"ל בשורות הצבא, הדורש מהארגון להפסיק כל פעילות עצמאית, ובכלל זה רכישת נשק. כשלושה שבועות לאחר מכן, מגיעה אל חופי הארץ אוניית האצ"ל "אלטלנה", ועל סיפונה מעפילים ונשק. בעקבות אי הסכמה בין נציגי ממשלת ישראל ומפקדת האצ"ל בנושא חלוקת הנשק, תותח של צה"ל נורה בספינה והיא החלה לטבוע. בפרשה נהרגו שישה עשר חיילי אצ"ל ושלושה חיילי צה"ל.
כרוז מאת הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל
(28.5.1948)
חיילים אחים!
תמה פרשה אחת בחיינו ומתחילה פרשה שניה. בדמנו ומלשד עצמותנו הבאנו את האומה עד הלום. פרקנו את עול השעבוד הבריטי ובחלקה של המולדת קם שלטון עברי. מתוך נאמנות לעם ולמולדת, מתוך נאמנות לדברינו – המעמד תמיד מקיים את דברו – החלטנו לנטוש את המחתרת בחלק המשוחרר של המולדת. ומתוך אותה נאמנות החלטנו להצטרף לצבא העברי העומד, יחד עם פלוגות הקרב של המעמד במערכה שתכריע את גורל עמנו לדורות. הפקד תפקדו בימים הבאים בשורות הצבא העברי ובצבא שלנו – יהיה שמו הזמני אשר יהיה ויהיו הממונים עליו אשר יהיו – נשרת כפי שחיילי המעמד רגילים לשרת את העם: במשמעת בלי תנאי, בהקרבה בלי גבול ובמסירות בלי סיג. לצבא העברי ולמערכה הצבאית תכנסו בגדודים. (…) במשך השבועות הקרובים יוסיף מטה זמני של המעמד לדאוג להשלמה מסודרת של תהליך ההתמזגות בצבא עברי אחיד)…( (…)
במדינה עצמאית וחפשית, אין צורך במחתרת עברית. לא נקיימה. לצד צבא עברי – צבא של מדינה רבונית – אין צורך בארגון מזוין אחר. לא נקימו (…)
בירושלים – כל עוד לא הוכנסה תחת כנפי השלטון העברי – יוסיף האצ"ל לפעול ולהלחם (…) כן יוסיפו לעמוד יחד עם כל הכוחות העבריים במלחמת הקדש על עיר הקודש עד שתשוחרר מידי צר ואויב.
בירושלים ובכל שטח אחר שבו אין קיים שלטון עברי יוסיף הארגון הצבאי הלאומי לשאת את דגל החפש, את נס מלחמת השחרור (…) זהו רגע גדול, גם שמחה בו וגם עצבות. השמחה היא בכך שהנה זכינו לראות בעינינו במשאת נפשנו: קם צבא עברי. צבא עברי אשר מפקדיו – יהיו אשר יהיו – בני עמנו המה ולא זרים. דמנו לא נשפך איפוא לשוא (…)
מתוך: המרד/מנחם בגין
העובדה הטרגית ביותר בפרשת אלטלנה היא, שהאוניה איחרה לבוא. לו הגיעה האוניה לארץ עם ביטול השלטון הבריטי, כלומר במחצית חודש מאי, מצב האומה היא שונה לגמרי (…)
הגורל לא כן רצה. האלטלנה הייתה מוכנה לא במחצית מאי, כי אם במחצית יוני. את הידיעה הראשונה על הפלגתה מנמל צרפתי קיבלנו מרדיו לונדון. הידיעה החרידתני. באותו יום הוכרזה בארץ "ההפוגה". יהיה יחסינו להפוגה אשר יהיה – אמרתי לחברי – איננו רשאים לקחת על עצמינו אחריות לתוצאות האפשריות של הפרתה (…) החלטנו קודם כל לעצור את האוניה.
כך עשינו. המברק הראשון ששידרנו לאלטלנה, היה – לא להתקדם, לחכות להוראות. לא ידענו, אם האוניה קלטה את ההוראה (…)
מיד אחרי שליחת המברק, בשעה מאוחרת מאוד בלילה הזעקנו את נציגי משרד הביטחון ומסרנו להם כל פרט ופרט על האוניה (…) הממשלה – או משרד הביטחון – מחליטים שיש להביא את אנית הנשק של הארגון הצבאי הלאומי ולהביאה במהירות האפשרית. (..) השמחה תופשת אצלנו את מקום החרדה. כולנו מאושרים (..)
