מאת: זאב ז'בוטינסקי

במאמר זה מתאר ז'בוטינסקי את עצמו ואת בני דורו כאנשי המאה ה-19, המאה של החופש, הספונטניות והמשחק. מתוך כך מבסס ז'בוטינסקי את אידיאל החרות שאותו הוא מעלה על נס על השקפה יסודית בנוגע לדמות האדם ולמהות הקיום האנושי: לפי ז'בוטינסקי האדם הוא בראש ובראשונה יצור משחק ומשתעשע יותר מאשר יצור עמל הפועל בעיקר מתוך הכורח של צרכי הקיום. מתוך כך מיצר ז'בוטינסקי על השינוי שהתחולל לדידו במעבר מהמאה ה-19 לשליש הראשון של המאה ה-20, שבו ערכי המשמעת והציות החליפו את ערכי החופש והמשחק. אחד הביטויים הגלויים לכך הוא עלייתה של מדינת המשטרה הפשיסטית והקומוניסטית וקביעת הסדרים החמוּרה לחיים.
המאמר נכתב במקור ברוסית והתפרסם בפאריס ב-1937. תורגם לעברית בידי יוסף אור.