ירושלים

"על-יד הכותל הדרומי חשפנו את האבנים שלגיונות הרומאים הטילו מלמעלה למטה בבואם בחמת זעם להחריב בית-מקדשנו. לעולם לא אשכח את הרגע שבו ראיתי במו עיני אבנים אלו; ולנגד עיני רוחי — ולנגד עיני רוחו של כל יהודי שמתבונן בהן — עמד בית-מקדשנו, ועמדו אבותינו המגינים בשארית כוחם נגד הסתערות הלגיונות של רומא הכובשת, ואחר-כך ניתצו את האבנים והפילו אותן למטה. והן היו מכוסות 1,897 שנים. והנה אנחנו, בני בניהם של מגיני בית-המקדש, שבנו אל המקום, גילינו אותן וראינו אותן. אצלנו העבר הוא העתיד. הוא מוכיח את הקשר שלא יינתק בין עמנו ובין ארץ-ישראל. ארצנו היא, מולדתנו. לא באנו אליה — שבנו אליה. שלנו היא, בזכות, כולה שלנו."- מנחם בגין.

השאיפה לשוב לירושלים ולבנותה עמדה בבסיס התנועה הרביזיוניסטית ובפעילותה המדינית והתרבותית. זאב ז'בוטינסקי ותלמידיו פעלו להגנתה ולשגשוגה של העיר עם הקמת כח ההגנה בירושלים, בייסוד פלוגות הכותל ולאחר הקמת המדינה במאבק לאיחודה מחדש. כך, מפלגת חרות היתה למפלגה היחידה, לאחר הקמת המדינה, אשר דרשה לשוב לעיר העתיקה לאחר אובדנה לכיבוש הירדני; את חזון זה זכה מנחם בגין להגשים בהשתתפותו בממשלת האחדות עם פרוץ מלחמת ששת הימים ובכהונתו כראש ממשלה העביר את חוק היסוד: ירושלים בירת ישראל.

העיר שחוברה לה יחדיו / מנחם בגין

לפני עשרים וחמש שנה, ביום הכיפורים, התפללתי ליד הכותל-המערבי. תוך הקהל ניצב איש בית"ר צעיר, עם שופר נסתר מתחת לאמתחתו, כפי שנהוג היה בתנועת ז'בוטינסקי, מאז זרים אסרו לתקוע בשופר ליד הכותל-המערבי. עם תום תפילת הנעילה, הוציא הצעיר את השופר ותקע תקיעה גדולה וממושכת, וכל הקהל הצפוף ברחבת הכותל המצומצמת קרא בקול: לשנה הבאה בירושלים הבנויה. ולפתע, מימין ומשמאל, התפרצו שוטרי בריטניה, אלותיהם בידיהם, והחלו להכות באנשים, נשים וילדים, כדי למצוא את "העברין" שתקע בשופר. ראיתי את המחזה הזה ונשאתי תפילה חרישית בלב, בי נשבעתי ביום ההוא: אם ה' יתן לנו שנות חיים וכח, נמחה את החרפה מארצנו. אל אלקי ישראל, הישלטו שוטרים זרים ביום הקדוש ביותר לישראל, במקום הקדוש ביותר לעברים, וימנעו מאתנו את המסורת הקדושה ביותר מאז גילנו מארצנו והתרחקנו מעל אדמתנו?

נאומו של השר מנחם בגין בטקס הפתיחה של ועידת תנועת החרות ביום כ"ח באייר תשכ"ח

למאמר המלא לחץ כאן

מתוך: מלחמת עולם למען ירושלים ועבר הירדן מזרחה/ זאב ז'בוטינסקי

השאיפה הלאומית של עם ישראל מתבטאת כיום בתכנית העשור: בהקמת המדינה העברית משני עברי הירדן, כשלב ראשון בפרשה ההיסטורית של שיבת ציון. כל מה שאינו מתיישב עם סיכוי זה אנו דוחים בהחלט! וזאת דוחה גם העם היהודי כולו.

ואם יקרה שהסוכנות היהודית או כל הקונגרס, בעל זכות הבחירה הקנויה, ינסו לסלף את דעת קהל זו,- הרי נעשה אז את חובתנו וע"י הפגנות המונים כבירות ומשכנעות נגול בפני העולם את פרצופם של המסלפים הללו. ואל תפריזו על הסכנה הממשית של הצעת החלוקה. גם אם ממשלת המנדט תסכים לכף: הרי אין הדבר משתמש שתכנית זו תתגשם. לא פעם ראינו, כיצד ממשלות חזרו בהן מהחלטותיהן: ובאנגליה קורה הדבר לעיתים תכופות יותר מבשאר הארצות. הכול תלוי בלחץ של הכוח שכנגד- בייחוד כשלחץ זה יהיה מבוסס על יסוד של השכל הישר והצדק. ואם נגזר עלינו שסביב לשאלה זו תתלקח מלחמת עולם- "מלחמת עולם של היהדות למען ירושלים ועבר הירדן מזרחה"- הרי מלחמה זו לא תתחיל מיד לאחר פרסום החלטתה של הממשלה. היא תתלקח ברגע המתאים. ויש לקוות, שמלחמה זו תחשל אז את העם היהודי לאומה אמיתית; היא תכריח לכנס את הכנסייה הלאומית, היא תהפוך את ה. צ. ח לפרלמנט של האומה ותציל את שלימות הארץ לעולם ועד!

יוהאניסבורג, סוף יוני.

אם אשכח ירושלים, תשכח ימיני!

 

למאמר המלא לחץ כאן

איכה / אורי צבי גרינברג

היתה עיר מלכות לסלע-הצרעה בכמה בליטות למכאוב? אללי לנו! כפים על גבי כפים: עיגולים ורבועים; גדרים בתוך גדים כמבואות למלכות ; מובאי קריה כמו פיות; כיפות וחצאי-ירח; מגדלים נצעבים; וחומת-עיר, שסביב לה מדרונות בוכים לאלהים מאשפתות; זיתים מתים בנגוהות; והכל לוחש בנגיעה כמו צרבת וכאברי גויה אחת – זוהי ירושלים שלנו, המנותחת עד היום. אללי לנו! חפור בקצה המטה ועשה את העפר תחות, קחתו על שטח היד ותראה, שאדמת המקום מעוכה מרקב עצמות. הוא אומר: מרקבונה של מלכות בית-דוד. מבשרנו נחזה ירושלים מנותחת.

אז בתקוע טיטוס הרומי את כידונו בפרוכת, נפתח מקור כל הדמים, וכוב מאדים היה למזלנו. משנים-עשר פצעים של שנים עשר שבטי – יה זבים הדמים. זוהי בכיה לדורות – בדם, מתחת להכרה, אפילו כשהפרצוף צוחק; כי זקנו מאד. אין מכתנו טריה; הדם אפל. והאורלוגין הישראלי באמצע כל הזמנים מכוון במחוגיו לנקודה האמצעית – לירושלים; משיח בן-דוד איכה? – זעקת כל הדורות. (וכשהייתי ילד ראיתי תמיד בכל ערב, כעין אצבע ורודה נטויה על השמים; ואמרתי לי: אצבע אלהים היא, המרמזת לכל היהודים; הנה, שם היא, ירושלים – – ).

לחץ כאן למאמר המלא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *