מדוע השתיקו למה העלימו

מדוע השתיקו? למה העלימו?

 א.

בראשית השבוע שעבר, לאחר שיחה עם הממונה עליו, הגיש הממונה על שרותי הבטחון את התפטרותו, ממנה לא אבה לחזור עוד. ביום ה' לאותו שבוע, בשעות הבוקר, ידעה כל הכנסת על חבריה, עתונאיה ורוב עובדיה, על התפטרות זו, שנכנסה לתקפה עם מנוי ממלא מקום זמני לבעל התפקיד הנסתר, בעיצומה של המערכה המדינית נגד פעילותם של מומחים, לכל מיני דברים, גרמניים במצרים. אולם עתוני הצהרים שידעו לא הורשו לפרסם את הידיעה זאת. גם למחרת היום, ערב שבת, לא ניתן לעתונאים לסוגיהם, להודיע על הפרישה הפתאומית. ואף ביום א' של השבוע הזה אולצו עדיין עתונינו להחריש. היתה זו אחת הפעולות, המבישות והמטומטמות כאחת, של המכשיר השלטוני, הפוליטי, הקרוי צנזורה בטחונית.

צנזורנו הנכבד הוא קצין צבא, השואב את סמכות המחיקה שלו מחוקי החרום והדכוי הבריטיים, עליהם החליטה הכנסת, כי הם נוגדים את יסודותיה של מדינה דמוקרטית. הפיקוח על העתונות, המקויים בידו או בעפרונו, הוא מוקדם , מונע, פרבנטיבי בלע"ז. מוסד בין-לאומי, שעינו פקוחה על חופש העתונות בעולם, מפרסם, מפרק לפרק, את רשימת הארצות בהן חופש זה הוגבל על ידי צנזורה פרבנטיבית. ומדי קראך את השמות, ביניהם מופיע גם שמה של מדינתך, זו הצריכה, באמתובתמים, לשמש אור לגויים, אין אתה יכול אלא להסמיק מכלימה.

אולם הטענה הרשמית היא, כי מדינתנו המוקפת אוייבים אינה יכולה בלי פיקוח מסויים על פרסום ידיעות העלולות לגלות את כוחו של צבאנו, את יחידותיו, את בנין חילותיו, או את תנועותיהן. אף זו טענת שווא. מניעת פרסום ידיעות כאלה, שהן באמת בטחוניות, ניתן להשיג על ידי הסכם חפשי עם עורכי העתונים, שהיה נהוג, בעתות מלחמה, באצות דמוקרטיות ועמד, על פי כל העדויות המוסכמות, במבחן הזמנים המסוערים. גם ביחס לעורכי העתונים מתגלית הצביעות הנודעת. אם ראש מפא"י רוצה, למען תכליותיו שלו, להחניף להם, הרי הוא טוען, כי יש לו אליהם, בשטח הידיעות הבטחוניות, אמון מלא וכי הם נתגלו לו, למחלק הציונים הלזה, משומרי סוד מהימנים יותר מחברי וועדת החוץ והבטחון של הכנסת. אבל בהגיע תור הצנזורה המוקדמת, הממיטה חרפה בין-לאומית עלינו, אין עוד אמון. עפרונה נטוי יומם ולילה. הנמחק בידה, או העתון הממרה פיה, לא יראה אור.

בעשרת הימים האחרונים שוב עמדה הצנזורה במבחן זכות קיומה, ונכשלה בו כשלון שאין מחפיר ממנו. מה לידיעה על התפטרותו של האזרח הממונה על שרותי הבטחון ולצבא, לחילותיו, ליחידותיו ולתנועותיהן? לו רציתי לשאול בטוי משר הבטחון לשעבר, הייתי שואל, מנין שאב הקצין המצנזר את החוצפה להטיל, בענין ממלכתי, מדיני זה, את צוו השתיקה על העתונות ולנסות להטילו על הצבור כולו? אבל לבון לחוד; הלבנה וליבון לחוד. אין לקנא כלל בצנזור לבוש המדים הוא אינו אלא ממלא פקודות, ולא אותו יש להאשים, אם נותנן נוהג על פי קפריזה, או בלבול מוחין.

