סקירה

 סקירה[1]

המאורעות הפוליטיים מתפתחים במהירות רבה. אחד מהם הוא הודעת המשעבד על נכונותו לפנות את הארץ ולחסל את שלטונו בה. כפי שכבר הסברנו בהזדמנויות אחרות, אין ספק, כי הודעה זו משמשת בידי בריטניה קלף - קלף אחרון - במשחקה רב התכסיסים. שלטונה הוכה שוק על ירך. בשום מקום בעולם ובשום תקופה בתולדותיה לא סבלה בריטניה מכות כה מכאיבות כמו אלו שאנחנו הורדנו על ראשה בשנים האחרונות בארץ-ישראל.

המציאות אישרה את ההנחה, שהובאה מדי פעם בפעם בחומר ההסברה שלנו, ואשר לפיה לא יוכל המצב הקיים להמשך זמן רב מדי. היו מוכרחים לחול שנויים. הם היו מוכרחים לחול בעקבות מלחמתנו, אשר כל רכוזי הכח של האויב וכל מאמציו וכל מעשי האכזריות שלו לא הצליחו לדכאה. הם היו מוכרחים לחול בעקבות ההתפתחות הבין-לאומית, אשר בה החלה ארץ-ישראל, הודות למלחמה והודות לנהירת המוני ישראל למולדת, למלא תפקיד לא מבוטל.

והשנויים חלו. עצם הבאת הבעיה הארצישראלית בפני ארגון האומות המאוחדות היווה שנוי פוליטי. כנוס המושב המיוחד של האסיפה הכללית של האו"ם - כנוס שבא, כפי שהוברר מן השאילתא של צ'רצ'יל לקריץ'-ג'ונס, כתוצאה ישירה של אותו שלב של התקפותינו הנרחבות והממושכות שהחל בבית גולדשמיט[2] - כנוס המושב הזה הדגים והחיש את השנוי. ועתה באה הודעת הפנוי הבריטית והכניסה שנוי פוליטי נוסף למצב.

אנו אומרים: שנוי פוליטי. ההגדרה היא נכונה. כי השנוי הממשי עדיין לא חל. אך גם השנוי הממשי אינו רחוק עוד.

אין אפשרות להניח, כי בריטניה כבר ויתרה על צנור הנפט קירקוק-חיפה, המזין, דרך בתי הזיקוק בנמלנו הצפוני, את כל חצי הבריטי הימי והאוירי במזרח התיכון. אין אפשרות להניח, כי בריטניה כבר ויתרה על עמדותיה האיסטרטגיות בארץ-ישראל, המהווה מעין מקפצה לכל ארצות המזרח התיכון. על הנכסים ועל העמדות הללו לא ויתרה עדיין בריטניה. ביחוד שאמריקה, "בעל הברית המתחרה" שלה, מעוניינת שהן לא תינטשנה, או, ביתר דיוק, לא תינטשנה כליל.

השאלה, העומדת בפני הבריטים, היא: כיצד להחזיק בעמדותיהם אלו? דומה, כי בריטניה הגיעה לכלל מסקנה סופית, שהצורה, בה החזיקו בה עד כה, כלומר: על-ידי שלטון ישיר בארץ-ישראל מושתת על "סכסוך" עברי-ערבי מתמיד, לא תצלח עוד ואינה כדאית עוד. כמובן, אלמלא מלחמתנו לא היה כל צורך לבריטים לוותר על אותו שלטון ישיר, שהכניס גם רווחים ניכרים לקופתם המדולדלת. אבל להתמיד בכך במצב מלחמה הרסני - הרסני ביחוד לפרסטיז'ה הבריטית - לא יוכלו.

על רקע זה אפשר לנתח ולהבין את הודעות הפנוי הבריטיות החוזרות והנשנות. הן מעמידות את ארגון האומות המאוחדות - או ביתר דיוק: את הרוב אשר בו - בפני מצב ללא מוצא. ארגון האומות לא רק תלוי על בלימה: אין לו כח צבאי משלו: הוא עומד עלי תהום, על תהום היחסים המחריפים והולכים בין המערב לבין המזרח, ואין הוא מסוגל להרכיב כח צבאי בין-לאומי.

נשאר לו "מוצא" אחד: השהייה. השהייה, על-ידי נסיון "אחרון" להביא לידי "פתרון מוסכם" בין היהודים והערבים, או על-ידי דחיה טכנית של ההחלטה למושב אחר, עם שיגור "ועדת מומחים" חדשה. לכל השהייה כזו תילווה בקשה לבריטניה להמתין זמן מה עם חיסול שלטונה עד שימצא "הפתרון", כלומר: "הפתרון המוסכם", שלא יצריך, כביכול, שמוש בכח, או הפתרון לשאלת הטלת הפתרון הבלתי-מוסכם.

