ז'בוטינסקי מגיב בקטע זה לאדם שמתנגד לרעיון הציוני ותומך באוטונומיזם, שמשמעו היא הענקת אוטונומיה שלטונית ותרבותית ליהודים במדינות אירופה. כנגד סכנת ההתבוללות הקיימת ברעיון של האוטונומיזם טוען בן שיחו כי אין לחשוש לכך כיוון שלעולם תישאר מידה מסוימת של שנאה כלפי היהודים. הקטע הבא הוא חלק קצר מתגובתו של ז'בוטינסקי שבה עומד הוא על חשיבותו של הכבוד עבור האדם בהקשר של זהותו הלאומית ועל חיוניותה של ההתבדלות לטובת שגשוגם של הלאומים ושל האנושות כולה.
ז'בוטינסקי מגיב בקטע הבא להשקפתם של "אנשי הקידמה" שאוחזים בערכים אוניברסליים של זכויות האדם והאזרח, אך אינם מכירים בחשיבותם של ערכים פרטיים כמו לאומיות. כנגדם מסביר ז'בוטינסקי מדוע אין אידאלים חברתיים של תיקון עולם סותרים ערכים לאומיים, ואף להיפך: בהשקפתו הזהות הקולקטיבית – התרבותית, הדתית והלאומית – היא שמעניקה ליחיד את העומק האנושי שלו ואף תורמת לשגשוגו של העולם. בהתאם לכך מוסיף ומסביר ז'בוטינסקי כי פיתוח סולידריות וחמלה כלפי בני האדם אמורה בהכרח להוביל להבנת חשיבותה של הזהות הלאומית. פורסם ב"אודסקיה נובוסטי" ב-30.1.1903.
דברי הספד אלה נכתבו על ידי זאב ז'בוטינסקי אחרי מות הרצל.
שתי השנים שעברו על תנועת ה.צ.ח הפכו את נשמת העם על שורשיה. כשאני אומר את הדברים הללו הריני יודע היטב, שאף אחדים מבין חברי שלי יתייחסו אליהם בספקנות. ואולם טעות בידם. רעיון היסוד של קונגרס וינה היה: כנסיה לאומית, כלומר פרלמנט יהודי עולמי במקום מוסד מפלגתי מפורר מבפנים, כדוגמת הקונגרס של הציונות הישנה. אני סובר, … Continued
במאמר מציג את חשיבות האוונטוריזם כחלק ארגז הכלים של התנועה הרביזיוניסטית ומהחינוך הביתרי, אך מתנגד לנסיונות להפכו לעיקר
