מלחמת מנע – כלי הכרחי עבור מדינת ישראל (הקדמה לספר "בכוח הזכות – תפיסת הביטחון של מנחם בגין")
מנחם בגין היה, לאחר הגעתו לארץ מאירופה במהלך מלחמת העולם השנייה, מפקד האצ"ל במרד נגד המנדט הבריטי בארץ ישראל, ראש האופוזיציה לממשלות מפא"י במשך כמעט 30 שנה, ולאחר מכן ראש ממשלה עד פרישתו מהחיים הציבוריים.
השפעתו הייתה רבה בכל הקשור בביטחון הלאומי: אם כראש ארגון מחתרת לוחם שבמידה רבה הוביל את המרד, אך ידע למנוע מלחמת אחים, הן בתקופת הסזון והן כשהגיעה האונייה "אלטלנה" לחופי ישראל והושמדה, אם כראש אופוזיציה, שידע להתעלות ברגעי משבר והנחיל אחדות במצבים קשים, וכמובן כראש ממשלה, שהחליט על השמדת הכור הגרעיני בעיראק ושיצא למלחמה יזומה נגד אש"ף, שפעל נגד ישראל מלבנון.
בגין לא השאיר מסמך רהוט דבר דבור על אופניו תחת כותרת מסודרת בשם "עקרונות הבטחון הלאומי". אולי חבל שלא עשה זאת, מכיוון שאין למדינת ישראל מסמכים מכוננים בעניין, מלבד המסמך שנכתב על ידי דוד בן גוריון, שגם הוא צר מאד ואינו שלם1.
עם זאת, אוסף קטעי הנאומים והמאמרים שאסף מרכז מורשת מנחם בגין נותן תמונה די טובה של העקרונות ששימשו נר לרגליו, בעיקר לאחר הקמת המדינה, כראש האופוזיציה וכראש הממשלה. חשוב לציין כי בגין תפס את מדינת ישראל כמי שאחראית בהתנהגותה לגורל העם היהודי, ולכן מוטלת על ממשלתה חובה כפולה ומכופלת להגן על המדינה, שהרי מדובר בגורלו של העם היהודי כולו ולא רק בגורלה של מדינת ישראל.
נראה שאפשר להוציא מקטעים אלה, שמהם ניכר שבגין היה כותב מוכשר ונואם מלהיב, שני עקרונות ראשיים שמהם מסתעפים נושאי משנה אשר יונקים מאותם שני עקרונות:
א. מדינת היהודים הדמוקרטית הוקמה בזכות, על האדמה שממנה גורש העם היהודי ששב לביתו לאחר השואה הנוראית. העצמאות לא ניתנה במתנה כחלק ממהלך קולוניאלי כלשהו. נהפוך הוא, היא הושגה במלחמה עזה לשחרור מעול האימפריה הבריטית, ותוך מאבק מתמשך עם הערבים שסירבו לקבל את חזרת העם לארצו.
הדגשת "הזכות" הזאת חשובה לדעת בגין, כי היא המקנה למלחמות ישראל את הבסיס המוסרי שלהן. היום היינו מכנים זכות זו בשם "לגיטימציה", פנימית וגם חיצונית, כלפי העולם.
ב. לעם היהודי יש זכות וגם חובה להגן על עצמו. מכיוון שמדינת ישראל מוקפת עמים גדולים וחזקים ממנה, אין לה מנוס מבניית כוח צבאי חזק, הכולל יכולת גרעינית אם אפשר, כערבות יחידה להמשך קיום המדינה העצמאית היחידה של העם היהודי. השימוש בכוח הצבאי לא צריך להיות מוגבל לתגובה על התקפה; זכות ההגנה העצמית מקנה את הבסיס הלגיטימי למלחמות נגד איום גם בשלב ההתהוות שלו. לתפיסתו של בגין, רק מנהיגים חסרי אחריות יניחו לאיום להתממש בטרם יצאו למלחמת הגנה. "מלחמת ברירה", כפי שכינה זאת בגין, או "מלחמת מנע" בשפה הצבאית המקצועית, היא זכות מוקנית לעם ישראל נוכח תנאי הביטחון של מדינה קטנה מוקפת אויבים השואפים להכחידה. בגין גם ממליץ, על בסיס הניסיון ההיסטורי, להאמין להכרזות אלה של אויבי ישראל.
