סיעת תכלת לבן בהסתדרות הכללית (נאום הסיכום בויכוח בועידה הארצית השביעית של תנועת החרות – 22.1.63)
הוועידה מטילה על המרכז לנקוט בצעדים הדרושים למען תוקם סיעת עובדים בתוך הסתדרות העובדים הכללית מקרב חבריה שהם חברי תנועת החרות. הנאום מתייחס לפולמוס החריף שהסעיר את הועידה, הנאום מלא בהתייחסויות אישיות לדרך הויכוח ותוכנו ורצוף בשנינות ודוגמאות ומשלים היסטוריים, הן בהקשר של התנועה, ראש בית"ר ואף תיאור ויכוחו עם בגין בועידה ב 38, והן בהקשרים רחבים יותר (התייחסות לכינוי ליהודי כ'עמלק', קרבות נפוליאון). בגין מנתח את הסיבות להצטרפות להסתדרות העובדים הכללית, מקשר את המהלך למשא ומתן עם המפלגה הליבראלית, ועומד על החשיבות של שבירת הרוב המוחלט של מפא"י בהסתדרות). כמו כן, בגין מתייחס לחיוב שחילוקי הדעות החריפים בוועידה ובחשיבות של הדברים לתנועה דמוקרטית ולאוטונומיה של ההסתדרות הלאומית כמנגנון עצמאי.
