הסברה על תליית המרגלים הבריטיים
הסברה על תליית המרגלים הבריטיים[1]
זו הפעם הראשונה בתולדות האימפריה הבריטית, שבני "הגזע העליון" נתלו בארץ, המורדת בשלטונה. על כן כה רב הזעזוע במחנה האויב. הם, השולטים על ימים ויבשות; הם שהתרגלו לרדות ולתלות-הם שניתלו לפי פסק-דין של בית-דין, המבטל את סמכותם ומעמיד במקומה את סמכותם של בעלי הארץ החוקיים. מעשה זה הוא כה מהפכני מבחינת המושגים המקובלים עד שהבריטים אינם מסוגלים עדיין להבין, כיצד העזנו לעשותו. ואחד ממדינאיהם דרש ויכוח מיוחד בפרלמנט שלהם "נוכח התקלסות ללא דוגמה בכל סמכותנו".
ודאי, המעשה הוא מהפכני - אולי המהפכני ביותר בהיסטוריה של מלחמות מהפכניות. מלחמות נגד משעבד זר אינן תופעה בלתי-שכיחה בעולם - אם כי אותה מלחמה, שאנו מנהלים בארץ בתנאים החיצוניים והפנימיים הידועים היא מהרבה בחינות חזיון מיוחד במינו. אבל כאילו "הוסכם" בעולם, כי המשועבד נלחם ומתמרד והמשעבד מדכא ותולה. שהמשועבד יוציא מידי המשעבד את סמכותו האחרונה ויתלה את נושאי השעבוד - דבר כזה עוד לא אירע. ומכאן הזעזוע הכללי.
וכדי לשמור על התוכן המהפכני של תליית המרגלים הבריטיים, העמדנו את דבר הוצאתם להורג על בסיס של פסק-דין ולא על בסיס של תגובה ישירה לרציחת שלושת שבויינו. חשוב היה להחדיר בקרב הצבור ובקרב העולם את ההכרה שישנה בלבותינו, כי המשעבדים-הם הם בלתי חוקיים כאן, הם הטירוריסטים, הם המרצחים, הם נושאי הנשק הבלתי חוקי והם שיישפטו על-ידי בית-דין. יתכן כי בהדגשת הנקודה הזו היתה בהודעתנו הראשונה הפרזה מסויימת אך העיקרון היה ונשאר נבון: שיפוט ריבוני.
והשיפוט - לא ההוצאה להורג - הוא התגמול. את זאת הסברנו בהודעות הבאות. שבויי מלחמה חייהם קדש. אם האויב מעז להעמיד את שבויינו בפני "בית-דין" ולהוציאם להורג בתלייה - ישפוט בית הדין שלנו את שבויי האויב ויצווה לתלותם. כך נרמסת - כפי שהרגיש והדגיש אידן - הסמכות של המשעבד ובמקומה מופיעה-כפי שכתבה העתונות הערבית - הסמכות השלטונית העברית.
כמובן, גל ההסתה הבריטית וגל ההסתה של "מועצת הזקנים" בגיטו לא היה תלוי בהסברה זו או אחרת. ההסתה באה, אצל הבריטים, עקב הפגיעה החמורה ביותר בסמכותה השלטונית ובפרסטיג'ה הקולוניאלית שלהם. ואצל אנשי הגיטו - בגלל הפחד שסנוור את עיניהם כפי שהוא סנוור, את עיני קודמיהם בגיטאות פולין, לא לראות, למען חיי שעה, את סכנת הכלייה הצפוייה לכל ולהירתע מקרבנות הכרחיים של מעטים למען חיי הרבים, למען קיום האומה וחרותה.
בעקבות הלחץ של האויב ובעקבות הפחד של משרתיו נעמוד בוודאי, בפני ימים קשים. אך שום הסתה לא תרתיענו; ושום קשיים ושום קרבנות לא יפחידונו. אנו לא נרשה לאויב הארור להקים לחיילינו תליות, מבלי שנקים תליות לו. צבא, צבא שחרור אנחנו. ועל הפרת חוקי המלחמה מצד האויב נשלם לו כגמולו - בהתאם לתורת המלחמה היסודית. ונלחם. נלחם בכל התנאים. כי המשעבד מכין לעמנו גיטו וכלייה ואנו חייבים, אף במחיר קרבנות יקרים ביותר, להכין לו בית - את בית המולדת החפשית.
[1] פנימי.
