כיבוש יפו ומשמעותו האסטרטגית

כיבוש יפו ומשמעותו האסטרטגית

כיבוש יפו ומשמעותו האסטרטגית

כיבוש יפו ומשמעותו האסטרטגית

• אסור שהקונסטיטוציה שלנו תהא אוסף של סעיפים ונוסחאות הקובעים צורת
  ממשל דמוקרטית בלבד; היא חייבת להבטיח לעם תכן
• חיים דמוקרטי. לפיכך נדרוש ערובות
  תחוקתיות להפרדת רשויות המדינה. רכוז
• הסמכויות ביד אחת, או אפילו בידי
  רשות אחת, מהווה סכנה חמורה ביותרלחופש
• המדינה ולחרות האזרח. חוק הוא, חוק בל יעבור, כי אין ראש ממשלה, או חבר
  ממשלה יכול להיות גם מחוקק וגם שופט. האמתלא של "מצב חרום" אינה מצדיקה רכוז

• אסור שהקונסטיטוציה שלנו תהא אוסף של סעיפים ונוסחאות הקובעים צורת ממשל דמוקרטית בלבד; היא חייבת להבטיח לעם תכן
• חיים דמוקרטי. לפיכך נדרוש ערובות תחוקתיות להפרדת רשויות המדינה. רכוז
• הסמכויות ביד אחת, או אפילו בידי רשות אחת, מהווה סכנה חמורה ביותרלחופש
• המדינה ולחרות האזרח. חוק הוא, חוק בל יעבור, כי אין ראש ממשלה, או חבר ממשלה יכול להיות גם מחוקק וגם שופט. האמתלא של "מצב חרום" אינה מצדיקה רכוז

1. אסור שהקונסטיטוציה שלנו תהא אוסף של סעיפים ונוסחאות הקובעים צורת ממשל דמוקרטית בלבד; היא חייבת להבטיח לעם תכן
2. חיים דמוקרטי. לפיכך נדרוש ערובות תחוקתיות להפרדת רשויות המדינה. רכוז
3. הסמכויות ביד אחת, או אפילו בידי רשות אחת, מהווה סכנה חמורה ביותרלחופש
4. המדינה ולחרות האזרח. חוק הוא, חוק בל יעבור, כי אין ראש ממשלה, או חבר ממשלה יכול להיות גם מחוקק וגם שופט. האמתלא של "מצב חרום" אינה מצדיקה רכוז

אסור שהקונסטיטוציה שלנו תהא אוסף של סעיפים ונוסחאות הקובעים צורת
ממשל דמוקרטית בלבד; היא חייבת להבטיח לעם תכן חיים דמוקרטי.
לפיכך נדרוש ערובות תחוקתיות להפרדת רשויות המדינה. רכוז הסמכויות ביד אחת, או אפילו בידי
רשות אחת, מהווה סכנה חמורה ביותר לחופש המדינה ולחרות האזרח. חוק הוא, חוק בל יעבור, כי אין ראש ממשלה, או חבר ממשלה יכול להיות
גם מחוקק וגם שופט. האמתלא של "מצב חרום" אינה מצדיקה רכוז טוטאליטרי של השליטה המשולשת במדינה,
רכוז, המעמיד למעשה את בעלי – השלטון מעל לחוק בעוד
שבמדינה חפשית חייב החוק להיות השליט העליון ולו כפופים כל האזרחים בלא יוצא מן הכלל, ותהא עמדתם במדינה כאשר תהיה.

בחדשים שקדמו לפלישה הערבית הגדולה הוספנו לערוך פשיטות לתוך השטח הערבי. אולם כבר בפרוס שנת 1948 הבהרנו למפקדינו ולחיילנו, כי בפעולת התקפה לא סגי. אמנם, היה לפשיטות האלו של כל הכוחות העבריים ערך פסיכולוגי רב; וגם ערכן הצבאי, במידה שהן הרחיבו את החזית הערבית ואילצו את התוקפנים להתגונן, לא היה מבוטל. אולם היה ברור לנו, כי לא הרי המלחמה בתוקפנים הערביים כהרי המלחמה במשעבדים הבריטיים ולא הרי המלחמה בשנת תש"ח כהרי המאורעות בשנת תרצ"ח. אמרנו וחזרנו, כי פשיטות פרטיזניות, ולו אף הנועזות ביותר, לא עוד תחרוצנה את גורל המערכה; דרושות והכרחיות פעולות כיבוש ובהן כל תוחלתנו. גם לפני שהתחילה ההתמודדות בין צבאות-הפלישה לבין הכוחות העברים וגם לאחר שתתחיל ההתמודדות המכרעת בשדה-הקרב.

