חלוץ ההתקפה היזומה
השעבוד מוליד את המשחררים, ההשפלה יוצרת את נוקמיה. בהיות עמנו מושפל עד דכא, בהיות בניו – לא בגולה, כי אם במולדת הפודה – קרבנות להתקפות-דמים, קרבנות אומללים של פוגרומים, של חגיגות "איטבח אל יהוד" – קם לנו מתהום השעבוד, מעמקי ההשפלה, המשחרר והנוקם – דוד רזיאל, אשר עליו אמר אבינו, מורנו ורבנו: "חיכיתי לו זה חמש-עשרה שנה".
שניים הם מעשיו המכריעים, ההיסטוריים של דוד רזיאל: ראשית, הוא הקים כוח עברי לוחם; שנית, הוא הפעיל את הכוח הזה – את יחידות הארגון הצבאי הלאומי – בהתקפה יזומה.
דוד רזיאל פתח בפני עצמו את מכמני המדע הצבאי, שהיו סגורים וסתומים בפני בני ישראל במשך דורות. והתלמיד-המתמיד היה למורה-מדריך. גדולי וטובי המפקדים הצבאיים בדורנו הם תלמידיו, או תלמידי תלמידיו של דוד רזיאל. כך קם לעם ישראל צבא המחתרת, צבא המתנדבים המשחרר, שניפץ את כבלי העבדות.
ובאחד הימים הנוראים, בפרוע ישמעאל פרעות בישראל, יצא דוד רזיאל להתקפת-מצח על הקמים לכלותנו. מאז הוצאה חרב ישראל מנדנה, לא להתנהגות מקרית, מקומית, אלא להגנה אמיתית של האומה: להתקפה ולהתקפת-נגד יזומה נגד אויביה. ביום ההוא בוצעה המרידה הגדולה במורשת הגולה, בפחדנות ובבתה – "ההבלגה"; ביום ההוא הונח היסוד לכל מסע ההתקפות הגואלות בדורנו שנתנו לנו את ראשית העצמאות ואת מסד המדינה.
שמו של דוד רזיאל, הוא האלוף בן-ענת, המפקד הראשי של הארגון הצבאי הלאומי, גדול המפקדים העבריים בדורנו, יהיה חרות בזכר עמנו לדורי דורות.
