הישיבה התשעים–וחמש של הכנסת העשירית – יום שלישי, י"ז בסיוון התשמ"ב 8 ביוני 1982 – הצעת סיעת החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון להביע אי–אמון לממשלה נוכח החלטתה לפתוח במלחמה ולפלוש ללבנון
אדוני היושב–ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, דובר צה"ל פרסם אתמול את המספרים: יש לנו 25 הרוגים, 7 נעדרים, 96 פצועים. אולי בעמים אחרים, נוכח מבצע כזה המתנהל החל ביום ראשון, יאמרו אנשים כי אלה אבדות לא גדולות. אנחנו לא נאמר זאת. בשבילנו אלה אבדות קשות מאוד, מכאיבות ביותר. כל אדם בשבילנו הוא עולם ומלואו, וכל משפחה עומדת בפני עצמה בסבלה, ולבנו עמם. ניתן כבוד לחיילי ישראל הגיבורים והקדושים, אשר מסרו נפשם בשליחות האומה, שאין צודקת ואין אצילה ממנה, להבטיח שלום וביטחון וחיים לתושבים שלווים – אנשים, נשים וילדים, ולהסיר מהם את הסכנה ואת האיום של מוות פתאומי.
אדוני היושב–ראש, סביב צה"ל העולה, המדביר אויב, המנצח, המבטיח שלום לאזרחי ישראל, התאחדה האומה כולה זולת סיעה אחת. אחדות לאומית זו היא אחת השעות היפות בתולדות ישראל. אני מבקש להביע תודה לסיעות האופוזיציה של המערך, התחיה, תל"ם ושינוי. אני מבקש להודות לכל חברי הכנסת לסיעותיהם על עמידה משותפת זו.
כולנו משתתפים באבלן של המשפחות אשר שכלו את יקיריהן. אין בשפת אנוש דברי נוחם. המקום ינחם אותן בתוך שאר אבלי ציון ולוחמי ירושלים, ולא יוסיפו לדאבה עוד.
כולנו שולחים ברכת החלמה שלמה ומהירה לפצועים, וכולנו דואגים לחיילינו.
כן, אני מביע, עם כל הכבוד, הזדהות מלאה עם הודעתו של נשיא ארצות–הברית בשני בתי–הפרלמנט הבריטי לאמור: ישראל צריכה להחזיר הביתה את חייליה מלבנון, ויש לבער את הטרור במזרח התיכון, המסכן את שלום העולם. ההזדהות היא עם שני חלקיה של ההצהרה הזאת. אנחנו רוצים את חיילינו בחזרה הביתה. יש להם בארץ–ישראל בית טוב, חם ואוהב, המצפה להם בדאגה ובחרדה ובאהבה. אבל את הטרור צריך לבער. ומי שיאמר לנו, אפילו היום הזה, כי אי–אפשר להשיג מטרה זו, אזכיר לו שבסוף המאה ה–19 השתולל ברחבי תבל הטרור האנרכיסטי – גם בארצות–הברית של אמריקה, גם בספרד, גם בפריס ואפילו בשווייץ – ונהרגו עשרות אנשים, והיו הפצצות בבתי–קפה ולא היה אפשר להתגבר על הטרור הזה. אבל האנושות החופשית לא נתנה לעצמה מנוח. נכון, היא סבלה כמה שנים, אבל היא גמרה אומר לבער את המגפה הזאת, והאנושות השתחררה מן הטרור האנרכיסטי, שלא ידע להבחין בין איש הנושא נשק ובין אזרח ואדם, שאין עליו שום אחריות לשום דבר. היה אחד, מתנקש אכזרי, אדם מוזר, אשר הרג עשרות אנשים בפצצה בבית–קפה. אמרו לו: למה הרגת אנשים חפים מפשע? והוא השיב באמרה מפורסמת: אין בורגני חף מפשע. היום מתהלכת במזרח התיכון אמרה: אין יהודי חף מפשע; כל יהודי אחת דתו – להיהרג. והוא הדין ברחבי תבל. את הטרור הזה יש לבער. אפשר לבערו.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
אתם מקור הטרור במזרח התיכון. את הטרור הזה שלכם צריך לבער.
איתן לבני (הליכוד):
ומה בלונדון? בפריס?
היו"ר מ` סבידור:
חבר הכנסת תופיק טובי, כבר שמענו אותך גם אתמול, גם היום. אני מבקש שלא תפריע לראש הממשלה.
ראש הממשלה מ` בגין:
בזה נעמוד כולנו יחד, בלב אחד, עד שנגיע לימים של שלום, לא רק לגליל ולתושביו אלא שלום על ישראל, שלום על כל אומות העולם.
