כנס מיוחד של הכנסת הישיבה המאה-וארבעים-וחמש של הכנסת התשיעית יום שני, כ"ג אלול תשל"ח 25 ספטמבר 1978 – הודעת הממשלה על ההסכמים שהושגו בקמפ-דיוויד

 ראש-הממשלה מ. בגין:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה   - -  

גאולה כהן (הליכוד):

אני מבקשת ממנו להתפטר לפני שהכנסת תאשר את הסכמי קמפ-דייוויד.

היו״ר י. שמיר:

אני מבקש להפסיק. אני מבקש מראש הממשלה להתחיל בדבריו.

גאולה כהן (הליכוד):

- - - מפקד האצ״ל.

ראש-הממשלה מ. בגין:

- - אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת. אני מביא לכנסת, ועל ידה לאומה כולה, את בשורת השכנת השלום בין ישראל ובין הגדולה שבמדינות ערב, וברבות הימים — באופן בלתי נמנע - עם כל שכנותינו. המסמכים שהוסכמו בוועידת קמפ- דייוויד ושנחתמו על ידי בשם ממשלת ישראל         - -  

גאולה כהן (הליכוד):

לא בשם עם ישראל.

ראש-הממשלה מ. בגין:

- - מונחים לפניכם. ולכן לא אגזול את זמנה של הכנסת כדי לקרוא אותם. לעומת זאת לא אוכל לגלות את תכנם של שני מסמכים אחרים, הלוא הם המסמך המצרי שהוגש לנשיא קארטר ולי בישיבתנו הראשונה בוועידת קמפ-דייוויד ביום הראשון לפתיחת הדיונים, וכן המסמך האמריקני - -

גאולה כהן (הליכוד):

למד. אתה לא יכלל לגלות ? תגלה זאת לעם ישראל.

ראש-הממשלה מ. בגין:

- - שהוגש לנו תוך כדי הוועידה - - -

נאולה כהן (הליכוד):

אדוני ראש הממשלה, תגלה זאת לעם ישראל. תפסיק לרמות את עם ישראל,

(קריאה: זה כבר עובר כל גבול.)

(קריאה: דרך-ארץ- - -     )

דרך-ארץ בשביל הארץ ולא בשבילך.

בנימין הלוי (התנועה הדמוקרטית):

אדוני היושב-ראש, תקרא לסדר את חברת-הכנסת

גאולה כהן.

היו״ר י. שמיר: אבקש שקט. אבקש את ראש הממשלה להמשיך בדבריו.

ראש-הממשלה מ. בגין:

יש לי בקשה אליך, תואיל להגן עלי מפני חברת-הכנסת גאולה כהן.

גאולה כהן (הליכוד):

אני מבקשת להגן על ארץ-ישראל מפני ראש הממשלה.

היו"ר י. שמיר;

אבקש את חברת-הכנסת גאולה כהן להפסיק את קריאות-הביניים.

גאולה כהן (הליכוד):

תעזוב אותי עם הטלוויזיה, חבר-הכנסת קורפו. יש יותר טובים ממך. השלום חשוב - - - שלחנו אנשים למות בשביל ארץ-ישראל.

היו״ר י. שמיר:

חברי הכנסת, אני מבקש לא להיכנס לוויכוחים במקומותיכם. חברת-הכנסת גאולה כהן, אני מניח שתהיה לך אפשרות להתבטא.

גאולה כהן (הליכוד):

אני לא רוצה להתבטא.

היו׳׳ר י. שמיר:

אני מבקש ממך לא להפריע לישיבת הכנסת. אני מבקש ממך לא להכריח אותי לקרוא לך לסדר.

גאולה כהן (הליכוד):

תקרא אותי לסדר. אתה את שלך תעשה, ואני את שלי אעשה.

היו"ר י. שמיר:

אני מבקש מראש הממשלה להמשיך בדבריו.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אחזור על המשפט שהופסק. לא אוכל היום לגלות את תכנם של שני מסמכים אחרים, הלוא הם המסמך המצרי שהוגש לנשיא קארטר ולי בישיבתנו הראשונה בקמפ-דייוויד, והמסמך האמריקני הראשון. באחד הימים אפשר יהיה לפרסם את שני המסמכים. היום אמנע מכך בגלל סיבות שאקרא להן פסיכולוגיות-מדיניות.

גאולה כהן (הליכוד):

איזו הגדרה.

(קריאה: תפסיקי להפוך את הכנסת להצגת יחיד שלך.)

 היו"ר י. שמיר:

לא ייתכן להפסיק את דברי ראש הממשלה בכל משפט.

גאולה כהן (הליכוד):

לא ייתכן להביא לעם ישראל הודעה כזאת. זה מה שלא ייתכן.

היו״ר י. שמיר:

אם תשסעי את דברי ראש הממשלה פעם נוספת, אקרא לך לסדר.

גאולה כהן (הליכוד):

אני מבטיחה לך שאשסע.

היו״ר י. שמיר:

אני מבקש שתשבי בשקט.

גאולה כהן (הליכוד):

אני יושבת בשקט אבל אומר את דברי, שהם דברי אמת.

היו״ר י. שמיר:

תציגי את דבריך כמו שעושים כל חברי הכנסת.

גאולה כהן (הליכוד):

לא אפסיק לומר - - -

היו״ר י. שמיר:

אני קורא אותך לסדר.

גאולה כהן (הליכוד):

אני בסדר. מי שלא בסדר פה זה האחרים.