אם זו תהיה התוצאה של דיוני האסיפה כללית של האו"מ, מה תעשה בריטניה? אפשר להניח, כי היא תוסיף לטעון, שאין בדעתה "לשאת בעול'' השלטון בארץ-ישראל. לשם הדגמת ההחלטתיות היא תתחיל להוציא חלק מצבאה - את אותו חלק, שהיא היתה בלאו הכי מוציאה בקשר עם תכניות הקיצוץ בכוחות הצבא הבריטיים מעבר לים. לכך ייקרא: ראשית הפנוי הבריטי. האדמיניסטרציה והמשטרה עוד לא יזוזו בשלב זה; הם יוסיפו לשבת ב"אזורי הבטחון", באזורים המאוכלסים יהודים.

אבל אם זו תהיה התוצאה, יש לשאול: כיצד היא תשפיע על התפתחות הענינים בארץ-ישראל גופא? אם לפני שבועות מספר אמרנו, כי המבחן האמיתי להחלטות האו"מ ולממשותן יהיה כרוך בשאלת העליה בתקופת הביניים - הרי אפשר לומר היום, נוכח ההודעה הבריטית הכללית כי מבחן זה נסתיים בטרם התחיל. "בתקופת הבינים" לא תרשה בריטניה כל עליה "חוקית" גדולה מן המכסה המקובלת. גם אם האסיפה הכללית תקבל את הצעתו של פרופ. פאבריגאט בענין שלושים אלף הילדים (אגב, פאבריגאט זה וחברו גרנדוס, שאתם נפגשנו בזמן היותם בארץ, הם שני גויים שהיו לידידי עמנו הודות למלחמתנו. הם אמרו לנו את זאת במלים פשוטות ונרגשות. את "פתרון'' החלוקה הכניסו בראשם אנשי הסוכנות); גם אם תתקבל הצעה אחרת על עליה מוגברת בזמן המעבר - תגיד בריטניה, כי עליה כזו היא חלק של הפתרון, שאותו יש לכפות וכי לעליה זו מתנגדים הערבים, ועל כן אין בריטניה מוכנה להגשים את ההמלצה המיוחדת. "אנחנו יוצאים - הגשימו אתם"

אבל בתנאים אלה תתגלה התרמית והמזימה הבריטית לעיני כל. התבוסנים ואנשי האשליות ינחלו מפלה נוספת. הם אמנם ינסו לחפש תירוצי התחמקות חדשים. אבל את הזעם, שיתעורר על רקע של חורף שלישי במחנות הריכוז ושל גרושים נוספים מחופי המולדת, לא יוכלו לדכא בדברי להטים. יעלה גל המהפכה. המלחמה המוגברת תהיה להכרח מובן לכל איש.

אבל המלחמה המוגברת תתנהל בתנאים פסיכולוגיים מיוחדים לא רק בקרב עמנו. גם האויב יימצא בתנאים פסיכולוגיים מיוחדים. הודעת הפנוי איננה עדיין ממשית. אך, כפי שאמרנו לעיל, היא הכניסה שנוי פוליטי. עתה יש להוסיף, כי היא הכניסה גם שנוי פסיכולוגי רב ערך. לכחות האויב נאמר, כי הם יוצאו מן הארץ, שבה חיו בפחד מתמיד ועמדו תחת אש התקפות קשות. מן היום, בו פורסמה הודעה זו, הם מרגישים את עצמם "כניצלים" מסכנה. הארכת הסכנה ביחוד, אם תהיה ממשית - תביא לגל של מרירות בקרב כחות האויב שתוריד עוד יותר את "המורל" שלהם. גם בבריטניה גופא יגבר הלחץ "לא לבזבז עוד כחות", לאחר שבלאו הכי הוחלט לעזוב את ארץ-ישראל. אין לטעון, כי זה יהיה גורם מכריע, אך אין להכחיש, כי זה יהיה אחד הגורמים החשובים, שיביאו בסופו של דבר לחסול הכבוש הבריטי של ארצנו.

בתוך כל החישובים הללו שרק העתיד יוכיח, האם ובאיזו מדה יתאמתו, יש גם להתחשב באפשרות של מאורעות ערביים. איננו חושבים, כי הערבים ימהרו להתקיפנו התקפה רבתי. גם הפצצה, שהחריבה לאחרונה את איזור הבטחון הבריטי בחיפה, לימדה אותם - כשם שלימדו כל שנות מלחמתנו נגד בריטניה וכחותיה הרבים - כי השכר של התקפות מאורגנות על היהודים בארץ-ישראל הוא מפוקפק מאד ואילו הנזק בטוח.

