פרשיות במסכת צביעות

במאמר זה מנחם בגין מציב מראה נוקבת מול הנהגת מפא"י, תוך שהוא משתמש בחנוכת "בית הוועד הפועל" של ההסתדרות – "הארמון" המפואר ברחוב ארלוזורוב – כסמל לניתוק שלטוני אל מול דלות המעברות. בגין לועג לפער שבין שערי המטבע הרשמיים לערכם הריאלי בשוק החופשי של רחוב לילינבלום, ותוקף בחריפות את מה שהוא מכנה "הפיאודל-סוציאליזם" של בן-גוריון. דרך חשיפת ה"מסכות" של השלטון – החל מחוק החינוך הממלכתי ועד לשימוש בסעיף 111 המנדטורי למעצרים מנהליים ומשפטים צבאיים לאזרחים – בגין משרטט את קווי המתאר של המאבק על דמוקרטיה וצדק חברתי בימיה הראשונים של המדינה. זהו טקסט רטורי המוקיע את שיתוף הפעולה של "הציונים הכלליים" עם הממסד, וקורא לתיקון מוסרי עמוק בחברה הישראלית

מדינת שופטים או מדינת שודדים

– במאמר זה יוצא בגין נגד גזר דין המוות שהוטל על בני הזוג רוזנברג בארה"ב שנאשמו בריגול למען ברה"מ .בגין מעלה סברה שהעונש החמור הוטל על בני הזוג בשל הלחץ שהופעל על השופטים וזאת לנוכח המאבק בקומוניסטים בקוריאה .עוד מתייחס בגין במאמר זה למינוי של היועץ המשפטי לממשלה כחבר בועדה למינוי שופטים .בגין טוען כי מינוי זה יטיל על השופטים פחד ולא ישחרר אותם מהתלות ברשות המבצעת .עוד יוצא בגין במאמר זה נגד הפעלת החוק למניעת טרור נגד נאשמי ה"מחתרת" בגין טוען כי חוק זה הוא חוק עריצות רודני המוביל נאשמים לבית דין צבאי ללא צדק .עוד במאמר זה מעלה בגין על נס את אישיותו של חוזה המדינה הרצל ומשרטט קוים לדמותו.(וזאת לרגל כ' בתמוז) בגין מציין כי הרצל האמין שהצדק ינצח וישלוט אך בינתיים במדינה אין בה משפט צדק ויש בה משפט שודדים.

שיחה עם קומוניסטים

במאמר זה מציב בגין שיחה אשר הייתה לו עם קומוניסטים בעת שהיה בכלא הרוסי, על הציונות ועל התנועה הרויזיוניסטית.

זכות וכוח במדיניות

המאמר שלפנינו עוסק בוויכוח היסטורי מכונן שהשפיע על המאבק הציוני להקמת מדינה יהודית ריבונית. במרכז המאמר עומדת השאלה הטעונה: האם השימוש בכוח היה הכרחי, מותר או אפשרי כדי לממש את זכותו של העם היהודי למולדת חופשית? בגין מציג שני מחנות מנוגדים בקרב הציבור היהודי: אלו שדחו את השימוש בכוח, ותמכו בדיפלומטיה, עליונות מוסרית או רכישת קרקעות בדרכי שלום, ואלו, כמוהו, שראו בהתנגדות מזוינת אמצעי הכרחי לשחרור לאומי. המאמר, שנכתב חמש שנים לאחר קום המדינה, משקף את תוצאות הוויכוח האידיאולוגי הזה, מבקר את מדיניות ההנהגה הישראלית לאחר העצמאות, ומדגיש את המתח המתמשך בין המושגים "זכות" ו"כוח" בעיצוב גורלה של האומה