נפחדים ומיואשים

במאמר זה מתייחס בגין להחלטת הגינוי על ישראל במועצת הביטחון של האו"ם לנוכח פעולות ההגנה בהן נקטה .בגין טוען כי החלטה זו מוכיחה כי בכל מקרה ישראל מקבלת גינוי ,גם לפעולות של תגובה הגנתית. בגין טוען כי זה מוכיח שאזהרות הממשלה על כך שישראל תקבל גינוי אם תישמע לפעולות ההתקפיות של "חרות" אין להן כל משמעות שכן ישראל מגונה בכל מקרה .עוד טוען בגין שמדיניות הממשלה מוכיחה כי את אנשי הממשל אופפת היסטריה ויאוש.

אילת וישראל

במאמר זה בגין יוצא נגד התגובה, או חוסר התגובה של הממשלה ליחס שהשגרירים של ישראל מקבלים מהמדינות בהן הם מוצבים. בגין טוען שלא הגיוני שישראל לא תגיב בכלל לנזיפה שקיבל שליח שלה, המיצג אותה, כי זה עלבון לשליח ועלבון למדינה. בגין קורא להחזיר את השגריר מאנגליה הביתה לא משום שהוא עשה דבר מה שגוי, אלא כי עשו לו משהו שגוי. מאמר שנמצא בארכיון האישי של מנחם בגין, בכתב יד, פורסם ב'חרות' כמאמר מערכת ללא חתימה.

איגרת דיפלוטיה

במאמר זה, בגין מסביר כי יש ענייניים שיש לדון בהם בגלוי (כמאמר ווילסון) ויש דברים שיש לנהל דיונים בין לאומים חשאיים (כדברי צ'רצ'יל). אך מדינת ישראל תועה משני הכיוונים האלה, היא מתהדרת בדברים שהשתיקה יפה להם, וכן לא ממהרת לגנות בפומבי כשנאמרים דברים הפוגעים בישראל. מאמר שנמצא באכיון האישי של מנחם בגין, בכתב יד, פורסם ב'חרות' כמאמר מערכת ללא חתימה.

נקודה בלא שיבה

במאמר זה מנחם בגין מזהיר, באמצעות שימוש במטאפורה מעולם התעופה, מפני התדרדרות במצבה האסטרטגי של מדינת ישראל. בגין טוען כי בעוד הציבור שקוע בשגרת יומו, המדינה "טסה" לעבר נקודת אל-חזור ביטחונית עקב הצטיידותן המסיבית של מצרים ועיראק במטוסי סילון חדישים, המעניקים להן עליונות אווירית מוחצת ומעמידים את ישראל בסכנת "פרל הארבור" מקומי. הוא מבקר בחריפות את המדיניות המהססת של ארצות הברית ואת אזלת היד של ממשלת ישראל, שלטענתו החמיצה הזדמנויות לפעול כאשר יחסי הכוחות עוד היו לטובתה. בגין מסכם כי אם לא יינקטו צעדים נחרצים כעת, ישראל תיאלץ להסתמך בעתיד על "נסים" ועל גבורת רוח שתגבה קורבנות דמים כבדים, ומכנה את התנהלות ההנהגה "ממשלת המחדל הנפשע"

לא בלי חידושים

במאמר זה מתייחס בגין לנאומיהם של רה"מ ושרת בכנסת בשבוע החולף. בגין מביע את תמיהתו על התיחסותו של רה"מ לסזון וליחס לאצ"ל כאשר רה"מ טען כי ההגנה הפעילה יחס קשה כלפי האצ"ל בלי ידיעתו של בן –גוריון. בגין תמה גם על דבריו של שר החוץ שרת שטען כי החלטת כ"ט בנובמבר לא היתה החלטה אלא המלצה. בגין תמה מדוע שרת קובע עתה כי זו היתה המלצה כאשר בזמנו שרת וחבריו התיחסו אליה כאל החלטה. בגין טוען כי שרת בדבריו אלו משרת את מדיניות הערבים שיכולים לטעון כעת כי הם במעשיהם ב 1948 לא הפרו שום החלטה של האו"ם. בגין טוען כי מה שנכון לעשות הוא לתבוע את שיחרורה של הארץ כולה.