המשך המאמר, מתאריך 18/06/1971. בחלק זה, מפרט בגין את הליך המו"מ בין המפלגות להקמת ממשלת חרום לאומית. חברי הממשלה קבעו כי גם המפלגות המצטרפות לממשלת האחדות צריכים לשאת באחריות, ולכהן כשרים בממשלה המאוחדת. בגין מתאר את ההליכים שהובילו למינויו של דיין, איש רפ"י לשר הבטחון.
בגין הקדיש את הטור הבא לפרק מספר שהתכוון לכתוב בעתיד, ודן בו בהתפתחויות המדיניות שלפני מלחמת ששת הימים; גיוס נרחב של כוחות מילואים לפני שהוחלט על פעולה כתגובה להזזת הכוחות של נאצר, והקמת ממשלת הליכוד הלאומי. בגין מסביר מדוע יזם פניה דווקא ליריבו משכבר הימים דוד בן גוריון וביקש ממנו לעמוד בראש ממשלת האחדות. המאמר פורסם בעיתון מעריב 02/07/1971
בגין מגיש הצעת החוק לפיזור הכנסת. הוא טוען, שהממשלה סטתה מקווי היסוד שלה עצמה. הוא גם טוען, שנוצרה מחלוקת אידאולוגית חדשה בין אלה הדוגלים בשלמות הארץ לבין אלה הרוצים בנסיגה, המחלוקת שלא הייתה קיימת ב-1969, כפי שזה משתקף בקווי-היסוד של הממשלה.
בגין טוען שיש להתייחס ברצינות לאיומי נשיא מצרים סאדאת, ולא לשנות מדיניות תחת איומים. בגין משווה בין הסכם ריבנטרוף-מולוטוב לבין הסכם מצרי-סובייטי. בגין טוען, שכוונות תוקפניות של מצרים, בעלת הברית של ברה"מ, מאיימות לא רק על ישראל, אלא על עולם החופשי כולו. בגין מבקר הודעת הממשלה על כך שישראל מוכנה להסיג את כוחותיה מתעלת סואץ על-למנת לפתוח אותה. בגין טוען, שמדיניות "הנסיגות" הפוליטיות אינה מקרבת שלום. בגין מציג אלטרנטיבה שגח"ל רוצה שלום לא פחות מהממשלה ומציג שלושת העקרונות של דרך לשלום. בגין טוען, שמדיניות של גח"ל מבטיחה בטחון, שממנו יצמח השלום. בגין מבקר את הממשלה על ההחלטה להעביר סיוע הומניטרי לאפריקה דרך ארגון לאחדות אפריקה, שאינו ידידותי לישראל.
מאמר בנוגע למערכת היחסים בין ארצות הברית לישראל על רקע תוכנית רוגרס והלחץ האמריקאי