היו״ר י. שמיר:

חברי הכנסת, נא לשבת בשקט.

גאולה כהן (הליכוד):

כבר הוציאו פעם את ראש הממשלה מהכנסת הזאת בגלל   - - -

היו״ר י. שמיר:

חברת-הכנסת גאולה כהן, אני קורא לך לסדר פעם שנייה.

גאולה כהן (הליכוד):

אתה יכול לקרוא לי פעם שלישית.

אליקים (גוסטב) בדיאן (הליכוד):

זו המטרה, היא רוצה שיוציאו אותה.

היו״ר י. שמיר:

לא ביקשתי הסברים ופירושים.

גאולת כהן (הליכוד):

ההצגה איננה כאן, ההצגה היתה בקמפ-דייוויד.

היו״ר י. שמיר:

אני קורא לך לסדר פעם שלישית.

גאולה כהן (הליכוד):

אני שמעתי. אני אומרת לך שלא אתן לראש הממשלה לומר לעם ישראל דברים שמשלים אותו ומרמים אותו- - - אני נבחרתי על-ידי עשרות אלפי יהודים כדי להמשיך - - - לא בזכות בגין אני נבחרתי אלא בזכות אותה אהבת ישראל שבגין היה פעם שותף לה.

(קריאה: מה את רוצה להשיג על-ידי כך?)

מאיר פעיל (מחנה שלי):

היא רוצה לקבל מעמד של חולדה הנביאה.

היו״ר י. שמיר:

חברי הכנסת, אבקש שקט.

גאולה כהן (הליכוד):

מאיר פעיל, הייתי מציעה את לובה אליאב לראש ממשלה, הוא לפחות עקבי.

היו"ר י. שמיר:

חברת-הכנסת גאולה כהן, קראתי אותך לסדר שלוש פעמים. תקנות הכנסת מחייבות אותי לשמור על סדר הישיבה בכנסת. זו פעם אחרונה שאני מבקש אותך לא להפריע לסדר הישיבה.

גאולה כהן (הליכוד):

כבר הורידו מתנחלים בארץ-ישראל. אתה יכול גם אותי להוריד בכוח מהכנסת.

היו״ר י. שמיר:

חברי הכנסת, לפי סעיף 68 של תקנות הכנסת אני מפסיק את ישיבת הכנסת לחמש דקות.

הישיבה נפסקה בשעה 10:17 וחודשה בשעה 10:23.

היו״ר י. שמיר:

חברי הכנסת, הישיבה מתחדשת. אני מזמין את ראש הממשלה להמשיך בדבריו.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת. משום ההפסקה אשוב ואפתח בדברי.

אני מביא לכנסת ועל-ידה לאומה את בשורת. השכנת השלום           - - -

(חברת-הכנסת ג. כהן קוראת קריאת-ביניים)

היו״ר י. שמיר:

אדוני ראש הממשלה, אבקש ממך להפסיק לרגע.

חברת-הכנסת גאולה כהן ממשיכה להפריע לניהול הישיבה. על-כן, לפי סעיף 69 של תקנות הכנסת, אני מעמיד להצבעה ללא ויכוח את ההצעה להוציא את חברת-הכנסת גאולה כהן מהאולם.

הצבעה

בעד ההצעה — רוב

נגד — מיעוט

ההצעה להוציא מהמליאה את חברת-הכנסת ג. כהן נתקבלה.

היו"ר י. שמיר:

אני מבקש מחברת-הכנסת גאולה כהן לצאת מהישיבה.

גאולה כהן (הליכוד):

אני יוצאת. אני מכבדת את הכנסת. אני לא מכבדת את ראש הממשלה           - - -

היו"ר י. שמיר:

אני מבקש ממך לעזוב את אולם הכנסת.

גאולה כהן (הליכוד):

- - אני חושבת שהוא לא מביא לנו לא שלום, לא בטחון, לא כבוד. הוא מביא לחלוקתה מחדש של ארץ-ישראל.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אדוני היושב-ראש, אין לי ברירה אלא לחזור פעם שלישית על ראשית דברי. אני מביא לכנסת ועל-ידה לאומה את בשורת השכנת השלום עם החזקה והגדולה במדינות ערב ובמרוצת הימים - באופן בלתי נמנע — עם כל שכנינו. המסמכים שהוסכמו בוועידת קמפ-דייוויד ונחתמו על-ידי בשם ממשלת ישראל בבית הלבן מונחים לפניכם. לכן לא אקרא אותם. לעומת זאת לא אוכל היום בגלל סיבות פסיכולוגיות ומדיניות לגלות את תכנם של מסמכים אחרים, שהם המסמך המצרי הראשון שהוגש לנשיא קארטר ולי בפגישתנו הראשונה בקמפ-דייוויד, והמסמך האמריקני הראשון שהוגש לשתי המשלחות, הישראלית והמצרית. באחד הימים גם מסמכים אלה יפורסמו, ואז יובא לכל איש בישראל ובארצות תבל אחרות מה השגנו ומה לא השגנו, מה מנענו, מה דחינו, מה קיבלנו ואילו קרבנות הקרבנו למען השלום, למען מניעת הקטל, למען שלומו של עמנו ושלומם של העמים סביבנו.