עלינו, איפוא, לחזור ולשנן: הממשלה הזמנית ידעה על אנית הנשק, החותרת – בניגוד להוראתינו שאיחרה לבוא – לחופי הארץ. והממשלה היא שהחליטה להביא את אלטלנה בתקופת ההפוגה. אחרת, ה"אלטלנה" לא היתה באה (…)
אהבת ישראל ושריפת הנשק/נתן אלתרמן
ַעֲמֹד נָא הָעָם לְלֹא נִיעַ–עַפְעָף
וְיֵדַע לְמַרְאֵה הַּׂשרֵפָה הַעֹומֶמֶת
ּכִי הַּנֶֹשֶק הַזֶּה
לֹא לַהֶבֶל נִשֹרַף…
הּוא מִּלֵא שֵרּותֹו לָאֻמָּה הַּלֹוחֶמֶת!
הּוא שֵרֵת! שְֹרֵפָתֹו פֵרּוֹשָה נִּצָחֹון
לְיִצְרָּה שֶל אֻּמָה
עַל יִצְרֹו שֶל עֵדֶר.
הּוא שֵרֵת! שְֹרֵפָתֹו פֵרּוֹשָּה הַּנָכֹון
הּוא קִיּום הַמָּרֹות
ּושְמִירַת הַּסֵדֶר!
יִּתָכֵן כִי הַלָּלּו דְבָרִים פְעּוטִים,
אַךְ הַּיֹום הֵם חֹומָה לִמְדִינַת הַּיְהּודִים.
וְלָכֵן שָוְא יָרִיעּו פְלַקָטִים בָעִיר:
יֹום חֶרְּפָה הּוא יֹומָּה שֶל שְֹרֵפָת הַּנֶֹשֶק!
לֹא! בְעַב הֶעָֹשָן מִסְּתַּכֶלֶת קָהִיר!
וְהֵיטֵב מִסְּתַּכְלֹות בֹו
עַמֹון וְדַמֶֹּשֶק!
מתוך: על מות אלטלנה/שלמה סקולסקי
לכם אספר, לכם הדורות שיבואו,
הַמְיַת־קִינָתִי; שְׁמָעוּ, אָזְנִיכֶם תִּצְלְנָה.
נימי-לבבכם כנוע גלים כן ינועו
בְּעֵת אֲקוֹנֵן אֶת מוֹת מַלְכָּתִי, אַלְטלְנָה.
רַבּוֹת בַּשָּׁנִים מִכְּתָה לָהּ נַפְשִׁי כֹּה עוֹרֶגֶת.
הִכְּתָה כִּי תָבִיא לִי פָּן הַחֲרוּת מְאוּפָיר,
כִּי בֶּן־הַחרות הוא שם מתַּכְתִּי הַחוּנְנֶת.
ברזל לו קורא הַשָּׂשׁ אֶל הַקְרֶב הַמַּדריך…
רַבַּת־הַתְּלָאוֹת עָמְדָה גַם בָּאֵשׁ, גַּם בַּמִּים,
צְנָה עַל חָיָה מִשְׁבֶר עָלֶיהָ הַגְנָה,
התרן אל על, הרגל — כִּפְתק מִשְׁמִים.
בְּזֹאת מַלְכָּתִי, כָּזֹאת הִיא הָיְתָה אַלטלנה !
עַל פְּנֵי גְלִי־יָם נִשְׂאָה אֶל הַחוֹף כֹּה נִכְסְפָה,
פָּרְטָה שִׁיר חֲרוּת עַל גבל הים בַּמִּסְתּוֹר;
זרועות לה הושיט כל מי שבטֵה אֶל הַדְּרור…
נִדְמָה: הַחוֹפִים אַף הֵם מִגְבוּלָם פּה יוּסְעוּ,
ציון תִּתְמשך, תקפץ אֶל הַיָּם לְקַדְּמנָּה. – הידד !
שם היו בני-נסיכים בים אשֶׁר בָּאוּ
לפרק לה פרקן מחיק מַלְכָּתִי אֶלְטַלְנָה…
זכָּה הִיא הָיתָה, טובה וחמירה ונואלה,
חצתה מרחקים, חשפה אֶפְקִים עַד הֲלוֹם….
אולם יד אחים, אי יד בדמים מגאלת,
מה־לך. מַלְכָּתִי, עלית על שרטון במולדת ?