אדרבא, נבחן את המהלכים הצנזורים הללו בעזרת ההגיון הפשוט. בשכל הישר. במרוצת השנים נתחלפו קצינים בכירים הממונים על המודיעין הצבאי. לא זו בלבד שהידיעות על חילופי גברא אלה נמסרו לפרסום, אלא גם שמותיהם של האלופים היוצאים והנכנסים נודעו לציבור. מדוע, איפוא, יש להסתיר את העובדה שהממונה האזרחי על שרותי המודיעין עזב, או אולץ לעזוב, את תפקידו? שנית, נניח, לצורך ההנמקה, כי פרסום בעתונות על התפטרות אזרחית זו עלול לפגוע בבטחון האומה. מדוע היתה קיימת פגיעה משוערת זו בין יום ה' של השבוע שעבר עד יום א' של השבוע הזה, שעה 17.00 על פי זמן גריניץ' המוסכם? עלי להזכיר, כי ביום זה ובשעה זו, כלומר בשעה שבע בערב על פי זמננו, למד כל בית ישראל מקול ישראל, כי הממנוה על שרותי הבטחון הגיש את התפטרותו וממלא מקום זמני נתמנה תחתיו. ממה נפשך, אדוני הצנזור, או ביתר דיוק, הממונה על הממונה עליך? עליכם להסביר לכל האנשים הפשוטים, בארץ ומחוצה לה, מתי ומדוע היתה ידיעה, שנאסרה לפרסום בגלל הבטחון, לנטולת כל סכנה בטחונית. מה יום מיומיים; ומהו, בכל הפשטות הבטחון הלאומי?

 בדיעבד, אישר ראש הממשלה באזני העם עולו, כי התפטרותו של הממונה על שרותי הבטחון היתה בבחינת אקט פוליטי מובהק. הוסבר לנו מתוך גישה ממלכתית מפליאה, כי מר X התפטר מאחר ו"הערכתו המדינית:" לא נתקבלה על דעתו של ראש הממשלה. לסוגיה זו עוד נשוב. אבל אם בהערכות מדיניות סותרות מה להן ולצנזורה בטחונית? את התשובה לקושיות אלו לא נותיר לתשבי משיבוא.

ב.

שמו של הממונה על שרותי הבטחון הוא, כפי שכתבתי, X. שמו של ראש שרות הטחון הכללי הוא, כפי שעדיין לא ציינתי, Y. שמו של ממלא מקומו הזמני של מי שהתפטר הוא Z. בנעלמות כפולה או משולשת זו יש בטוי לפרובינציונליות הראויה לצלם דמותו הרוחנית של מי שנטל לעצמו, ללא חוק, אך מתוך השלמה של שרי שיגרא ונגררות, את הסמכות להיות הממונה על שרותי הסתר במדינה. חוסר היסוד החוקי לשרותים אלה, אליו הופנתה תשומת לבו של הצבור בדיון על חוק האזנת סתר, הוא משווע מבחינה משפטית. אבל הסודיות, העוטה כביכול את שמות הממונים עליהם, אינה אלא לעג לראש (אל נא, ידידי המגיה, תחשבו כי טעיתי; לא לרש, לראש).

השמות הנסתרים האלה ידועים בכל העולם, לא רק לשרותי המודיעין, אלא גם לקרואי עתונים. כדי להוכיח את הנחתי, אשוב, לרגעים מספר, למלאכתי מלפני עשרים שנה: אתרגם. ה"ניו-יוק טיימס", מיום ג' השבוע, פרסם, מלונדון דווקא, רשימה הכוללת, בין השאר, את הגלויים המשוערים הבאים:

חסר במקור

עד כאן ה"ניו-יוק טיימס". יש יסוד להניח, כי, בעוד הסיפור המתורגם יופיע, מעיקרו, בעתוננו דערב שבת הגדול, הרי, במקום השמות המופיעים במפורש בעתון האמריקאי, יבלטו פסים לבנים בעתון העברי. וזוהי הפרובינציאליות הנלעגת. אם הניו-יורק טיימס" פרסם את השמות, משמע שכל עתון בעולם, אם ירצה לספק את סקרנות קוראיו, יכול להעתיקם. יתכן, כי ביום, בו נכתבות שו[מחוק במקור, ט.ק.] אלוף או בלילה בו העפרון האדום לבין עתוננו, כבר יקראו, או יד[מחוק במקור, ט.ק.] מיליונים אנשים ברחבי תבל את שמותיהם של הממונים על שרותיה הבטחון הישראליים. אבל אזרחי ישראל, חלילה להם לדת, הם לא רק האחרונים לידיעה; הם היחידים לאי-ידיעה.