אם כי אין לראות את "החזית הערבית" כדבר בטוח וקרוב אין גם, מאידך, להתעלם מן הסכנה האפשרית הצפויה מצד זה - סכנה פיסית ומדינית כאחת. האפנדים הערביים מרבים לאיים. הם, אמנם, מאיימים כבר מזמן ועדיין לא העזו לממש את איומיהם. אף על פי כן - או דוקא משום כך - קיימת אפשרות שהם ינסו "לעשות משהו" ולו לפחות, כדי להרים קרנם, או לא להרשות את ירידתה בעיני ההולכים אחריהם.

מלחמה בין ערבים לבין עברים היא תשוקת התשוקות של המשעבדים הבריטיים. הנציב הבריטי מאיים בגלוי במלחמה זו, שסוכניו ושכיריו מכינים אותה בקפדנות, כדי להפחיד את אותו חלק של הציבור, שאפשר להפחידו וכדי להכריח את המנהיגות היהודית לקבל את תכנית בווין. מסתבר, אפוא, כי להודעת הפנוי הבריטית היו שתי מטרות תכסיסיות. האחת כלפי ארגון האומות המאוחדות, שהוסברה לעיל. והשניה - כלפי היהודים. הכוונה היא להביא את היהודים "המיושבים" לידי "שקול" מתוך אימה. הברירה, אומרים האימתנים הבריטיים, העומדת עתה לפניכם היא: או שלום לעצמכם תחת חסותנו (כמובן, מתוך ויתור על כל "החלומות") או הסתערות כללית של הערבים עליכם (בעזרת מפרנסיהם הבריטיים) , אשר את תוצאותיה מי ישורן.

כבר ישנם סימנים המעידים כי התכסיס הבריטי אינו כה טפשי, כפי שאפשר היה להניח ממבט ראשון. לא מעטים הם בקרב המנהיגות הכושלת הניתנים להפחדה. אלה ביניהם, שעוד אמש "ברכו" על יציאת הבריטים, כבר החלו "להביע צער" על שבריטניה אינה מוכנה להשתתף, בתור חבר של ארגון האומות המאוחדות, בביצוע ההחלטה שתתקבל על-ידי האסיפה הכללית. בקיצור: אהבתי את אדוני. דבורים "קיצוניים" לחוד - ועבדות לחוד.

אין, איפוא, לבטל לגמרי את השפעת האיום הבריטי על הלכי המחשבה של המנהיגות האומללה, ביחוד, אם האסיפה הכללית של האו"מ תקצץ מהמלצות הרוב של ועדת החקירה. לא נוכל לשכוח את אשר שמענו בשעתו מפי איש מהימן ביותר: "אם האו"מ - אמר האיש - יאשר תכנית, הקרובה לתכנית מוריסון, קבל יקבלנה גם בן-גוריון".

אף על פי כן אין להניח, כי המנהיגות התבוסנית תוכל לקבל ברגע האחרון את תכנית בווין - ולהשאר במנהיגות. יש יסוד להניח כי הכניעה הזאת היתה מביאה לפלוג ממש בשורותיה ולשידוד מערכות כללי. ההמונים הם סבילים וסבלנים; אך יש גבול גם לסבלנותם ולסבילותם.

על כן מתקבל על הדעת, כי הבריטים ירצו בזמן נסיגתם - יש אומרים, כי הם עומדים "לסגת" לעבר הירדן מזרחה - להביא לידי התנגשות ישירה בין הערבים לבינינו.

אם יגיע לידי התנגשות זו, עלול המצב להשתנות מן הקצה אל הקצה. קיימות שתי אפשרויות: או שזו תהא מלחמת התגוננות עקרה, או שזו תהיה מלחמת כבוש ושחרור מכרעת. בקריאתנו לעם בענין הקמת הממשלה העברית היתווה המעמד את הדרך האופנסיבית, המבוססת על יזמה פוליטית ופעולה ממשית, את הדרך היחידה, שבה אפשר לקצר את המערכה ולסיימה בנצחון מהיר ומכריע. בכיוון זה נוסיף לפעול.

אנו עומדים - בכך אין עוד להטיל ספק - בפני שנויים מרחיקי לכת במצבנו. אנו מתקרבים בצעדי ענק לקראת מאורעות העלולים להכריע את גורל העם בתקופה הקרובה. את התהליך הזה המרצנו יותר משפיללו רבים - אולי אף בקרבנו - עת יצאנו למלחמתנו. המעמד מלא תפקיד היסטורי במערכה גורלית. ועתה ממשמשים ובאים מבחנים חדשים. נדע לקבלם. תמיד תדריכנו הנאמנות לעם, הנאמנות לעקרונות שעליהם מסרו טובי אחינו את נפשם ואהבת המולדת. אם תיווצר אפשרות של חזית עברית אחידה, נשתתף בה על אף כל מה שעוללו לנו גם אלה וגם אלה, שאתם נצטרך אולי - נוכח הסכנות - לעמוד בחזית זו. כי מעל הכל: האומה, חייה, עתידה וחרותה.

