הישיבה המאתיים-ושמונים-וארבע של הכנסת השמינית יום רביעי, כ״ט אדר ב' תשל״ו 31 מארס 1976 – נאומו של נציג ארצות-הברית במועצת הבטחון

בגין מביע את התנגדותו להכרזת נציג ארה"ב במועצת הביטחון על כך שהתנחלויות הם מכשול לשלום ואין הכרה בריבונות ישראלית על מזרח ירושלים. בגין מכריז, שלגבי ירושלים יש הסכמה כללית בכנסת: ירושלים מאוחדת בירת ישראל. בגין מבקר את רה"מ על ביטוי "סיפוח ירושלים" וטוען שירושלים אינה סופחה אלא שוחררה. בגין טוען שדינם של ערי יהודה ושומרון – כמו דינה של ירושלים: על כולם חלה זכות היסטורית של העם היהודי. בגין טוען שהתגובה לתעמולה שאינה מכירה בזכות זו – התנחלות. בגין קורא לשר החוץ להסיר את התנגדותו להתחלות במחנה קודם. בגין טוען שיש בכנסת רוב, המתנגד לשימוש בכוח נגד מתנחלים. בגין פונה לאזרחים ערבים בקריאה להפסיק מהומות ולהיות ביחד במדינה יהודית כבעלי זכויות שוות בכבוד הדדי.

קיסינג'ר באש צולבת; יהדות אמריקה לימין ישראל

מאמר של מנחם בגין סביב מצבו של מזכיר המדינה הנרי קיסינגר ,התמוטתות כור ההיתוך בארצות הברית במקביל לחיזוק תחושת ההזדהות של יהדות ארצות הברית עם ישראל ,בסף המאמר הוא דן בנושא ההתבוללות (או העלמות כפי שהוא מגיד במאמר) של יהדות ארצות הברית ושימוש בשפה העברית כשפה שניה אצל יהודי ארצות הברית ככלי לחיזוק הזהות ויצירת גשר מן התפוצות לישראל

בשער טיטוס והאירוקומוניזם

במאמר זה בגין מתאר את המצב הנוכחי בארץ ישראל בפני הקהילה היהודית ברומא. הוא נשלח לרומא על מנת לשאת הרצאות בנושא זה ומעלה את תחושותיו הנסערות כשעומד מול שער הניצחון. לאחר ההרצאה, נשאל בגין לגבי ההגעה לשלום – איך מגיעים לשלום או למשא ומתן עליו? שהרי הערבים מסיבים קשיים רבים בעניין זה ואין אף תכנית ישראלית אחת, אשר עמה מוכנים הערבים לעשות שלום. לעומת זאת, נודע מדברי שר החוץ כי הממשלה בירושלים ויתרה על השלום כעל מטרת המדיניות הלאומית, שנקבעה בכל קווי היסוד. ובמקום חוזה שלום, מציעה הממשלה אי-לוחמה, או ביטול מצב המלחמה תמורת נסיגות עמוקות בכל הגזרות. בגין, כתגובה לכך, מסלף את דברי שר החוץ אשר אינם נכונים לדעתו. בנוסף, הוא מתאר את תחושותיהם של הנוער היהודי באירופה, על רצונם לעזור לעם היהודי, על התרבות הקומוניזם והרגשת הניכור של הנוער היהודי באירופה. ולמרות כל התחושות הנ"ל – בגין אומר שאין להתייאש. יש להסביר. אפשר להציל את בנינו, גם הטוב מופיע לצד הרע. הנוער בא, מקשיב, שואל, רוצה לדעת. חלק ממנו הבטיח: נפעל, לא נשב בחיבוק ידיים. המבוגרים, הוותיקים צריכים – העיקר, גם רוצים – לעזור.

בשער טיטוס והארוקומוניזם

במאמר מתאר בגין את ביקורו ברומא, ומפגשו עם הקהילה היהודית שם. בגין מעלה את תחושותיו הנסערות כשעומד מול שער הניצחון, ונזכר בחורבן ירושלים. לאחר הרצאה בענין המצב הבטחוני בארץ, מספר בגין, כי נשאל לגבי ההגעה לשלום, או למשא ומתן עליו, שהרי הערבים לא מסכימים לאף תוכנית ישראלית. בגין מתייחס להחלטת הממשלה לוותר על השלום כעל מטרת המדיניות הלאומית, ובמקומו, מציעה הממשלה, מצב אי-לוחמה, תמורת נסיגות עמוקות בכל הגזרות. את ההחלטה מתרץ שר החוץ בתקדים של יחסי בריה"מ-יפן אחרי מלחה"ע השניה. בגין טוען כי שר החוץ לא הבין את המקרה המדובר. בנוסף, הוא מתאר מפגש עם הנוער היהודי, אשר בחלקו מושפע משקרים של המחנכים על ז'בוטינסקי, פעולות האצ"ל ומעמדם של השטחים המשחוררים, ובחלקו האחר תנועת ז'בוטינסקי דווקא זוכה לתחיה.

הסולידריות היהודית ניצחה בבריסל

מאמר סביב הקונגרס היהודי בבריסל בראותה תקופה ,בוועידה התקבלו מספר החלטות חשבובות הנוגעות להכרה שלהם בזכות העם היהודי לארץ ישאל השלמה, וכמו כן דנו שם בשאלה כיצד ניתן לסייע לשבי ציון ברוסיה הסובייטית מאחורי מסך הברזל