אפס, יש ואפילו אזרחי ישראל מסוימים יודעים, מי הם האנשים הדואגים לבטחונה, עד שיתפטרו. אינני מתכוון לחברי וועדת החוץ והבטחון של הנסת. נבחרי האומה הללו. שטובתם, על פי שליחותם, היא לפקח על בטחון האומה, עדיין לא קבלו, מאת ראש ממשלה מתנשא בחימתו, את שמו של מי שבא, באורח זמני, במקומו של מר_ למה נעשה נסיונות שווא? _X. אבל באשר למי שעשוי למלא את מקומו, או למי שמקומו נתפנה, יודעים ה היום N אזרחים בישראל את שמותיהם. הסיבה היא פשוטה. ה"ניו-יורק טיימס" נמכר בחנויות ישראליות לכל דורשו. צנזורה המהוללת שלנו לא הצליחה, או להעיזה, לשים ידה עליו. אלפי אזרחים, אשר קראו במישרין, או קבלו בעקיפים, מהלכים בקרנו ובפיהם הרזין, הטמירין והנעלמין ביותר במדינת ישראל, מיהו האיש שהתפטר? מי האיש שבא במקומו? מי הוא ראש שרות הבטחון הכללי: ש... ש... ש... סס.. ו.. דד.. מאז הופיעה חסמבה ברחוב ילדינו, עוד אל היה משחק ילדותי, קרתני, כזה בסודות שאין להם לא צרוך ולא זכות קיום. מי יודע, אם אין חשאיות משעשעת זו פרי תסביך מחתרת מאוחר, אשר, שעה שהיא באמת היתה דרושה לא בא, בגלל סבות שונות, על סיפוקו.

ג.

נשוב להערכות המדיניות הסותרות, של הממונה על שרתי הבטחון ושל הממונה עליו. רכבר מזמן לא פגע מנהיגה של מפא"י ביסודות הסדר הממלכתי הטוב, כפי שהוא פגע בהם בקומוניקט הבהול והמבולבל הזה. אילו הערכות מדיניות משלו יש למר, המופיע בשמו המלא בעתונות העולמית, או למר X, כפי הוא נקרא במדינתנו? בהודעה הרשמית אין, ולא יתכן שתהיה בה, אמת. הממונה לשעבר על שרותי הבטחון אינו פנים חדשות בישראל. לא רק לי ידוע, כי מדי שמעו במוסד ממלכתי מוסמך, שאלה בעלת משמעות מדינית, היה רגיל להשיב, כי לשאלה מעין זו אין ביכולתו להשיב, באשר – אם זכרון השמיעה אינו מטעני, כאלה היו דבריו החוזרים – אין הוא יכול להכנס "להערכות מדיניות"; תפקידי, היה מוסיף להסביר, הוא להביא את העובדות בלבד. כלום מי שדעתו לא עורפלה על ידי חימה שפוכה יכול להניח, כי לפתע, אחרי שנים כה רבות של שרות, בו טבועה הימנעות מהערכות פוליטית, נזקק אחד מנושאי כליו של מר בן-גוריון להערכות מסוג זה. הסותרות דווקא את אלו של הממונה עליו, הטען, בלי יסוד בחוק, כי אין בלתו?

 אבל ההודעה הפומבית הזאת היא לא רק כוזבת; היא גם מסוכנת מאד. מר X הלך. במקומו בא, באורח זמני מר Y, שאולי יתמיד ואולי ישוב לשרותו הקודם ובמקומו שוב יבוא פלוני לא כל כך אלמוני. ממלאי המקום הללו שמעו לפתע על "הערכות מדיניות" של קומדם. אולי אפשר לטעון, כי גורלו ירתיעם מהזדקקות להערכות כאלו. לא תהא זו אלא פשטנות כך לחשוב. העניינים בספירות הגבוהות של חיים ממלכתיים הם מורכבים, לעתים אף סבוכים, אדם, הממלא תפקיד רב אחריות, איננו רובוט, אף אםפ מישהו ינסה להפכו לשכזה. גם אופיה של הערכה, אם עובדתית או מדינית היא, הוא ענין להערכה. אבל בפעם הראשונה שמעו אנשים, העשויים להיות ממונים על שרותי הבטחון לסוגיהם, כי בתפקידם קורה הזכות להערכות מדיניות משלהם. וודאי, אם הערכתם אינה מתקבלת עלדעת הממונה עליהם, לא תהא להם ברירה אלא להתפטר. אבל הסוגיה ממלכתית היסודית אינה קשורה בהתפטרות , בתוצאה משוני בהערכה המדינית, אלא בעצם הזכות להעלותה. זכות זו אינה ניתנת לשום ממונה על שרותי הבטחון. עיסוקו הוא לקבץ את הידיעות ולהביאן בפני הרשות המדינית הממונה עליו, שהיא, ורק היא, זכאית וחייבת להעריכן מנקודת ראות מדינית. מר בן-גוריון, בהסתבכותו כי קשה היא וברוגזו כי רב הוא, יצר תקדים מסוכן במתן זכות, או ביצירת אפשרות, של הערכה מדינית על ידי מי שחייב, בתקף תפקידו, להתנזר ממנה ללא סייג.