לפני הכול יש ברצוני, כפי שזאת חובתי,- להודות לצוות: לשר-החוץ משה דיין, לשר-הבטחון עזר ויצמן - אשר בלעדי עזרתם ופעילותם היתה השגת ההסכמים בלתי אפשרית — לשגרירנו בארצות-הברית שמחה דיניץ, לפרופסור ברק ולד״ר רוזן, שני המשפטנים המובהקים שלנו שעמלו יומם ולילה, לאלוף אברהם תמיר, אחד מטובי המומחים לבטחון ישראל, לתת-אלוף פורן, לאלוף-משנה אילן תהילה, ליחיאל קדישאי, לדן פתיר, לאלי רובינשטיין ולאנשי הבטחון שלנו ששמרו עלינו יומם ולילה במסירות ובנאמנות ללא גבול. היה לנו צוות. אנחנו עבדנו על-פי רוח של צוות. על כל פגישה בינינו לבין המשלחת האמריקנית, על כל שיחה בין אחד מחברינו לבין אחד מחברי המשלחת המצרית, היינו מתכנסים, אם ביום ואם בלילה, להתייעצות משותפת, וכל אחד מחברי המשלחת ללא הבדל דרגה ממלכתית הביע את דעתו בחפשיות מוחלטת והכול השתדלי להתחשב בדעת זולתם. לצוות הזה אומר במלים פשוטות: כל הכבוד.

מעל במה זו אני בא לשוב ולהודות לנשיא ארצות-הברית, מר ג׳ימי קארטר, על עצם יזמתו לזמן ועידה חסרת תקדים כזאת. חיפשנו בהיסטוריה של המאה האחרונה תקדימים לוועידה של קמפ-דייוויד. לא מצאני. זוהי ועידה מיוחדת במינה, והנשיא של ארצות-הברית יזם אותה, ניהל אותה והקדיש לא רק ימים אלא גם לילות, עבד עד אור הבוקר וכעבור שעה - שעתיים היה שוב על רגליו. במישרין התעניין בניסוחים ולא רק ברעיונות, דן עמנו על כל סעיף, על כל משפט, על כל מלה, ולעתים — כפי שעוד אוכיח - אפילו על כל אות.

היו קשיים בוועידה. הם היו בלתי נמנעים. היו משברים בוועידה. אף אותם אי-אפשר היה מלכתחילה למנוע, נשיא ארצות-הברית לא התייאש אפילו לרגע, גם ברגעים החמורים ביותר, והאמין שהסיום יהיה חיובי. הוא הלך מנציג לנציג, גם לא היסס להציע לבקר בביתנים של ראשי המשלחות המצרית והישראלית. לא נח, לא שקט, לא התייאש, עד אשר הישג ההסכם המשולש. אני בטוח כי אביע את דעת כל חברי הכנסת אם כאן, בירושלים, מעל במת בית הנבחרים, אשלח את ברכת תודתנו והוקרתנו לנשיא ארצות-הברית על יזמתו, על עמלו ועל מסירותו בימי הדיונים בוועידה הבין-לאומית החשובה הזאת.

אדוני היושב-ראש, החשיבות המכרעת של ההסכם עם המצרים היא כי זו הפעם התחייבנו לחתום  על חוזה שלום. לא עוד הסכמים חלקיים; לא עוד הסכמי ביניים שבהם מצב המלחמה נותר על כנו, אלא חוזה שלום שעל-פי המדגמים הבין-לאומיים הידועים מתחיל בדרך-כלל במשפט הבא: ״מצב המלחמה בין שתי המדינות הגיע לקצו״. זהו ההבדל. חשיבות רבה בו. פירושו נורמאליזאציה מוחלטת של היחסים, לרבות הקמת יחסים דיפלומאטיים, יחסי כלכלה ותרבות, שימת קץ לחרם כלכלי, תנועה חפשית של אנשים וסחורות.

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

מצב המלחמה בסיכסוך הטראגי נמשך, אדוני ראש הממשלה, כי לא פתרתם את הבעיה הפלשתינאית ושללתם את זכותו של העם הערבי הפלשתינאי. לכן לא פתרתם דבר.

ראש-הממשלה מ. בגין:

מומחים לבטחון קובעים ומאשרים שאנחנו השגנו תנאי בטחון מספיקים ומספקים למדינת ישראל על- ידי קביעת אזורים מפורזים, אזורים של דילול כוחות ואמצעי התראה מוקדמת. אמנם כן, יש בעיה של שדות-התעופה, שלגביהם חל שינוי בהסכמים כפי שנחתמו לעומת תכנית השלום המקורית שהגשנוה בדצמבר אשתקד. אנחנו אז הצענו ששניים משלושת שדות-התעופה בסיני — בעיטם, בעציון ובאופירה — יועברו למינהל אזרחי ואחד, הכוונה לעציון, יישאר בידי חיל-האוויר הישראלי גם אחרי תקופת המעבר. הפעם, ביחס לאותו שדה-תעופה, לא נסתייע הדבר. המשלחת הישראלית נתנה את הסכמתה להעביר למינהל אזרחי-מצרי את כל שלושת שדות-התעופה שהוקמו בסיני. אבל קיבלנו הבטחה שבעזרת ידידינו האמריקנים יוקמו שני בסיסים אוויריים בנגב, מבחינה אסטראטגית, מבחינת הבטחון שלנו — אם דרומה ואם צפונה-מערבה — אין בכך כמעט כל שינוי. המרחק הגאוגראפי שבין הבסיסים האוויריים הקיימים לבין אלה שיוקמו אינו אלא של עשרות קילומטרים, ובימינו כאשר פועלים מטוסים על-קוליים ההבדל בכושר ההגנה היא כמעט אפסי. נקבע שאנו לא נעזוב את שדות-התעופה הקיימים כל עוד לא יהיו שדות-התעופה החדשים, האלטרנאטיביים, מתופעלים.