בגין החיל את העיקרון הזה הלכה למעשה בשתי החלטות שקיבל כראש ממשלה:
- בהחלטתו לתקוף את הכור הגרעיני בעיראק, שעמד לשמש את סדאם חוסיין לבניית נשק גרעיני (מה שמכונה "דוקטרינת בגין", שהוחלה על ידי ראש הממשלה אהוד אולמרט גם על הכור הגרעיני הסורי ב-2007).
- בהחלטה לצאת למלחמה נגד אש"ף בלבנון ב-1982, בטרם יתחזק הארגון ויוכל לגרור את ישראל למלחמה אזורית.
התגובה החריפה שהייתה מהצד השמאלי של המפה הפוליטית בישראל למלחמה בלבנון הביאה לסוף דרכו הפוליטית של בגין וגרמה לחולשה קונספטואלית בתחום הביטחוני בכך ששללה מישראל את היכולת להשתמש בכלי ההכרחי של מלחמת מנע בהמשך הדרך. ייתכן שמאירועי אוקטובר 2023 ניתן ללמוד עד כמה צדק בגין בגישתו זו למלחמת מנע, שכן הוכח שמדובר בכלי הכרחי עבור מדינת ישראל.
תפיסת הביטחון של בגין נתנה חשיבות גדולה לגאוגרפיה, ובעיקר בצידה המזרחי של מדינת ישראל. הוא חשב לפני 1967 שהייתה זאת טעות לוותר על כיבוש יהודה ושומרון במלחמת העצמאות, וחשש מאוד מפני החלטות שיביאו לאובדן הריבונות בשטח זה לאחר מלחמת ששת הימים. הייתה זאת גישה שנבעה מצירוף של אידיאולוגיה, שאותה ירש ממורו ורבו זאב ז'בוטינסקי (כנוסח שירו2 : אִם אַרצִי דָלְלָה וְקָטֹנָה, הִיא שֶׁלִּי מֵרֹאשָׁהּ עַד קִצָּהּ), אך לא פחות מכך מניתוח ביטחוני של הסכנות הצפויות לביטחונה של מדינת ישראל אם תאבד את השליטה ברכסים שממזרח לשטח שבו ישבו רוב היהודים, קרי במישור החוף.
עניין נוסף שיש בו משום להאיר את גישתו של בגין הוא הדגשתו החוזרת ונשנית כי אל לה למדינת ישראל להיגרר או ליזום מלחמה בכמה חזיתות, ושמשום כך עליה לקבוע סדרי עדיפויות לטיפול באיומים ביטחוניים, מתוך הבנה שלא ניתן לטפל בכל האיומים במקביל. זאת הבחנה חשובה לדעתי, משום שהיא לוקחת בחשבון הן את היותה של ישראל מדינה קטנה שחייבת להיזהר מאד גם מכישלונות טקטיים, ושלכן עליה לרכז מאמצים ולא לפזרם בין שתי חזיתות, והן את העיקרון ההיסטורי שלפיו מדינות שחיות תחת סיכון פוטנציאלי למלחמה בשתי חזיתות במקביל למדו על בשרן שישנה חובה למנוע הידרדרות למלחמה כזו בפועל. ניכר שבגין למד את הנושא לעומקו, והוא מציג טיעונים רציניים לטובת גישתו המצמצמת, כדי שישראל תמקד את מאמציה תמיד בגזרה אחת.
משלל הקטעים שצורפו כאן לספר קטן כמות אך רב איכות ניתן לראות כי לבגין הייתה תפיסת עולם שלמה ומבוססת בתחום הביטחון הלאומי, אף על פי שהדברים נאמרו ונכתבו בפרקים נפרדים ובהזדמנויות שונות, נוכח אתגרים שונים ולא כנייר מסודר.
יש לקוות שהספר הזה והעקרונות העולים ממנו יסייעו למדינת ישראל בעיצובה של תפיסת ביטחון שתשמש את קובעי מדיניותה בשנים הבאות. אחד הסממנים ליציאה ממשבר המלחמה שהחלה ב-7 באוקטובר 2023 יהיה עיצובה של תפיסה כזאת, עמוקה ומקיפה.
אלוף (במיל') יעקב עמידרור
לקריאת הספר "בכוח הזכות - תפיסת הביטחון של מנחם בגין" הקליקו כאן
הערות שוליים:
- הכוונה לטקסט בשם "יחוד ויעוד", המבוסס על הרצאה שנשא דוד בן גוריון בי"ט בניסן תש"י, 6 באפריל 1950. מופיע ב"יחוד ויעוד: דברים על בטחון ישראל", דוד בן גוריון, הוצאת משרד הביטחון, תשמ"א-1980, עמ' 135-1.
- שמאל הירדן, 1929