01.06.1948
סיכום פגישת גלילי בנוגע לשילוב האצ"ל בצה"ל, המחליטה על שילובם הסופי של גדודי האצ"ל בצבא. בהערה הראשונה נכתב: "כל פעולות רכישה נפרדות של נשק וציוד מלחמתי מטעם האצ"ל תפסקנה והקשרים ימסרו לרשות צבא ההגנה לתועלת המלחמה".
.הנער עזרא מרדכי בגיל 15, בעודו מטייל עם אופניו בטיילת תל-אביב – ביום שבו הוטבעה ספינת הנשק של האצ"ל על ידי צה"ל
"האלטלנה לא טובעה בטעות"
ד"ר שלום ויס, "מעריב", 20.03.1978
בעקבות המאמר בעתונכם מ-7.5.76, בו טוען מר אלון, "אלטלנה טובעה בטעות בפגז שנועד להפחדה", ברצוני להשיב ולמסור פרטים של אמת כפי שמסרתי לעתונכם ב-20.8.71 לאחר שידור בטלוויזיה בהשתתפות אלון בנוגע לפרשת "אלטלנה" (מאמרי הופיע בזמנו בעתונכם).
הייתי רופא האוניה ק. 18 שמטעם ה"ההגנה" ניהלה את הקרב עם האוניה "אלטלנה". לאחר חיפושים בים נתגלתה "אלטלנה" בסביבת כפר ויתקין לפנות בוקר, אך באותו זמן הופיע אווירון לבן של האו"ם שפיקח על הפסקת האש ואז הפליגה "אלטלנה" לכיוון הים ואחרי שהאווירון הסתלק, התקרבה "אלטלנה" לכפר ויתקין, שם התחילו לפרוק חלק מציודה. כשפתחו עליה אש מכיוון החוף, הסתלקה האניה ופנתה לכיוון תל-אביב ושם עלתה "אלטלנה" על שרטון, מחוף תל אביב נפתחה אז אש חזקה ומאנייתי יכולתי לראות שעל "אלטלנה" הופיע דגל לבן כסימן לכניעה, אבל האש על "אלטלנה" לא פסקה, חלק מאנשיה קפצו אז המימה ולמרות זאת האש מהחוף לא נפסקה, האניה לא טבעה ונשארה שרופה על החוף.
אין זה תואם את האמת שירו רק כדי להפחיד את אנשי "אלטלנה", אלא זו היתה מלחמת אחים ממש בים. בתור רופא האניה ק. 18 ראיתי זאת במו עיני. כך שהסיפור בטלויזיה בזמנו והמאמר בעתונכם היום אינו תואם את האמת. אני כותב כל זאת, משום ששוב התחילו לפרסם דברים על "אלטלנה" בכוונה לסלף עובדות, אם כי הפעם בהרגשת צער על המעשה.
אנשים מתבוננים באלטלנה אפופת העשן. מתוך אוסף התצלומים של בנו רותנברג, ארכיון המדינה
דברי הכנסת
הישיבה המאה ארבעים-וחמש של הכנסת השישית
חבר הכנסת אורי אבנרי שאל את ראש הממשלה ושר הביטחון ביום א' בניסן תשכ"ז (22 במארס 1966):
בימים אלה יצא לאור, בהוצאת "מערכות", ספרו של מר פנחס וזה, שאחד מפרקיו מתאר את פרשת "אלטלנה". בספרו טוען מר וזה, כי רוב הנשק שהובא ב"אלטלנה" לא נשרף או הושמד […] עוד טוען מר וזה, כי האניה נפגעה רק בדרך מקרה בירי תותח בלתי-מכוון […] כן טוען מר וזה כי אנשי אצ"ל היו הראשונים שפתחו באש.
שאלותי הן:
- האם הגירסה הכלולה בפרק הנ"ל היא גם הגירסה הרשמית של משרד הבטחון?
- האם בדעת שר הבטחון למנות ועדת חקירה ציבורית לחקירת פרשת "אלטלנה", שתגבה עדויות מכל הגורמים המעורבים בדבר?
ראש הממשלה ושר-הבטחון לוי אשכול:
- לא ידוע לי על קיום כל גירסה רשמית של משרד הבטחון בנידון.
- התשובה שלילית.
הדגל שהונף על תורן האונייה "אלטלנה", לאחר שהורד ממנו דגל פנמה שתחתיו הפליגה האונייה מנמל בצרפת.
את הדגל הציל יפתח שטיין שקשר אותו לגופו בעת ההפגזה.