מאמר של בגין בו הוא מנתח את כוחה של חרות מול כוחה של מפא"י ומציין כי במשטר דמוקרטי כוחה של מפלגה טמון ביחס בין מספר חבריה הנאמנים למספר מצביעיה. עיקר המאמר עוסק בקשר שבין מפא"י כמפלגת שלטון לשוק העבודה לוועדי העובדים באמצעות ההסתדרות, בהקשרים אלו בגין מתייחס לגם לסולל בונה ולתנובה. בגין מציין כי דווקא בקשר שבין מפא"י להסתדרות ובעובדה כי ההסתדרות מנסה להשתלט על המשק טמונה הקריסה הצפויה של מפא"י.
בגין מתייחס על דברי רה"מ בן–גוריון בועידת מפא"י. בגין תמה על דבריו, כי נאצר מסכן את בטחונה של ישראל. בגין תמה האם רק עתה יודע רה"מ מה ש"חרות" טענה שנים. מה עוד שרה"מ נקט לאורך השנים במדיניות הפכפכה שגרמה נזק רב לישראל והגיעה לשיאה בדברי רה"מ כי הוא מוכן לפגוש בנאצר בארה"ב. בגין מגיב במאמרו גם לדברי רה"מ שכינה את בגין כמפקדה של חרות, וטוען כי הוא איננו מפקד "חרות" אלא יו"ר התנועה וכי הוא גאה בעברו כאשר כיהן כמפקדה של תנועת האצ"ל וכי שום תפקיד שבו יכהן בעתיד לא ישווה לתפקידו עת כיהן כמפקד האצ"ל. בגין קורא לרה"מ להתנהג בכבוד לאחרים ולא להתחכם .עוד טוען בגין כי בן–גוריון נוהג באופן טוטליטארי במפלגתו. בגין יוצא נגד רה"מ שסילף עובדות בנאומו בועידת המפלגה וטען כי בגין היה מוכן לותר על עקרונות א"י השלמה תמורת זאת שיינתן לו מקום בראש רשימה מאוחדת של הציונים הכללים עם "חרות". בגין טוען כי הסיבה שהאיחוד בין "חרות" לצה"כ לא יצא אל הפועל לא משום שלא רצו שהוא יעמוד בראש הרשימה המשותפת אלא בגלל אי קבלתם של עקרונות מסוימים. בגין טוען כי רה"מ קוצף על "חרות" מפני חששו מעליית כוחה בבחירות הבאות.
במאמר זה מגיב בגין לדברי גלילי (אח"ע) לשעבר הרמ"א של ההגנה, שאמר כי סילופי ההיסטוריה החגיגיים של רה"מ נתקבלו בקרב חברי ההגנה בהתמרמרות ובלעג. גלילי יצא נגד זה שבן –גוריון לא הזכיר את פעולות ההגנה בנאומי העשור לחגיגות המדינה. בגין משבח את דברי גלילי שטען כי בזכות ההתקוממות נגד הבריטים קמה המדינה אך יחד עם זאת, דברי גלילי שההגנה ניהלה בלבד את המאבק בשלטון הבריטי אינם נכונים. בגין מזכיר במאמרו את תנועת המרי העברי שפעלה יחד עם האצ"ל והלח"י נגד הבריטים. בגין מזכיר שעד הקמתה של תנועת המרי העברי, האצ"ל והלח"י נלחמו לבדם בכל כוחם בבריטים כאשר גלילי וחבריו נלחמו נגד האצ"ל במסגרת ה"סזון" . בגין טוען כי הויכוח שמתנהל עתה בין גלילי לבן –גוריון הוא בעצם סילוף של עובדות בין שני אנשים המסלפים את ההיסטוריה וממעטים את חלקו של האצ"ל.
במאמר זה מגיב בגין לדברי הנציב הבריטי האחרון הגנרל קנינגהאם אשר אמר בראיון ל"ידיעות אחרונות" כי הבריטים יכלו לנהוג באכזריות כלפי האצ"ל אך לא עשו זאת. בגין טוען כי גם אם הבריטים היו אכזריים יותר התוצאה הסופית לא היתה שונה ואנשי האצ"ל היו ממשיכים בפעולותיהם לגירוש הבריטים מא"י. בגין מזכיר בין השאר את אכזריות הבריטים בגירוש לוחמי המחתרת למחנה המעצר באפריקה אחרי השואה. בגין מזכיר את שיתוף הפעולה של ההגנה עם הבריטים ושרק בזכות אצ"ל נמנעה מלחמת אחים עוד מספר בגין על אכזריותם של הבריטים: בהפקרתו למוות של הפצוע, חייל האצ"ל אשר טרטנר, בעינויו של הנער רובוביץ שתלה כרוזים בהוצאתו להורג של דב גרונר שאחותו פליטת שואה שדב היה בן משפחתה היחיד התחננה על חייו ולא נענתה. האם התכוון הגנרל קנניגהם שהבריטים לא ערכו טבח ביהודים כמו הגרמנים? בגין טוען עוד כי הבריטים לא יכלו לפעול יותר באכזריות כי האצ"ל הגיב על כל פעולה ובסופו של דבר הטוב ניצח את הרע.
נאום היציאה מהמחתרת של מנחם בגין, שנישא למחרת הקמת המדינה, מעל גלי תחנת השידור "קול ציון הלוחמת", כפי שהודפס בעיתון חרות בג' באייר תשי"ח, לכבוד יום העצמאות העשירי למדינה. בנאומו מכריז מנחם בגין על סיום שלב המאבק בשלטון הבריטי ומעבר לפעילות גלויה במסגרת מדינת ישראל הריבונית. בגין מברך על הנס שבכינון העצמאות לאחר שנות הרדיפה והשואה, אך מזהיר כי הקמת המדינה היא רק ראשית הדרך וכי המשימה הקשה ביותר היא שימורה אל מול העוינות הערבית. הוא קורא לאחדות לאומית, להעצמת כוחו של הצבא העברי ולהמשך חזון השחרור של המולדת כולה, תוך התחייבות שהאצ"ל יפסיק לפעול כמחתרת ולוחמיו ישתלבו כחיילים וכאזרחים שומעי חוק. בגין מתווה את דמותה של המדינה הרצויה כמדינת חוק דמוקרטית המושתתת על צדק חברתי, שיבת ציון המונית ויחסי גומלין מכובדים עם אומות העולם, ומסיים בקריאה לנחישות ולגבורה עד להשגת הניצחון המוחלט במלחמת העצמאות