הנשיא סאדאת ואנוכי הסכמנו כי אף-על-פי שההתחייבות החתומה היא להגיע לחתימת חוזה שלום בין מצרים לבין ישראל במשך שלושה חודשים, נשתדל לקצר את התקופה עד כדי חודשיים. לכן היום אני יכול לומר — בלי התחייבות מוחלטת כי הדבר תלוי בשני הצדדים — כי ייתכן, יש תקווה, שעד סוף השנה ייחתם חוזה השלים בין שתי המדינות.

משה שמיר (הליכוד):

העניין של החודשיים, מדוע הוא כל-כך חשוב?

ראש-הממשלה מ. בגין:

וכי אמרתי שהוא כל-כך חשוב ? — קבעתי עובדה. אבקש את חבר-הכנסת שמיר לאפשר לי להמשיך. אני מקווה שלא יחזור התקדים.

העניין המכאיב ביותר קשור בישובינו בסיני בצפון ובדרום. היה מי שטען כי אנו ויתרנו עליהם עוד לפני ביקורו של הנשיא סאדאת בירושלים ולמען אפשר את הביקור הזה. אדוני היושב-ראש, אני קובע מעל במת הכנסת, בכל האחריות שהדברים נשמעים מעליה, שאין לטענה זו שחר. ויש לנו לכך הוכחות בכתובים. ואני אף תמה שאנשים רציניים שמילאו בעבר תפקידים מרכזיים מרשים לעצמם להפיץ בדותות כאלה.

יש גם כאלה הטוענים שלא נאבקנו על ישובים אלה בוועידת קמפ-דייוויד.

שלמה הלל (המערך);

ההסכמה לוותר על סיני משמעותה היתה ברורה, הורדת הישובים האלה. אחר-כך - - -ואפילו התחילו למכור מגרשים בימית.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני מצטער, לא שמעתי את קריאת-הביניים.

שלמה הלל (המערך):

אתה סלקטיבי מאוד.

ראש-הממשלה מ. בגין;

ואני מבקש את שר המשטרה לשעבר לאפשר לי להמשיך בדברי.

היו"ר י. שמיר:

חברי הכנסת, אבקש, במידת האפשר, להימנע מקריאות-ביניים.

(חברת-הכנסת ש. ארבלי-אלמוזלינו קוראת קריאת- ביניים)

פסח גרופר (הליכוד):

מכאיב לכם השלום.

היו"ר י. שמיר:

חבר-הכנסת גרופר, אתה מפריע כל הזמן.

(חבר-הכנסת מ. שמיר קורא קריאת-ביניים)

(חבר-הכנסת פ. גרופר קורא קריאת-ביניים)

חברי הכנסת, לא ייתכן כך.

ראש-הממשלה מ. בגין:

ייתכן גם ייתכן. קריאות-הביניים אינן מפריעות לי. אני מבין שבכל המפלגות יש היום בעניין זה חילוקי דעות. הבה נכבד איש את דעת רעהו ואחר-כך תחליטו, כל אחד לפי מצפונו.

יגאל כהן (הליכוד):

בלי משמעת קואליציונית, כל אחד לפי מצפונו.

ראש-הממשלה מ. בגין:

תואיל לתת לי לגמור את המשפט: כל אחד יחליט לפי מצפונו בהצבעה המכרעת. אבקש לתת לי להסביר. אני אינני מסתיר שום דבר. ואני כבר בראשית נאומי העליתי נקודה זו.

נפוצה הידיעה שכביכול המשלחת הישראלית לא נאבקה על ישובים אלה בקמפ-דייוויד.

יגאל אלון (המערך):

היא ויתרה עליהם לפני שהמשא-ומתן החל.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אילו אפשר היה לשאול את הנשיא קארטר וגם את אחד מעוזריו הראשיים, כיצד נאבקה המשלחת של ישראל על ישובים אלה      - -

יגאל אלון (המערך):

מאוחר מדי.

ראש-הממשלה מ. בגין:

- - הייתם מקבלים את התשובה המפורטת. אבל לא זה       - - -

משה שמיר (הליכוד):

איפה ה״לא״? ה"לא" הגדול שלך, מילה פשוטה, ולא היה צורך במאבק, ולא היה צורך להתחנן בפני קארטר. פשוט להגיד: "למד, אלף".

ראש-הממשלה מ. בגין:

אתה הפסקת לדפוק על השולחן?

משה שמיר (הליכוד):

אני מבקש סליחה, לא התכוונתי.

שושנה ארבלי-אלמוזלינו (המערך):

גם אתה דפקת על השולחן הזה 30 שנה, שכחת ?

ראש-הממשלה מ. בגין:

שולחן זה, לפי דעתי, נוצר לכתיבה ולא לדפיקות. ידוע לי שיש חילוקי דעות בתוך כל הסיעות.

שושנה ארבלי-אלמוזלינו (המערך):

שכחת, שכחת הכול.

ראש-הממשלה מ. בגין:

לא שכחתי שום דבר, גברתי. ובכן, אני אומר את הדברים בפשטותם: זה עניין כואב מאוד. ולא זו בלבד שלא אסתיר את כאבי אלא אביע אותו בכל שפה שיכולה להביע רגשות אדם.

