לתשומת לב הדיוויזיה השישית
לתשומת לב הדיוויזיה השישית
הכרך העברי, הגאה והאמיץ, עומד פצוע ומושפל. המוניו התפרצו. הם ניסו על דעתם לפרוק זעמם. בלתי-מזויינים העמידו עצמם מול כוחות דכוי אכזריים, מזויינים מכף רגלם ועד קדקדם. היתה גבורה נפשית והיו גם אי-אלו תופעות שליליות - כרגיל בהתפרצות ספונטנית, המונית.
אפשר, כמובן, להתווכח על ערכה הפוליטי של התפרצות זו. אך כל יהודי, שבא לדון עליה, חייב, טרם שהוא מתחיל במלאכת ההלקאה העצמית, להרכין ראשו, בדומית אבל, לזכר הקרבנות הטהורים, שנפלו מידי מרצחים. מה שלא יוגד על ההמונים הסוערים והמסתערים. דבר אחד עומד מעל כל ספק ומעל כל ויכוח. הדם הזה, הטהור והקדוש, שנשפך בתוככי תל-אביב, יחול על ראשם של המשעבדים והבוגדים הבריטיים. הם הם האחראים לכל מה שקרה ביום השביתה ולמחרתו, כשם שהם אחראים לקרבנותינו בגולה, כשם שיהיו אחראים לדם, העברי והבריטי, שיישפך בארץ זו בעתיד. אל נקל על מלאכתנו - ומלאכתם. אל נדון ברותחין את התופעות, אף אם הן חורגות ממסגרת המלחמה המתוכננת והמאורגנת. את הסיבות עלינו לחפש. את סיבת הסיבות עלינו לחפש. ואם נעשה כן, נדע: ביסודו של כל מאורע בארץ-ישראל מונחת הבגידה הבריטית.
הבגידה הזאת הביאה לשפך דם חדש. עדי ראיה מספרים, כי חיילי בריטניה ושוטריה, בשבתם בוטחים במכוניותיהם המשוריינות, ירו בילדים ובאזרחים עברים, ללא היסוס וללא התראה. הדיוויזיה השישית, הדיוויזיה המוטסת והמהוללת, חוגגת את נצחונה הראשון בחזית הארצישראלית. היא עמדה, מאחורי שריונה ומקלעיה, מול המון "מצוייד" בחתיכות אספלט; מול ילדי ישראל, שאינם יודעים פחד, אך לא אימנו ידיהם ולא לקחו לידיהם נשק אמיתי, נשק חדיש. על כן, כה קל היה הנצחון: "האויב העברי- רושם 6 הרוגים ועשרות פצועים... [1]
אך הננו מבטיחים לדיוויזיה השישית ולמשטרה הבריטית, כי לא בכל יום מצפים להם נצחונות כאלה מתחת לשמי התכלת של ארצנו. כוחות השעבוד הבריטיים ייתקלו בעתיד, לא בהמון סוער, בלתי מאורגן ובלתי מזויין; הם עוד ייפגשו בצבא עברי, צבא מחתרת מאורגן, היודע לא רק להיפצע, אלא גם להכות, היודע לא רק ליפול בגבורה, כי אם גם להפיל חללים בקרב שליחי ההשמדה. מקלע ייתקל במקלע; טומי-גן בטומי-גן; רובה מכודן ברובה מכודן. ואף- על-פי שלדיוויזיות הבריטיות יש יותר מקלעים וטומי-גנים ורובים, מאשר ללוחמי החופש העברים, הרי למוד תלמדנה את ההבדל בין נשק מדכא לבין נשק משחרר.
[1] לאחר הודעתו של בווין מן ה-13 בנובמבר 1945, שהשאירה בתקפו את הספר-הלבן והתנתה מתן 1500 רשיונות עליה בהסכמת הערבים, פרצו הפגנות זעם ספונטניות בתל-אביב. הדיוויזיה הששית ירתה בהמון המפגין. קציר הדמים: 6 הרוגים, 35 פצועים. הדיוויזיה הששית ירתה בהמון המפגין. קציר הדמים: 6 הרוגים, 35 פצועים.
