ברוכים תהיו לנו, אחיותינו ואחינו, שבאתם הביתה, ששבתם למולדת מגלויות רחוקות ומרות
ברוכים תהיו לנו, אחיותינו ואחינו, שבאתם הביתה, ששבתם למולדת מגלויות רחוקות ומרות. רצוני שתדעו, וזכותי לומר לכם, כי לא בתקופת בחירות, אלא בתקופת מלחמה הייתם בלבנו ועמדתם, אף ממרחקים, לנגד עיני רוחנו. בימים, בהם מרדנו בשלטון הבריטי, הכינו במשעבד ונרדפנו הן על ידי גייסותיו והן על ידי משתפי הפעולה המפא"יים הסוכנותיים – אותכם זכרנו, עמכם ועל ילדיכם איחדנו ליבותינו ולמען בואכם הנה ניהלנו מלחמת דמים, מעטים נגד הרבים, חלשים נגד חזקים. ידענו כי השלטון הבריטי, שגזר על עמנו שעבוד בארצו שלו, הוא המונע מאחינו, שרידי ההשמדה באירופה ומאחינו הנרדפים בגלות-ערב את חידוש חייהם תחת שמש העצמאות העברית. על כן נשבענו לא לנוח ולא לשקוט, עד אשר נסלק מארצנו את המכשול המזויין הזה, שעמד בדרככם ובעזרת השם ובכח האמונה בצדקת מלחמתנו ובכח האהבה לעמנו המפוזר והנרדף – ניצחנו את אוייבנו, סילקנו שלטונו והנחנו את אבן הפינה למדינה העברית, המקבצת נידחי ישראל מקצות תבל.
שמוע שמעתי: מסבירים לכם, כי מנהיגי מפא"י הקימו את מדינת ישראל ועל כן להם אתם חייבים תודה על שבאתם לארץ ישראל. אנחנו איננו מתחרים על הכרת תודה. שרתנו את עמנו בדם ליבנו, כי כך ציוונו מצפוננו, כי כך לימדנו אבינו זאב ז'בוטינסקי, אנו נלחמנו – ונוסיף להלחם – על הכרת שמנו בצדקת דרכנו, בנכונות תכניתנו, בנאמנות שרותנו. אולם אם אמת היא כי מנהיגי מפא"י הקימו את מדינת ישראל, הרי גם אמת היא, שפטין שחרר את הצרפתים מן הכבוש הגרמני, כי דרלן הוא גבור המלחמה לעצמאות צרפת, כי קווינסלינג החזיר לנורבגיה את מעמדה, כי כל משתפי הפעולה עם כובש נכרי הידועים מן ההיסטוריה, אם של העבר היותר רחוק ואם של ימינו אנו – הם שנתנו לעמיהם את עצמאותם וחרותם. ואכן, מנהיגי מפא"י, הדורשים היום אמונכם, מילאו את תפקיד פטין בצרפת וקווינסלינג בנורבגיה בימי שלוט הבריטים בארצנו; משתפי הפעולה היהודיים רצו להשמיד, יחד עם המשעבד – ואף ניסו להשמיד את הארגון הצבאי הלאומי, בדיוק, כפי שדרלן ודרנן ניסו להשמיד – יחד עם הגרמנים – את המקי הצרפתיים.
נכון, הם לא הצליחו. לבריטים לא עמדה עזרתם של משתפי הפעולה המפא"יים, הסוכנותיים; אנחנו לא הושמדנו אל ניצחנו – ועל כן קמה מדינת ישראל ואף ניתנה האפשרות לאלה שהתרפסו בפני כל מושל בריטי להתיימר לשלוט ולרדות בבני ישראל.
אך מנהיגי מפא"י ואחרים יודעים, כי השקר לא לעולם יעמוד ועליו אי אפשר לבסס לאורך ימים שלטון, שעצם קיומו הוא "אוניקום" בהיסטוריה ואירוניה של הגורל. על כן הם לא רק מספרים לכם סיפורי בדים על תולדותיה של מלחמת השחרור העברית; הם גם מנסים להטיל מורא ופחד – בעיקר בשטח הכלכלי.
לשם כך הם מנצלים את החברות הכלכליות, הלוויתניות שלהם, שהם הקימו במשך חצי-יובל שנים בכספי העם כולו ועל חשבונו. וכך הם אומרים לכם: עליכם להצביע עבורנו, כי אנחנו הנותנים לכם עבודה, פרנסה, לחם ואם לא תצביעו עבורנו – תינטל מכם העבודה, תישלל מכם פת-הלחם.