משה שמיר (הליכוד):

חוץ משפת המעשה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אולם היום, כפי שידוע לי, עומדת לפנינו הברירה הבאה: לקבל את ההחלטה כפי שהממשלה מביאה אותה באמצעותי לפני הכנסת או שלא יתחיל כלל משא-ומתן על חוזה שלום, וכל הדברים שהוסכמו בקמפ-דייוויד יבוטלו לחלוטין. זו הברירה בת שתי האפשרויות.

יוסף רום (הליכוד):

זה אולטימאטום, אדוני ראש הממשלה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

זו הברירה.

(חבר-הכנסת י. כהן קורא קריאת-ביניים)

פרופסור רום, כאשר אתה תיבחר לראש הממשלה תאמר דברים אחרים. לפי שעה. אני נבחרתי על-ידי הכנסת למלא תפקיד זה, ותואיל לשמוע אותי בסבלנות ובכבוד.

זו הברירה, אלו שתי האפשרויות, אין שלישית. ואני מכריז פה כי בלב דואב וכואב מבלי במצפון שקט אני אמליץ לבחור באפשרות שבה בחרנו אתמול בישיבת הממשלה, כי זו הדרך המוליכה לשלום. זה אינטרס לאומי עליון, גם של ידידי וחברי המתיישבים. ולכן אני עומד להציע לכנסת להכרעה ולהצבעה על דעת הממשלה את ההצעה הזאת:

הכנסת מאשרת את הסכמי קמפ-דייוויד שנחתמו על-ידי ראש הממשלה בבית הלבן ביום 19 בספטמבר 1978. אם במשא- ומתן על חוזה השלום בין מצרים לבין ישראל יוסכמו כל הבעיות הנוגעות לחוזה זה וההסכמה תמצא ביטויה במסמך כתוב, מסמיכה הכנסת את הממשלה להוציא את המתנחלים מסיני וליישבם מחדש.

שלמה הלל (המערך):

יש פה כוונה להפריד בין מתנחלים ובין מתיישבים?

(קריאות מספסלי המערך)

ראש-הממשלה מ. בגין:

אתם תצביעי. אנחנו מציעים.

היו"ר י. שמיר:

חברי הכנסת, אני מבקש שקט. יהיה דיון. חברי הממשלה וחברי הכנסת, אבקש להימנע מוויכוח.

(חבר-הכנסת ש. הלל קורא קריאת-ביניים)

(סגן ראש הממשלה י. ידין קורא קריאת-ביניים)

חבר-הכנסת הלל, אדוני סגן ראש הממשלה, אנו מקיימים דיון, והדיון נועד להביע את דעות הסיעות ואת דעות חברי הכנסת. אבקש לאפשר ניהול שקט ומסודר של ישיבת הכנסת. אני מבקש מראש הממשלה להמשיך בדבריו.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני מודה ליושב-ראש.

היסוד להסכם, להסכם המסגרת לגבי יהודה, שומרון ועזה, הלוא היא תכנית האוטונומיה שלנו כפי שהצענו אותה בדצמבר אשתקד. ואמנם כן אלו הצעותינו : הוצאת הממשל הצבאי, לרבות מינהלו האזרחי. התושבים הערביים יבחרו בעצמם מועצה מינהלית. אנחנו לא נתערב בניהול ענייניהם היומיומיים. מבחינת בטחוננו הלאומי, עיקר העיקרים הוא היש- ארותו של צה"ל ביהודה, שומרון ועזה.

שושנה ארבלי-אלומזלינו (המערך):

גם אחרי תום תקופת האוטונומיה?

אברהם שריר (הליכוד):

תקראי את ההסכמים.

ראש-הממשלה מ. בגין:

תשמעי עד הסוף, תשמעי בסבלנות.

בהסכם המקורי כתבנו לאמור: תהא נסיגה, ובאנגלית A withdrawal, של כוחות מזויינים ישראליים ותהיה פריסה מחדש של הכוחות הישראליים שיישארו לאזורי בטחון שיפורטו. במלים אחרות: הסכמנו להוציא מספר מסויים של חיילינו, ואילו שאר החיילים ייוותרו ביהודה, שומרון ועזה. הפריסה תיעשה בקרוב והם, חיילי ישראל, ורק והם, ישמרו על בטחוננו הלאומי. צבאנו יישאר ביהודה ושומרון מעבר לתקופת המעבר. זה השינוי היסודי בכל הדיינים שחל מאז השנתיים האחרונות ועד עצם היום הזה.

יגאל אלון (המערך):

זה לא כתוב בנייר, אדוני ראש הממשלה.

שושנה ארבלי-אלמוזלינו (המערך):

שום דבר ממה שאתה אומר אינו כתוב בנייר. איפה זה כתוב?

שר התעשיה, המסחר והתיירות י. הורביץ:

אז תצביעי נגד. למה את מדברת הרבה? תצביעי נגד.

(קריאות-ביניים)

היו״ר י. שמיר:

חברי הכנסת, אני מבקש להימנע מוויכוחים בין ספסלי הכנסת. תיתכן קריאת-ביניים, לא ייתכנו חילופי דברים בין חברי הכנסת. חבר-הכנסת הלל, האם אתה רוצה שאקרא אותך לסדר?

שלמה הלל (המערך):

לא.

היו"ר י. שמיר:

אז אנא.

ראש-הממשלה מ. בגין:

לא השארנו שום ספק והודענו כי אחר תקופת המעבר של חמש שנים, משתעלה להכרעה בעיית הריבונות, אנחנו נתבע את זכותנו לריבונות על יהודה, שומרון ועזה. אם יושג הסכם על רקע תביעות נגדיות, ניחא; לא יושג הסכם, התוצאה תהיה שהסדרי האוטונומיה והבטחון של ישראל יימשכו.

