על המורה החי

"גדולתו של זאב ז'בוטינסקי, הלוחם. לא היתה בעינינו זקוקה לשום הוכחה… היריבים בגידופיהם ובזלזוליהם – לא שמנו אפילו לב אליהם. אנו ידענו את הגדולה. אנו נשמנו אותה במחיצתו. אבל נדמה לי, כי עוד גדל הלוחם בגדולתו שעה שנלחם על אותו דבר מופשט וממשי, עמוק ועליון, מודבר ועולה, נצחי ובלתי מנוצח : צדק. לעיתים, כל שאיפת הצדק האנושית מתרכזת סביב אדם אחד, אם שמו יהא דרייפוס, בייליס, או סטאבסקי.
אמר ג'פרסון:
"סבור אני, כי מרד קטן, מפעם לפעם, היא דבר טוב ונחוץ בעולם המדיני, דוגמת הסערות בעולם החומר.. אילן החרות יש לדשנו לפעמים בדמם של פטריוטים ועריצים".
לא זה היה מרד, אשר את רעיונו נשא זאב ז'בוטינסקי. לא למרד "קטן" הנחוץ, כאילו באורח עקרוני, לאילן החרות למען לא ייבש, היתה כוונתו. הוא חזה ותבע מרד הצלה וגאולה. מרד אינו מרידה."

מתוך מאמר של בגין במלאות 19 שנים למותו של ז'בוטינסקי

"מהי אמת? אמת אין משמעותה לדבר על אמת , אמת משמעותה להסיק מסקנות"

"זו תורת המורה: אין זה מספיק לדבר על האמת; צריך להסיק ממנה את המסקנות, והאמת, הידועה כיום לכל איש ואשה היא, כי השלטון הבריטי בארץ-ישראל דן את עמנו לפזור, לשעבוד ולכלייה; כי אף על פי שלטובת הציונות הופעלו כל הגורמים, האוביקטיביים והסוביקטיביים, המדיניים והמוסריים, לא זז השלטון הבריטי מעמדתו והיה, באופן אורגני, למכשול המכריע בדרך האומה לחידוש חייה ולשמירת חייה. האמת הזאת מחייבת את כולם. לא די לדבר עליה; לא די עתה ללמוד לירות; ולא די לדעת לירות. בשם הצדק ההיסטורי, בשם אינסטינקט החיים, בשם האמת – צריך לירות."

מנחם בגין מצביע על הטמעתה של תורת ז'בוטינסקי בקרב כל המחנות הפוליטיים. לפיו, ב-1945, למרות הפילוג בין המחנות, כל מנהיגי המחתרות הפנימו את האקטיביות שנדרשת אל מול המציאות. האמת היא הסקת המסקנות וחתירה אליהן בתוך המציאות ולא השתאות ממנה בלבד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *