המרד בשלטון הבריטי
ב-1 לפברואר 1944 הכריז האצ"ל על מרד בשלטון הבריטי בארץ ישראל, והחל בשרשרת פעולות נגד מוסדות המנדט. המרד היה לביטוי מעשי וחד של תורתו של מנהיג התנועה הרביזיוניסטית, זאב ז'בוטינסקי. האצ"ל הוביל את המרד מתוך אמונתו בחשיבות הכלי הצבאי במאבק לריבונות יהודית בארץ ישראל. יחד עם זה האמינו לוחמי ומפקדי האצ"ל בערכי החרות, השוויון ואהבת האדם, וניסו ככל יכולתם לבטא ערכים אלו הן במלחמה באויב והן בתחושת האחווה בין שורותיהם.
ביום קום המדינה, אזרחי המולדת העברית, חיילי ישראל, נוער עברי, אחיותי ואחי בציון!
מקץ שנים רבות של מלחמה במחתרת, של רדיפות ועינויים, עינויי גוף ונפש, מתיצבים לפניכם המורדים במלכות הרשע כשברכת הודיה בפיהם ותפילה למרום בלבד. הברכה היא זו שאבותינו ברכו ביום חג ומועד; הברכה היא זו, ששפתותיהם דובבו על פיר חדש. והן חג במשכנותינו; ופרי חדש ורך עולה לנגד עינינו. המרד העברי של השנים תש"ד – תש"ח הוכתר בהצלחה. המרד העברי הראשון, אחרי התקוממות החשמונאים, שנסתיים בנצחון. שלטון השעבוד של בריטניה בארץ מולתנו הוכה, עורער, פורק וסולק. (מתוך נאום היציאה מהחתרת).
האחדות הלוחמת
בספטמבר 1945 שולח מנחם בגין למשה סנה, ראש המפקדה הארצית של ההגנה דאז, מכתב ובו הצעה לשיתוף פעולה בין שלושת המחתרות במרד בבריטים. הצעה זו מגיעה אחרי תקופת הסזון, אחרי קרע עד כדי איבה בין ההגנה לאצ"ל. המסמך המקורי נמצא בארכיונו של משה סנה וניתן לנו באדיבות יאיר צבן.
"זוהי הצעתי. אני מקוה, כי תקרא אותה, כשם שהנני כותבה: בכנות וברצון טוב. הגד לחבריך – וביחוד למר גלילי, שתנועתו דוגלת "באסכולה" זו – שיעזבו את השטויות על "פשיזם" ועל "תהום". אין תהום. ביתר דיוק: יכולה לא להיות תהום. בו ביום, שבו תושמע חצוצרת ההתנגדות – ההתנגדות, שבלעדיה ילך הכל לאבדון – תוקם האחדות, תבא ההתקרבות ואולי רק אז יבינו, מה מוטעית, מה מסולפת היתה ההערכה שהעריכו את הכח הזה, הלוחם, המאמין, המקריב. ואף זאת עליכם לדעת: אם באמת תוקם האחדות הלוחמת, לא יהיה מבצע, שלא נבצעו; לא תהיה סכנה, שלא נכנס לתוכה, בכדי לסלול דרך, בכדי לעלות לכבוש, לשחרר ולהגן.
אין עוד להפסיד זמן. אבקשך לתת לי, במהירות האפשרית, תשובה – תשובה אישית, כשם שפנייתי היא אישית. והאמן לי, כי, לא מתוך "חולשה", אלא מתוך אהבת העם, שאין למעלה הימנה, הננו כולנו מצפים ליום, בו נוכל לאמר איש לרעהו:
אח לנשק
מ.ב."