אבל בינתיים נגביר כח. בשבועות ובחדשים הקרובים יהיה הכורח לשים את הדגש על אותו חלק של עבודתנו הקשור בהדרכה צבאית. אל יגיד איש: אני יודע מספיק. ללמוד! ללמד וללמוד קשה. ובקצב. לא רק בח"ק[3]. גם בשאר החטיבות. כולם מוכרחים להתאמן ולדעת תכסיסי קרב.

ידועים הקשיים שבהם הננו נתקלים בארגון הדרכה כוללת נוכח ההתנכלות הפושעת של בלשי הש"ד.[4] אולם בטוחנו, כי אם כל אחד מאתנו, גם המפקדים וגם החיילים, יעשה מאמץ מיוחד - ומאמץ יוצא מגדר הרגיל הוא שנדרש בימי מפנה אלה - נתגבר על הקשיים, נקים במהירות האפשרית קאדרים של מדריכים ונקנה את תורת המלחמה והכבוש לכל אחד ואחת במשפחתנו. דרושה יזמה; יזמה של כל יחיד ושל כל סניף.

ונשמור על כחנו. רבים המתנכלים לנו, אם במעשים נפשעים ואם בעלילות ובשמועות כזב. אין זו אפתעה בשבילנו. הן הזהרנו, כי שמועות-זדון וידיעות פרובוקטיביות יהיה נשק בידי כל אלה שהיו רוצים, כי נחדל להתקיים. נוכיח להם - כפי שהוכחנו בעבר - כי גם נשק חלוד זה לא יוכל לנו, כפי שלא יכלו לנו איומים והתנפלויות. המעמד לא נכנע לאולטימטומים בשנים תש''ד-תש"ה. המעמד לא נכנע גם בתקופת האימים האחרונה. החלטות המעמד תהיינה תמיד החלטות חפשיות ללא התחשבות באיומים ובהתנכלויות.

נשמור על כחנו ונגבירו. נעקור מן השורש את הפטפוטים, המביאים תקלות על טובי אחינו, מסכנים את המעמד ומחבלים במלחמתו. על הסיסמא: "אף מלה מיותרת!" נחזור ונחזור, ולא נלאה עד שהיא תוגשם בשורות הלכה למעשה. ידע כל אחד אך ורק את אשר הוא מוכרח, למען מלוי תפקידו, לדעת, ושום דבר אחר. תהא ערנותנו מכסימלית. נזכור נא: המתנכלים לנו מעונייים להכניס גם בשורותינו מצב רוח של פסימיות. נפר מזימתם. איש המעמד אין לו כל סבות להיות "פסימי". במשך שנים ספורות עשינו מהפכה, שקשה למצוא כדוגמתה בתולדות העמים. כתבנו דפים מזהירים דפים של גבורה והקרבה - בהיסטוריה העברית. חרשנו חריש עמוק. והגענו הודות לעקביות הדרך, ולנאמנות למטרה, עד הלום. המשעבד הודה במפלתו. האויב נסוג. מאורעות היסטוריים, שאנו עשינום וקרבנום במו ידינו, עומדים לפנינו. ימים גדולים ממשמשים ובאים. אמנם, הסכנות הן גדולות; אך גדולים מהן הסכויים. רשאי כל אחד מאתנו להתגאות בחלקו הוא בקידום עניננו הלאומי. רשאים אנו כולנו להתגאות בחלקה של משפחתנו הלוחמת במהפכה העברית.

אך עינינו נשואות, כמובן לעתיד. אין לנו, ולעולם לא תהיה לנו, פסיכולוגיה של "דיינו". נכון, נכבד היה "המאמץ המלחמתי" שלנו. והוא מהווה נכס לאומי נצחי. אבל המטרה היא - החרות; השאיפה - הנצחון; העיקר - העתיד.

ולקראת העתיד נלך מתוך מאמץ עליון, מתוך גיוס מתמיד של כל כחותינו, מתוך אחוות אחים, מתוך נכונות למלא כל תפקיד שיוטל עלינו ולהקריב כל קרבן שיידרש מאתנו, ומתוך אותה אמונה, המפליאה שונאים וידידים, יהודים וגויים - מתוך האמונה, ששום כח בעולם ושום יסורים ושום קשיים ושום התנכלויות ושום אבדות לא ישברו אותה ולא יחלישוה, מתוך האמונה בשליחות ההיסטורית שהטלנו על שכמנו, מתוך האמונה בצדקת עניננו, ביושר דרכנו, בטוהר מגמתנו, בקדושת דגלנו - ובנצחוננו.

אחים חיילים, לקראת ימים גדולים - קדימה!

[1] פנימי.

[2] מועדון הקצינים הבריטיים באיזור בטחון א' בירושלים.

[3] חיל הקרב.

[4] ההגנה.