וזוהי, אחיותי ואחי, אחת התופעות הנוראות בחיינו. מי אינו יודע, מהתבוננות במשטרים הטוטאליטריים, כי בהיות השליט גם ל"מפרנס" הופכים "הנשלטים – המתפרנסים" לעבדים? וכלום עבדים אתם? כלום לפי פקודתו של מדריך מפא"י תצביעו, תקבעו דרככם, תעצבו דעתכם?
זהו גם המקור לדימורליזציה איומה, כלום אין עבודה ופרנסה מגיעות לכל אדם באשר הוא אדם? כלום מותר לקשור את לחמו של האזרח בכרטיסו המפלגתי? אכן, שחיתות... פרוטקציה הרסנית, חנוך לפחדנות ולהתרפסות הן פרי הבאושים של שיטת המונופוליזציה המפא"יית.
וזהו גם מקור למחסור הממאיר במדינתנו. כדי לשלוט בפת-לחמם של המוני האזרחין. וביחוד של העולים החדשים – מרכזת מפא"י הון עצום בידיים ומונעת הקמת עמדות משקיות עצמאיות, מונעת השקעות הון חפשיות, כי לי המשק, ולי השלטון – אומרת מפא"י. והתוצאה: במקום להיות נקודת משיכה להון היהודי ברחבי תבל; במקום פריחת התעשיה, החקלאות, ובמסחר, במקום תנופת בנין אדירה בארץ קולטת רבבות – היתה מדינת ישראל למדינה אשר פשיטת הרגל שלה מלווה בשפיטת יד ומשקה מידרדר מטה מטה.
אנו נלחמים נגד המשטר המושחת הזה, כי בנפשנו, ובנפש בנינו הוא. איננו רוצים בשררה ואין עינינו נשואות לתהילתה הכוזבת של שררה. אך אנו רואים את פרי עמל הדמים של טובי בנינו נאכל על ידי סרטן – סרטן שאפשר לכנותו: רצון ההשתלטות הטוטאלית, על הנפש ועל הגוף, של מנגנון מפלגתי, מנשל ומנצל. על כן קמנו להלחם לשנוי המשטר ונלחם בו עד רדתו, עד המרתו במשטר שבו לא תהיה לא פרוטקציה ולא ביורוקרטיה, לא חוקי חרום רודניים ולא מחנות רכוז, לא הפלייה ולא התנשאות, לא מונופולים ולא טרוסטים, אנו נלחמים למשטר שבו עבודה תנתן לכל אזרח, כוותיק כחדש, באשר הוא אזרח עברי; אנו נלחמים למשטר, שבו חרות האדם תהיה חרות שלמה: הן מפחד פיסי והן מטרור כלכלי, הן ממחסור משפיל והן מהתקפות אוייבים; אנו נלחמים למשטר שבו המדיניות הלאומית תשאף להגשמת שאיפותינו הלאומיות ההיסטוריות: החזרת שלמות המולדת שהיא כולה שלנו; אנו נלחמים למשטר, שבו תיקלט העליה באמת ולא תנוצל למטרות כתתיות; אנו נלחמים למשטר, שבו לא יהיה צורך במחנות-אוהלים ושכון ינתן ללא כל פרוטקציוניזם כתתי; אנו נלחמים למשטר, שבו יחודש הטעם למונח "שרות לאומי" שבו נתקדם לא מתוף שנאה וקנאה, כי אם מתוך אמון, אהבה וחדוות הבנין, לקראת מולדת חפשית, לביטול המחיצות בין העדות, לביטול ההבדלים התהומיים בין הקצוות החברתיים, לגבוש עם אחד – עם עברי אחד, חפשי, מחדש ימיו כקדם, נושא את דבר הצדק והחרות לעמים אחרים.
עיזרו לנו, אחיותי ואחי, להקים משטר כזה בישראל. אנו מוכרחים להקימו; אנו יכולים להקימו; תנו אמונכם בתלמידיו של זאב ז'בוטינסקי, תנו אמונכם במשחררי המולדת – והקם נקים את המשטר הזה – למען עמנו, למען ארצו, למען עתידנו, למען בנינו.
