במאמר זה לציון פטירתו של מייסד התנועה הרביזיוניסטית זאב ז'בוטינסקי, עומד בנארי על עיקרי תורת בית"ר, על חשיבות ההדר ועל משמעותו במדינת ישראל: שיוויון זכויות, חופש הפרט והעקרונות הדמוקרטים הנובעים מהיות כל בני האדם בני מלך.
בערב ראש השנה תשי"ב, שלוש שנים בלבד לאחר הקמת המדינה ולאחר שסיים את תפקידו כמפקד האצ"ל, פרסם מנחם בגין את המאמר שלפנינו. בטקסט טעון וספוג פאתוס לאומי, חוזר בגין אל אחד הסמלים המובהקים של המאבק בבריטים: הזכות לתקוע בשופר בכותל המערבי. בגין אינו מסתפק בתיאור היסטורי של האירועים, אלא משרטט את קווי המיתאר של הפילוסופיה הלוחמת שלו – המעבר מ"עבדות נפשית" וכניעה לתכתיבי "הסרדיוטות" הבריטיים, לריבונות גאה שאינה יראה מהפעלת כוח כדי להגן על קודשי האומה
במאמר זה מתייחס המשורר שלמה סקולסקי לחשיבות המשקל בשירה וטוען כי בכתיבה זו אין היא נופלת בתפקידה מן התוכן.
דברי הספד אלה נכתבו על ידי זאב ז'בוטינסקי אחרי מות הרצל.
נאום של חברת הכנסת אסתר רזיאל נאור הנמצא בארכיון מרכז מורשת מנחם בגין. הנאום נישא ברדיו קול ישראל וגם התפרסם בחלקו בעיתון חרות, ובו מציגה רזיאל-נאור את תפיסתה של תנועת החרות באשר להפרדת הרשויות, שהיא ערובה לשלטון תקין ולחירויות האזרח.