השכל והנסיון מחייבים לומר, כי לא הערכה מדינית שונה גרמה להתפטרותו של הממונה על שרותי הבטחון; להיפך, התפטרותו גרמה להערכה מדינית חדשה ברחבי תבל. להנחה אחרונה זו שוב אביא הוכחות מן העתונות הבין-לאומית.

"לאחר שראש הממשלה חזר לירושלים, הוכרה מיד השתקה (Muting) של המערכה (בענין המדענים הגרמניים במצרים) בעתונות וברדיו, מה שאינו ברור הוא, מדוע ראש הממשלה, שידע על המתרחש, לא פעל עד שובו".

ה"טיימס דלונדון, מן ה-30 במרץ, מביא באותו טוב, אחת אחרי השניה שתי ידיעות. אחתה יא מקאהיר והיא מוכתרת כהאי לישנא: "תכנית הטילים של מצרים הוחשה - מאחורי שלב הנסויים". בידיעה פוגא נמסר בין השאר, כי הידע הטילי, המכוון, לפי דברי המצרים, לצרכי שלום בלבד... סיפקו להם, בתשעים ותשעה אחוזים, מומחים זרים (קרי, ברובם, גרמנים). מתחת לידיעה זו מופיעה רשימה שהוברקה מתל-אביב וזו כותרתה: "הוקל הלחץ של ישראל". הפיסקה הראשונה של ידיעה משמחת זו אומרת: " הלחץ של ישראל על מממשלת בון וההאשמות לפיהן מדענים מערב-גרמניים מפתחים כלי נשק אסורים בשביל מצרים הונמכו (Toned Down) מאז שובו של מר בן-גוריון, ראש הממשלה, מחופש. ממקור מהימן נאמר, כי ראש הממשלה היה מאד לא שבע רצון מן הטיפול בענין והחליט על פיטורים".

גם דברים אלה הגיעו לידיעתם של מיליוני קוראים ושל גורמים מדיניים שונים, לרבות, או קודם כל שלטונותיה של גרמניה. וזוהי ההערכה המדינית החדשה. הכרוכה באי-שביעות הרצון המופגנת ובפיטורין שבוצעו בצורה זו או אחרת. הטון הונמך. הלחץ ירד. ואם כך, מתבקשת מאליה השאלה, האם מסע-ההסברה-והלחץ, בו עם ישראל, על דעת הכנסת והממשלה, פתח לפני למעלה משבועיים, כבו' השיג את מטרתו? האם הגרמנים, המומחים לטילי התקפה ולכלי נשק אחרים, אסורים, עליהם דברה גברת שרת החוץ, כבר יצאו ממצרים, או מוסיפים להחיש את ביצוען של תכניותיה? ממשלת ב בון, האחראית, על פי החלטת הכנסת, בה תמכו גם ממשלתו וסיעתו של מר בן-גוריון על פעילותם של מומחים אלה, עדיין מחפשת "פירצה" בחוקת הרפובליקה הפידרלית והמטפלת, כפי שאמר לאחרונה דוברה המוסמך, "בענין מסובך ביותר". מדוע איפוא צריך, ואיך אפשר, להקל על הלחץ, להנמיך ולהשתיק, כפי שמודיעים, ממקורות מהימנים, החשובים בעתוני העולם? על ידי הפיטורין של הממונה על שרותי הבטחון, בעצם הימים האלה, נתנה לעצמה מדינת ישראל סטירת לחי מצלצלת בכל רחבי תבל; ועל ידי ההערכה המדינית החדשה שהיתה כרוכה בהם, ואשר לא הוכחשה כלל, חובל מאמץ לאומי, אף אם הוא לא השיג את תכליתו המעשית, שאין היא יכלה להצדיק את פתיחתו.

ד.

