צו השעה – אחדות הכחות
עם פרוץ מאורעות הדמים
המאורעות החמורים, שאירעו אתמול בירושלים ובמקומות שונים בארץ,[1] מוכיחים שוב, באיזו מידה צודקות היו כל האזהרות שהשמענו בקשר עם תכנית החלוקה האומללה.
תכנית החלוקה, שבה כרוך ויתור מחריד מצד מוסדות יהודיים על אחוזתנו הנצחית, איננה תכנית שלום. זוהי תכנית מלחמה. ועבור הגשמתה ניתן תרומת דם לא קטנה מזו שהיינו צריכים לתת למען שחרור הארץ כולה.
אבל המאורעות הללו באים ללמד על עוד שתי עובדות, שאף בפניהן הזהרנו לא פעם.
ראשית, הבריטים הם הרוצים בהתנגשויות הדמים בינינו לבין הערבים והם שנותנים אותות אהדה רבי-משמעות לפורעים. עדי ראיה מוסרים, כי שוטרים בריטיים, וביניהם קצין משטרה עזרו בפועל למציתים, שהעלו באש עשרות חנויות עבריות במרכזה של ירושלים.
אנו מביאים עובדה זו, שהיא איננה אפתעה בשבילנו, לידיעת העולם. מסקנתנו ברורה. המשעבד הבריטי, המקווה להחזיר את הגלגל אחורנית ולהשאר בארץ על חורבות הבנין היהודי, לא יזכה לחזות בשקט בהתנגשויות הדמים, שמאחוריהן עומדים סוכניו. המשעבד הבריטי ישלם עבור דמנו.
אך לא פחות חמורה היא העובדה השניה, הנוגעת למצבנו הפנימי. אנו שואלים בפומבי: היכן היו אנשי ה"הגנה" בירושלים? הן בשביל מאורעות כאלה מקבל מנגנון ה"הגנה" מיליונים לירות מקופת העם. הן מנהיגי ה"הגנה" נשבעו, כי שנת תש"ו לא תחזור עוד. היכן היה "הכח היודע להגן", עת פורעים ערכו פוגרום ממש בלבה של ירושלים?
בירושלים לא רק נפצעו יהודים והושמד רכוש עברי ברבבות לירות. בירושלים גם חולל כבודנו הלאומי. היינו שוב ליהודי-חסות. שוטרים בריטיים העמידו פנים שהם "מגינים" עלינו. מצד אחד נתנו לשלוח אש, לדקור בסכינים ולרגום באבנים, ומצד שני פינו למען "הבטחון" את תושבי הרובעים המותקפים. עתה הוטל עוצר בירושלים - העוצר הראשון אחרי עשר שנים שהוטל, כדי להגן, כביכול, על חיי יהודים.
מצב כזה אין לסבול. ידוע ידענו, כי בין הצהרותיהם של מנהיגי ה"הגנה" לבין מעשיהם בימי מבחן רובצת תהום. הם התחייבו שה"הבלגה'' לא תחזור. והנה כבר החלו לפטפט בנוסח תש"ו, ואת ההתקפה הגדולה הראשונה לא השכילו להדוף.
במה תולים ה"מנהיגים" הללו את תקוותם? הסוברים הם, כי אם ייהרגו כמה עשרות יהודים ולא תהיה תגובה - יחדלו הערבים להתקיפנו? האם לא למדו מאומה מנסיון העבר?
זאת ועוד: אל יספרו לנו ספורים על כך שהם יצאו להעניש את "האשמים". כל העולם כבר יודע, כי אין אלה אלא ספורי בדים צבועים. בפג'ה לא "נענשו אשמים", בפרדס אבו-לבן לא "נענשו אשמים"; בפרדס כפר סירקין לא "נענשו אשמים". בכל המקומות האלה הרגו אנשי ה"הגנה" ערבים, כדי להרתיע ערבים אחרים ממעשי רצח. ומה יעשו היום? מה יעשו מחר? היעשו בכלל או שוב "יבליגו"?
שאלה גורלית היא.
(שודר בקול ציון הלוחמת)
[1] הרובע המסחרי הועלה באש על-ידי פורעים ערביים. עשרות יהודים נהרגו ונפצעו.