עתה אני מבקש להפנות את תשומת-לב, הכנסת    - - -

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

ולזה קוראים שלום ? שלטון הכיבוש יימשך, שלילת הזכויות של העם הערבי הפלשתינאי תימשך, ולזה קוראים שלום?

ראש-הממשלה מ. בגין:

מר תופיק טובי, אני כבר קראתי הרבה מאמרים של ״פראבדה״, למה לי לשמוע את דבריך? מהדהד פה קול מוסקבה אבל אני קראתי מאמרים ב״פראבדה", אתה לא דרוש לי, אני יודע את העמדה.

אני מבקש להדגיש עכשיו מה אנחנו מנענו בהסכם הזה לעומת ההצעות הקודמות שהוגשו לנו: א) אין ולא יהיה שום משאל עם ביהודה, שומרון ועזה. היינו צריכים להזכיר בוועידה לידידינו כי מיינרצהאגן כותב בזכרונותיו שבשנות ה-20 הציעו לארתור ג׳יימס באלפור לערוך משאל עם על ארץ-ישראל, ושר החוץ הבריטי דאז השיב: אם יהיה משאל עם על ארץ- ישראל מן הדין שישתתפו בו כל היהודים ברחבי תבל. ההצעה הזאת הוסרה, והאישור יינתן על-ידי הנבחרים של התושבים. שנית, אין ולא תהיה בשום תנאי ובשום אופן מדינה פלשתינאית.

תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

זה לא תלוי בכם. זה תלוי בעם הערבי הפלשתינאי.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

אם לא תהיה מדינה פלשתינאית, זאת אומרת שכל הדיבורים על שלום הם דברים ריקים מתוכן, דברים פיקטיביים.

תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

באזור הזה תהיה מדינה פלשתינאית. זה יהיה לפי רצון העם הערבי הפלשתינאי. כפי שהיתה מדינת ישראל תהיה גם מדינה פלשתינאית. זד. לא תלוי בכם. זה תלוי במאבקו של העם הערבי הפלשתינאי. זה תלוי בהתפתחות ההיסטורית ולא בכם.

היו"ר י. שמיר:

חבר-הכנסת זיאד, האם גמרת את קריאת-הביניים שלך?

תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

עוד לא גמרתי, אדוני.

היו"ר י. שמיר:

את קריאת-הביניים גמרת.

תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

בינתיים.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

אדוני ראש הממשלה, האם בלי מדינת ישראל אפשר לעשות שלום ? כמו שאי-אפשר לעשות שלום על בסיס חיסול ישראל כן אי-אפשר לעשות שלום על-ידי חיסול הזכויות של העם הערבי הפלשתינאי להגדרה עצמית ולמדינה עצמאית.

(קריאות-ביניים)

היו"ר י. שמיר:

חברי הכנסת, אני מבקש שקט.

ראש-הממשלה מ. בגין:

מר וילנר, לך אני יכול לומר, למר תופיק טובי לא הרשיתי לעצמי לומר את זה: עליך לזכור למי נמסרה הנבואה אחרי חורבן בית-המקדש. אז תואיל לא למהר ולהתנבא.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

כל ההסכם הזה בנוי על חול.

היו"ר י. שמיר:

חבר-הכנסת וילנר, אני מבקש ממך להפסיק, מספיק עם קריאות-הביניים. אתה תשתתף בדיון. די. חברי הכנסת, אני מבקש שקט.

ראש-הממשלה מ. בגין:

שלישית, אירגון המרצחים הקרוי  - - -

תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

זה המנהיג של העם הערבי הפלשתינאי, זה המנהיג המוכר של העם הערבי הפלשתינאי, הוא מוכר גם באומות המאוחדות.

זידאן עטשי (התנועה לשינוי ויזמה):

איזה מנהיג ? אולי מנהיג בשבילך.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני רוצה לומר לך ראש העיר נצרת במדינת ישראל, שמאז ימי הנאצים לא קם אירגון כל-כך בארבארי, אנטי-אנושי, כמו זה הקרוי P.L.O

תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון)׳.

זה אתה אומר. זו דמאגוגיה, זה לא נכון. זה הנציג המוכר של העם הערבי הפלשתינאי.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

אם כך, אתה מחפה על הנאצים. איזו השוואה זאת?

היו״ר י. שמיר:

חבר-הכנסת זיאד, אני מבקש אותך להפסיק.

מרדכי אלגרבלי (התנועה הדמוקרטית):

אני מציע לקרוא לו לסדר.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

בזה אתה מטהר את הנאצים.

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

אתם לא תברחו מלדבר עם העם הערבי הפלשתינאי ועם נציגיו. זה הנציג ואין נציג אחר.

היו״ר י. שמיר:

חבר-הכנסת טובי, אתם רוצים לארגן פה הפרעות? אתם רוצים להפריע בצורה מאורגנת ?

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

כמה שתדברו ומה שתגידו, מרצחים או לא מרצחים, טרוריסטים או לא טרוריסטים, זה הנציג של העם הערבי הפלשתינאי.

היו״ר י. שמיר:

חבר-הכנסת טובי, אתה יודע מה זו קריאת-ביניים ואתה יודע את ההבדל בין קריאת-ביניים ובין הפרעות. אני מבקש מכם לא להפריע. חברי הכנסת, אני מבקש שקט. אני מבקש מראש הממשלה להמשיך את דבריו.