מלחכי פינכת השליט, חשוכי המרפא, מוכנים לטעון טענה כפולה. אומרים הם: מסע ההסברה הזה היה רע, משום כך הורה ראש הממשלה הנבון, ובצדק, להפסיקו. ועוד הם אומרים: מסע ההסברה הזה נתן תוצאות חשובות, משום כך אישר אותו, ראש הממשלה הפיקח, אף בשבתו על שפת ים כנרת. ולא ייבושו האומרים להשמיע זאת אף זאת בנשימה אחת. אין פלא. עבד אינו יודע בושה מהי – עד שישתחרר מעבודתו. יבא היום. לא לעולם יוכלו להחזיק חבל זה בשתי קצותיו. ארוך מדי הוא. וכל עבודת, קיצה בלתי נמנע הוא.

נבחן את תוצאותיו הארעיות של מסע ההסברה. הכל משבחים אותן. העתונות העולמית התעוררה. אדינואר, היושב על שפת אדם קומו, התערב. המפלגות הפוליות בגרמניה החלו לוחצות האינטרנציונל הסוציאליסט אמר את דברו. הממשלה בבון נתכנסה ודנה באותו ענין מדובך ביותר. ארגונים יהודיים וציוניים ממטירים מחאותיהם דיפלומט גרמני, המבקר בארצות הברית, נלחץ אל הקיר ונאלץ להבטיח, כי ממשלתו תפעל, או תבקש דרך, איך לפעול, נגד המשך פעילותם של אזרחי ארצו בשביל מכונת המלחמה וההשמדה של נאצר. וביום, בו נכתבות שורות אלו, נתבשרנו, כי הנשא קנדי גינה את מעשיהם של מומחים הגרמניים במצרים. אמנם, התכלית המשעית, המכרעת, עדיין לא הושגה מכל הדברים והדיבורים האלה. אך כלום אפשר לזלזל בתוצאות מדיניות בין-לאומית כאלו? כך שאולים אלה, המוכנים לראות חכמה גם בפתיחת המסע, אף בהפסקתו. התשובה היא, כי כלל אין לזלזל בתוצאות אלו, גם אם אסור לשכוח את המטרה עצמה. חשובות הן התוצאות.

אבל אם כך, מדוע הוחל במזימה[לא ברור במקור, ט.ק.] מדינית זו רק במחצית חודש מרץ 1963? מדוע לא פתחנו בו, לפני עשרות חדשים, מאז נודע לו, לממונה על הממונה על שרותי הבטחון, כי מתמחים גרמניים פועלים במצרים. מדוע הוא הסיר, בפומבי, במסיבת עתונאים, עוד לפני ארבעה חדשים, כל אחריות מעל ממשלת בון על הימצאותם ופעילותם של אזרחי או[מחוק במקור] ובני עמה במצרים?

לרשותה של תנועת החרות, המשרתת את האומה באופוזיציה, אין עומדים שרותי מודעין חשאיים. אך משנודע לה אל פעילות נפשעת זו של הגרמנים בארץ אוייב, היא העלתה, בהזדמנות הראשונה, את הבעיה החמורה הזאת, בלי לזרוע בהלה בקרב הציבור, בפני הכנסת, ועל ידה בפני העם. הממשלה, בראשותו של נציג מפא"י, לא אבתה כלל להטות אזן קשבת לקריאת האופוזיציה, ש[מחוק במקור, ט.ק.]לפני חדשים רבים. הענין ירד מסדר היום. הממשלה, החליטה ביודעין, שלא לפתוח במסע הסברה מדיני. טבעי הוא, איפוא, אם כל בר דעת, שאינו עבד נרצע, יתמה, יתהה וישאל. אם רעה היא המערכה המדינית, בענין המדענים הגרמניים במצרים, למה היא נפתחה בידיעתו ובאישורו של ראש הממשלה; ואם טובה היא מערכה זו, ותוצאותיה[מחוק במקור, ט.ק.] למה היא לא נפתחה לפני כן, בעוד מועד, לפני שהגרמנים הללו נתנו לאוייב את הידע "מעבר לשלב מסוים"? אדרבא, יבואו חכמי [מחוק במקור, ט.ק.]ועוזריהם ויפתרו את הדילמה הזאת, עד שיפתרוה, אין מנוס מן המסקנא, כי כפי שיש באירופה מינה ושמה גרמניה, כן יש אדם בישראל המוכה בגר=מניה, ושתים אלו פגעו בבטחון עמנו פגיעה שהיא מן החמורות ביותר