במאמר זה בגין מדבר על אלה שמעלילים על צרפת האשמות שונות ויוצאים נגד הצורך בברית בין ישראל לצרפת. בגין טוען כי הבעיה היא בכך שהאופוזיציה היא הפועלת הראשית להשגת הברית הזו וזה דבר שלא מקובל על החוגים הממשלתיים שמתנהגים בצרות עין. בגין טוען כי אין הוא מבין את העניין שכן כל אופוזיציה במדינה מתוקנת פועלת להשיג ידידים למען מדינתה. בגין הביע את אמונתו כי על אף הכל ברית בין ישראל לצרפת תושג.
העיתון מדווח על דברי בגין בטקס חלוקת ספרי היזכור ב-22/1 בגין טען בין יתר דבריו כי ספר זה בא להנציח ולהזכיר את חללי האצ"ל .כמו כן העלה בגין על נס את גבורתם ופועלם של אנשי האצ"ל.
במאמר זה בגין מבקר את יריביה של תנועת החרות בכך שהם משמיצים את יו"ר וועד ברית צרפת – ישראל, מר ז'ק ססטל, בעוד שהם יודעים כי אין ידיד יותר טוב לישראל מאשר צרפת. הוא מוסיף ואומר כי יחס זה נגרם מתפיסת עמדותיהם הרשמיות, ולא שמים לב לסכנות המתרחשות סביבם, לדוגמה: השגת הסכם בין בריטניה למצרים של נאצר אשר פתח את המזרח התיכון לחדירה קומוניסטית. לנוכח סכנות אלה, בגין אומר כי האינטרס הממלכתי של ישראל חשוב יותר ולכן על הממשלה להבין כי יש לחזק ולשמור על קשר הידידות בין צרפת וישראל.
מנחם בגין מגנה את התנהגותו של ראש הממשלה דוד בן גוריון, ביחס לרצונו לשנות את שיטת הבחירות, וביחס לפרשת האלטלנה.
במאמר זה מתייחס בגין להאשמותיו של בן –גוריון בקשר לפרשת "אלטלנה "ולדבריו בכנסת בשבוע בחולף .בגין טוען כי הבחירות הקרבות והפחד מפני עליית כוחה של תנועת ה"חרות" מפחידים את רה"מ ולכן הוא מרשה לעצמו לגדף את התנועה .בגין חוזר וטוען כי מטרת רה"מ בפרשת "אלטלנה "היתה לחסל את האוניה . בגין מספר על מסמך ההצטרפות של האצ"ל לצה"ל שמוכיח כי האצ"ל מעולם לא התכוון למרוד.