ראש-הממשלה מ. בגין:

בוודאי שאני אמשיך. אלא מה ? אני אפסיק ?

אני חוזר ואומר: אירגון המרצחים הקרוי P.L.O. איננו שום גורם במשא-ומתן ולא יהיה. וזכינו לשמוע מפי נשיא ארצות-הברית את ההשוואה הנכונה בינו לבין האירגון הנאצי, משום שזה אירגון שלא רק מתעתד כביכול להחריב את מדינת ישראל — לעולם לא יזכה לכך — אלא הוא הפך את האוכלוסיה האזרחית למטרה היחידה של התקפותיו. לבסוף הדברים מתנקמים בו, ומתנהלת עכשיו ונדטה בין החלקים שלו. ואתם יודעים היטב מה קרה לאחרונה בביירות. תלמדו קח מזה ותיזהרו, רבותי. אתם גם כן יכולים להיות באחד הימים קרבנותיו של אירגון זה.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

המשלחת הפארלאמנטארית של הכנסת שמעה בוועידה הבין-פארלאמנטארית מפי נציג אש״פ הסכמה לשלום עם ישראל על בסיס הקמת מדינה פלשתינאית בגדה וברצועת-עזה.

יהודה מאיר אברמוביץ (אגודת ישראל):

חבר-הכנסת וילנר, הפכת למאמין גדול. במי אתה מאמין ?

היו״ר י. שמיר:

חבר-הכנסת אברמוביץ, אני מבקש.

ראש-הממשלה מ. בגין:

חבר-הכנסת אברמוביץ, אם מר וילנר הפך למאמין גדול, הרי זה בגלל שכנותך אליו.

משה שחל (המערך):

אדוני ראש הממשלה, מותר לי לשאול?

ראש-הממשלה מ. בגין:

תמיד מותרת שאלה, אבל בקול נמוך כדי שאשמע.

משה שחל (המערך):

אני מבקש מראש הממשלה להבהיר מה שצוטט היום בשמו ב"ניוזוויק" על נכונותו לפגוש ולשאת ולתת עם אנשי אש״פ, אם ייבחרו.

ראש-הממשלה מ. בגין:

לא היה ולא נברא. נשאלתי שאלה: אם מישהו מאוהדי P.L.O ייבחר לאותה מועצה מינהלית, מה יהיה יחסנו ? ואני אמרתי: ייבחר — ייבחר; אנחנו אז נאמר לו: אם אתה תנהג כהלכה, תשב בוועדה זו. אולם אל תעלה על דעתך לפגוע במישהו בישראל ולהפר את הסדר. זו היתה תשובתי, ואני עומד עליה. אם לך יש תשובה אחרת, תתן אותה מעל במת הכנסת.

היו״ר פ. שינמן:

חברי הכנסת, אני מבקש להפסיק את הוויכוחים ואת השיחות ביניכם.

ראש-הממשלה מ. בגין:

עלי להבהיר סוגיות נוספות, והראשונה שבהן — ירושלים. באחד הימים הוצע לנו בוועידת קמפ-דייוויד שיונף על הר-הבית דגל של מדינה ערבית. סירבנו, מיאננו, והדגל הורד לפני שהונף.

(חבר-הכנסת י. אלון קורא קריאת-ביניים)

ביום האחרון לוועידה הוגשה לנו טיוטה של מכתב, אשר עמד להישלח אלי ואל הנשיא סאדאת, הדן במעמדה של ירושלים. הודענו לנציגים האמריקניים שאם מכתב זה יישאר בתקפו ויישלח אלינו, לא נחתום על שום הסכמים. לכן המכתב הזה בוטל, במקומו נשלח אלינו מכתב אחר, ואילו אני השיבותי עליו כהאי לישנא: - -   

יגאל כהן (הליכוד):  

ומה המשמעות ?  

ראש-הממשלה מ. בגין:

- - ״אדוני הנשיא, הנני מתכבד להודיעך כי ביום ה-28 ביוני 1967 קיבל בית הנבחרים של יש- ראל חוק, לאמור: "הממשלה רשאית בצו להחיל את המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה על כל שטח של ארץ-ישראל, כפי שייקבע בצו׳. על יסוד חוק זה הוציאה ממשלת ישראל ביולי 1967 צו, שלפיו ירושלים הינה עיר אחת, אינה ניתנת עוד לחלוקה, בירת ישראל.״

שושנה ארבלי-אלמוזלינו (המערך):

מה היתה התשובה ? מה היתה תשובת סאדאת ?

משה שמיר (הליכוד):

ומה כתב קארטר לסאדאת יחד עם זה ?

ראש-הממשלה מ. בגין:

מר שמיר, הרי אתה יהודי גאה - -  

שמעון פרס (המערך):

כולנו יהודים גאים.

ראש-הממשלה מ. בגין:

- - ואני רוצה לומר לך שהנשיא קארטר כתב מכתב למר סאדאת.. והנשיא סאדאת כתב מכתב למר קארטר; ומה שאני כתבתי, בשם מדינת ישראל, הוא שיעמוד: ירושלים בירת ישראל הנצחית, בלתי מחולקת, לדורי דורות ולנצח נצחים. הבנת את העברית הזאת, כמשורר ?

משה שמיר (הליכוד):

עד שלא תהיה ברירה.

פסח גרופר (הליכוד):

חבר-הכנסת שמיר ימשיך להתגורר בבירת ישראל, אין לו מה לדאוג.