בהעמידנו בפני עצמו את המטרות האלו, ידענו, כי השגתן תהיה תלויה בגורמים רבים וביחוד בכוח – בחיילים ובנשק – שיעמוד לרשותנו. לפיכך קבענו בהחלטה הפנימית, כי התכניות הן אלטרנטיביות: נגשים את אלו אשר יהיה לאל ידנו להגשימן. זהו הריאליזם האמיתי: לשאוף לגדולות, לא לבוז לקטנות. ואכן מתכניתנו האיסטרטגית הכוללת הגשמנו במלואו רק את הסעיף השני; בסעיפים א' וג' השגנו הישגים רבים בשדה הקרב, אך להכרעת נצחון לא הגענו; להגשמת סעיף ד' לא זכינו להגיע כלל. אולם כיבוש יפו עומד כמאורע מיוחד במערכה הצבאית על קיום העצמאות העברית, כדאי איפוא לזכור, כי בניגוד לכל מה שסופר בחול המועד פסח תש"ח, החלטנו לקחת את יפו לא עם כיבוש חיפה, אלא חדשים רבים לפני שיצאנו לקרב המכריע.
בשעה שקיבלנו את החלטתנו על האסטרטגיה של הכיבוש, לא היה לנו עדיין נשק לביצועה של פעולת-כיבוש כלשהי. אבל אם יאמרו לך, כי ההכרח הוא אבי היכולת והרצון אבי האפשרות – תאמין. בחודשים פברואר ומרץ עמדנו ללא טיפה של חמרי נפץ; בחודש אפריל הצלחנו לייצר מספר טונות של חומר בעל כח נפץ אדיר. עוד בחודש מרץ לא היתה לנו אלא כמות מבוטלת של מכונות יריה, רובים ותחמושת. בחודש אפריל ביצענו שתי פעולות רכישה, אשר שינו את מצב הציוד של יחידותינו. התעשרנו בכח-אש הרעשה, שעלה בימים ההם על כח ההרעשה של ההגנה.
ביום כ"ו באדר ב' תש"ח, ברביעי באפריל 1948, בשעה 6,45 הוביל גידי יחידת קרב שלנו, בפיקודו הישיר של יהושע, למחנה הצבא הבריטי מספר 80 בקרבת פרדס-חנה, בו חנה גדוד חיל תותחנים אנטי-טנקי. זו היתה התקפת מצח על גדוד נבחר של תותחנים בריטיים. עשרות עמדו נגד מאות והמעטים ניצחו את הרבים.
יחידת החלוץ שלנו השתלטה על המשמר המזויין שניצב בשער המחנה ופילסה את הדרך בפני שאר היחידות, שנסתייעו בשתי מכוניות משורינות, אחת של הצבא הבריטי שהוחרמה והשניה של המשטרה הבריטית, שאף היא (המכונית ולא המשטרה) הוחרמה. היחידה, שהשתמשה במשוריין הצבאי, השתלטה על האגף השמאלי של המחנה; היחידה שנעזרה על ידי מה שהיה פעם רכושה של המשטרה הבריטית, השתלטה על אגפו הימני. כהר, עין נכבש המחנה תוך הסתערות והגדוד האנטי טנקי של הצבא הבריטי נמצא למעשה בשבי חיילינו.

מיד נפרץ מחסן הנשק והחלה הטענת הרובים, התת-מקלעים, הברנים, המכונות האנטי-שריוניות והתחמושת. אבל בינתיים התאושש האויב בקצות המחנה. ממול העמדה המרכזית שלנו הגיח פתאום זחל משוריין ואיים להשמידה. הרגע היה מסוכן מאד. הפירצה בעמדות המגן עלולה היתה להכשיל את כל הפעולה ולהמיט אסון על מבצעיה. ג'קסון האמיץ – בעל הניב הסקוטי – הציל את המצב. הוא פרץ את דלת הזחל, חיסל את יושביו המזויינים וכבש כלי משוריין נוסף בשביל הארגון הצבאי הלאומי. הבריטים הכניסו לפעולה את תותחיהם וטנקים כבדים. בחורינו הוציאו מכלל פעולה טנק מטיפוס שרמן ועל אש האויב שלא דייקה כלל ועיקר השיבו במטר אש. קולונל בריטי ושבעה סמלים וטוראים נהרגו בשעת הקרב; רבים נפצעו. אחד מחיילינו נפל חלל; אחדים נפצעו, אך תוך הקרב הבלתי פוסק נמשכה הטענת הנשק. המלקוח היה רציני; בעיקר ברובים, במכונות יריה ברן ובתחמושת. גם מספר מצומצם של פגזי פיאט – פגזים נגד שריון – לקחנו מן הגדוד ה-12 המהולל ובעזרתם הוצאנו מכלל שימוש מספר טנקים בריטיים בחזית יפו. לו היו לנו יותר פגזי פיאט.
כעבור שבועיים פקדנו שוב את סביבת פרדס-חנה. הפעם הסתער גידי על רכבת צבאית. הרכבת יצאה מחיפה לכיוון המשולש. היא עבדה להביא עשרות טונות של תחמושת יקרה לחיל קאוקג'י. אך היא לא הגיעה לתעודתה. עצרנוה בקילומטר ה-41 בין חדרה לבנימינה ולקחנו ממנה נשק ותחמושת, שהכריעו את גורל יפו ויותר מזה.
אבל הדבר לא היה פשוט כל עיקר.