על חוקי המלחמה

aaa

על חוקי המלחמה

עוד נייחד את הדיבור על תכנית החיסול הבריטית שפורסמה בעצם ימי המצור על תל-אביב; שוב נשוב גם לוויכוח האופייני שהתנהל בפרלמנט הבריטי וגילה, מעל הכל, מה גדול ערכה של מלחמתנו הצבאית. אולם הפעם נעמוד רק על כמה מן הדברים, שהשמיע. בסיומו של הוויכוח, מיניסטר המושבות הבריטי, אדון הול.

בהספידו את קרבנות ההתקפה על מרכזי השלטון הבריטי, הדגיש המיניסטר -הול כי האנשים שנהרגו במשרדים הממשלתיים היו ברובם לא-קומבטנטים, לא לוחמים, לא חיילים, כי אם אנשים אזרחיים. אכן, הודעה אופיינית וחשובה היא. כי בין אם המיניסטר התכוון לכך, או לא הרי הוא הודה כי:

א) בארץ-ישראל קיים מצב מלחמה.

ב) בארץ-ישראל ישנם שני צדדים לוחמים.

ג) חוקי המלחמה מרשים - או לדידינו, מחייבים - לתקוף כוחות לוחמים ואינם מרשים לפגוע באנשים אזרחיים.

עוד לפני שנתיים דרשנו, בהכרזה פומבית, כי לצבא המחתרת העברי תינתן אותה ההכרה, שניתנה, לפי דרישתם של בעלי הברית, על-ידי גרמניה - אפילו על-ידי גרמניה הנאצית- לצבאות המחתרת האירופיים. כן דרשנו לקיים בין הצדדים הלוחמים בארץ את כל חוקי המלחמה המחייבים אומות תרבותיות, הנמצאות במצב מלחמה. עובדה היא, שהמשעבדים הבריטיים הפרו חוקים אלה על כל צעד ושעל; ירו בילדים, רצחו נשים, הרגו עשרות אזרחים בלתי מזויינים, עינו, היכו, התעללו, המיתו חיילים שנפלו בשביים ועוד ועוד. גם היום קיבלנו ידיעה על עינויי תופת שעונה אסיר יהודי פצוע וחולה, הנמצא בבית החולים הצבאי בסרפנד. וכן ידוע, כי מאות עצורים. אחרים הוכו מכות רצח במכלאות בימי העוצר. זה, כמובן, לא ייסלח למשעבדים המרצחים גם חשבון זה ייפרע מהם בבוא היום.

עובדה שניה היא, שבעשרות ההתקפות שלנו עשינו תמיד את הכל, כדי למנוע פגיעות בלא-קומבטנטים, באנשים אזרחיים, ללא הבדל לאום וגזע. יספיק להזכיר את ההתקפה על רכבות הנוסעים, אשר, מתוך הסתכנות אישית של חיילינו הורדו מהן למעלה מאלף איש, ברובם המכריע ערבים, והורחקו מכל סכנה. וכדי להמחיש את הדבר עוד יותר, נזכיר את ההבדל הטקטי שבין ההתקפה על מרכזי הבולשת מחודש דצמבר לבין ההתקפה על מרכזי השלטון במלון "המלך דוד". בהתקפה על מרכזי הבולשת הפעלנו את מנגנוני ההפצצה במשך שניות מספר לאחר החדרתם לתוך הבניינים המותקפים. כי, אכן, ישבו בהם קומבטנטים, רק קומבטנטים. ואלה חייבים לדעת, כי כשם שאנחנו, הקומבטנטים העברים, מסכנים יום- יום את חיינו במלחמה צודקת, כן הם מקבלים על עצמם את הסיכון הישיר לחייהם, בלבשם את מדי האויב, בשרתם את המשעבד, בהשתתפם במלחמה בלתי-צודקת נגד העם העברי. ועוד: לו בבנין על-שם המלך דוד היתה נמצאת אך ורק המפקדה הראשית של צבא הכיבוש הבריטי, לא היינו מהססים - אנו אומרים זאת בגלוי - להפעיל את מנגנוני ההפצצה מיד עם הכנסתם. כי קומבטנטים הם. כי תפקידם הישיר הוא לשעבדנו ולהחריבנו ועליהם לקחת את מלוא האחריות על הסכמתם לעשות את מלאכתם הבזוייה, כשם שאנו לוקחים על עצמנו את מלוא האחריות על התנדבותנו למלחמת השחרור. אבל מפני שבבנין היו גם אנשים אזרחים מכל הסוגים, השארנו שהות של חצי שעה למען פינוי הבנין והיינו נאלצים להשלים עם אי-פגיעה במפקדיו של צבא הכיבוש, כדי לא לפגוע באוכלוסיה האזרחית. ואם למרות צעדי הזהירות שלנו ואזהרותינו המרובות לא פונה הבנין ונפלו הקרבנות המכאיבים, הרי, כפי שכבר הוכחנו, אשמת השליטים היא ולא אשמתנו.

כי זוהי אשמת השליטים, אפשר היה למצוא אסמכתא אף בדבריו של המיניסטר הול. לתמהוננו הרב הוא השתמש - פעמיים השתמש - בביטוי הרב משמעי: הועלו לקרבן, בדברו על הפקידים הממשלתיים, שנהרגו בהתקפה האדירה על מרכזי השלטון. מה פירוש: הוקרבו? וכי אנחנו יכולים להקריב חיי בריטים, או חיי פקידים ממשלתיים? אנחנו יכולים להקריב את חיינו ואת חיי אחינו ואילו את חיי הבריטים יכולים להקריב רק בריטים עצמם. למי, איפוא, התכוון המיניסטר הול בדברו על הקרבת חייהם של פקידיו בארץ- ישראל?

לדעתנו, יוכל אדון שאו לתת את התשובה המלאה לשאלה זו.

הרינו לשדר הודעה, מטעם המפקדה של הארגון הצבאי הלאומי:

אנו מניחים ומקווים, כי התעודה, שפורסמה אמש ע"י ממשלת הכיבוש בשם "פקודת יום של מפקדת ההגנה והפלמ"ח", היא תעודה מזוייפת, ומטרתה להכניס טריז בין הכוחות העברים שהתלכדו למלחמה משותפת למען מטרה משותפת. אין אנו משערים, כי מפקדת ההגנה, היודעת את כל נסיבות הענין, תכנה, בפקודה פנימית, את ההתקפה על מרכזי השלטון הבריטי, כ"פעולת פושעים" או "מעשה פלילי". על כל פנים, נחכה להודעתה המוסמכת של מפקדת ההגנה. ועד שזו תפורסם, נימנע אנחנו מלפרסם כל הודעה נוספת.

שודר ביום ז' מנחם אב תש"ו (4 באוגוסט 1946).