ראש-הממשלה מ. בגין:

הועלתה בעיית ההתנחלויות        - - -

יגאל כהן (הליכוד):

אותן ההבטחות ניתנו גם לגבי הישובים.

היו״ר י. שמיר:

אבקש מכם לא להתווכח.

ראש-הממשלה מ. בגין:

לגבי תוספת כוח-אדם להתנחלויות הקיימות אין שום בעיה. אנו נתגבר אותן, ביהודה, בשומרון וברמת-הגולן, בתוספת משפחות. לגבי יהודה, שומרון ועזה לא היה לי בכך שום ספק.

דניאל רוזוליו (המערך):

אלה לא התנחלויות, אלה ישובים.

ראש הממשלה מ. בגין :

נתתי הבטחה לנשיא קארטר שבתקופת המשא-ומתן למען חתימת חוזה שלום — והיום יש לנו משא- מתן אחד ויחידי עם מצרים — כלומר, בזמן המשוער של שלושה חודשים לא נעלה התנחלויות אזרחיות חדשות. העניין הזה עורר אי-הבנה. לכן, אף- על-פי שלא היה לי שום ספק לגבי מהותה של ההבטחה הזאת, וזאת בלבד, בדקנו במוצאי-שבת עם שר החוץ ועם שר הבטחון ועם הפרופסור ברק את כל הרישומים והמסמכים. על יסודם של רישומים ומסמכים אלה הוכח שאמנם כך היה הדבר, וברוח זו אני עומד השבוע לכתוב את המכתב המתאים לנשיא קארטר.

באשר למונחים, אני קיבלתי אישור מאת הנשיא קארטר להבנתנו את המונחים כפי שהם מופיעים בנוסח המקורי האנגלי, וכך כותב לי הנשיא קארטר: הנני מאשר בזה כי הודעת לי את האמור דלקמן : בכל מסמך, המסגרת המוסכמת, הביטויים ״פלשתינאים״ או ״העם הפלשתינאי״ מפורשים ומובנים, ויפורשו ויובנו על-ידך כ״ערביי ארץ-ישראל״ ; ובכל פיסקה שבה מופיע הביטוי ״הגדה המערבית״, הוא מובן ויובן על-ידי ממשלת ישראל כ״יהודה ושומרון״.

(חבר הכנסת י. אלון קורא קריאת-ביניים)

שושנה ארבלי-אלמוזלינו (המערך):

אבל מה התוכן ? מה המשמעות ?

אמנון לין (הליכוד):

מר בגין, אפשר לשאול אותך שאלה ? אני מעוניין מאוד לשמוע מה הפירוש של ״הזכויות החוקיות של ערביי ארץ-ישראל״? מה הפירוש המפורט?

ראש ולממשלה מ. בגין:

כל אחד משתמש בשפתו, ולשוננו היא: ״ארץ- ישראל׳׳ ו״יהודה ושומרון״. כך אנו הסכמנו יכך יהיה בעתיד.

אדוני היושב-ראש, לא חתמנו בקמפ-דייוויד ולא בבית הלבן על שום מסמך סודי. כל המסמכים פורסמו, והמכתב הנוסף שאני אשלח לנשיא קארטר אף הוא יפורסם. כל החומר מונח לפניכם.

אני מבין, אדוני היושב-ראש, שהיום יש בישראל תקופה של מה שאפשר לכנות ״חבלי-לידה״. זה עם חפשי, יש בתוכו דעות שונות; זה פארלאמנט דמוקראטי, יש בו מפלגות שונות, וגם בתוך המפלגות יש חילוקי דעות. אולם זה אחד המאורעות הגדולים בדורנו. לאחר שלושים שנה, אחרי חמש מלחמות, שפיכות דמים, שכול ויתמות הגענו לרגע שבו ניתן לנו — עם קרבנות קשים מאוד — לחתום על חוזה שלום עם עם ערבי המונה למעלה מארבעים מיליון נפש. ולאחר מכן יש תקווה, יסוד, לא- מונה שלא רחוק היום ונחתום על חוזה שלום עם שכנינו האחרים. זה מפנה שאפשר לכנותו בלא שום ספק היסטורי. בלבנו תפילה: הלוואי שנצליח בדרך הזאת וניתן את השלום המיוחל על-ידי הכול ללא הבדלי סיעה. אנחנו עשינו את כל המאמצים, וכפי שאמרתי גם הקרבנו את הקרבנות כדי שיום זה יבוא.

הנחנו את המסמכים לפניכם. כל אחד יחשיב את מחשבותיו, ישאל את מצפונו ויצביע לפי הערכתו. כך אני קורא לכל חברי הכנסת ללא הבדלי סיעה. אני רק מבקש שכל חברי הכנסת — נציגיו של עם גדול שסבל הרבה, נלחם הרבה, הקריב הרבה — ידעו להעריך את המשמעות המוסרית של המפנה הזה. הן שלושים שנה ייחלנו לשעה שבה נשב לדיין במישרין על חתימת חוזה שלום, על נורמאליזאציה מוחלטת של היחסים, על הפסקת המלחמות, על הבטחת חיים לא רק לדורנו אלא גם לילדינו ולבני בנינו אחרינו. זה הרגע הוא רגע גדול.

אני מודה לכנסת על ההקשבה. יהי רצון שבעזרת השם ובקרוב מאוד נגיע לשעה הגדולה של חתימת חוזה השלום.

היו״ר י, שמיר:

תודה לראש הממשלה.