העם עומד מאחורי חייליו. ממר יצחק סעד ומרעייתו קיבלתי את המכתב הזה: "עת צרה היא ליעקב, ואני תפילה לאל מרום כי ממנה ייוושע. רעייתי ואני, אשר לנו חתן המשרת קבע בחיל האוויר בדרגת רב–סרן, בננו רענן בסיירת גולני" – אלה אשר כבשו את הבופור – "ובתנו הצעירה נח"לאית בגרעין קדרים אשר בגליל, זה כל רכושנו, החלטנו לחזק את לבך וידיך בשעות גורליות אלו לעמנו, לארצנו ולמשפחותינו, ויחד עמך את ממשלת ישראל, ובראש ובראשונה את צבא–הגנה לישראל, על–ידי הרמת תרומה צנועה בסך 000,1 שקלים. יהי רצון שאחרים ילכו בעקבותינו, כדי שתוכלו לתת לצה"ל את הכלים והאמצעים הדרושים לניצחונם על אויבינו ומבקשי רעתנו במלחמת מצווה זו. בימיך ובימינו תיוושע יהודה וישראל ישכון לבטח, ושבו בנים לגבולם ולמשפחותיהם".
מארצות–הברית קיבלתי את המברק הזה: "בשעה ששדר זה מועבר אליך, ההנהגה והסגל פותחים בשיחות טלפון לכל הקהילות עשרים–וארבע שעות ביממה. לבותינו ותפילותינו אתך ועם העם בישראל, בתקווה לפתרון מהיר ומוצלח של המשבר הנוכחי. אנו מביעים את מלוא התחייבותינו בין העם בישראל ובין הקהילה היהודית האמריקנית" – חתומים ראשי יהדות ארצות–הברית.
"אנו, נאמני מדינת ישראל ברמת–הגולן והנהלת החוג הציוני הדרוזי, מעמידים את עצמנו לרשות צה"ל במאבקו נגד המרצחים, אנשי אש"ף בלבנון, ומוכנים בכל עת להשתלב בכל פעולה שתטילו עלינו".
עוד מברק בשם המרוניטים הרבים בישראל: "הזמן לשחרר את הצפון מהאיומים, ולבנון מהזרים. מבקשים להיות שותפים פעילים".
מהשגרירות הנוצרית בירושלים:
Israel's many friends in the Christian world were deeply shocked by the shooting of Ambassador Shlomo Argov. We are praying for him and we also want to encourage you in the actions you are taking in the Southern Lebanon in order to secure the safety of the people of the Galilee area. Israel, we stand with you.
The International Christian Embassy, Jerusalem.
זה אחד המכתבים מני רבים שנתקבלו. אלה חמישה מברקים מני עשרות שנתקבלו ביומיים האחרונים, אבל הם מבטאים, אף מבליטים, את אחדות האומה סביב חייליה.
זו שעה יפה לישראל, שעה יפה לפרלמנט הדמוקרטי, היודע להתאחד מרצונו החופשי. פעמים רבות אמרתי לחברי כנסת חדשים: אני בבית הזה כבר שלושים–ושלוש שנים. יש רק רגעים מעטים, שבהם מופיעה כל הגדולה של בית–נבחרים דמוקרטי. בדרך כלל מלאכת החקיקה היא רגילה, שגרתית, לאו דווקא מעניינת. אבל בא יום, ואז אתה רואה את כל החשיבות, את כל הגדולה, ההדר של בחירות חופשיות, של בית–נבחרים אמיתי. ואחת השעות היפות ביותר היא כאשר בני חורין, מרצונם שלהם, ללא שום ניסיון של כפייה, של הטלת רצון זר, מתאחדים בלבותיהם ועומדים יחד עדי עבור זעם, עדי עבור הסכנה, עדי הבטח שלום לאזרחי המדינה. זו אחת השעות. היא תירשם לדורות רבים.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
יירשם שגם קם מי שיגיד לכם: הפסיקו את המלחמה.
יגאל הורביץ (תל"ם):
– – –
היו"ר מ` סבידור:
חבר הכנסת תופיק טובי, אני אקרא אותך לסדר.
ראש הממשלה מ` בגין:
אדוני היושב–ראש, הממשלה, עדי קבלת החלטתה, היססה רבות, התלבטה הרבה. לא רק שלא אכחיש את ההיסוסים וההתלבטויות – אני מציין אותם. לא היה זה דבר קל להחליט לשלוח חיילים למערכה. נכון, זו איננה מלחמה, אבל זו מערכה, וידענו שהיא לא תהיה בבחינת טיול. ידענו שחיילינו ייתקלו בנשק חדיש, ארוך טווח, ובקרבות פנים אל פנים יצטרכו לכבוש מקומות מסוימים, כמו הבופור. לכן ידענו, שגם השמחה על הניצחון תלווה באבל עמוק ובהשתתפות בצערן של המשפחות השכולות. לכן כל כך היססנו, כל כך התלבטנו, עד שראינו, מצאנו: אין שום דרך אחרת.
הנה כי כן יוצא שגריר, נציג מדינה ריבונית, מקבלת פנים שהשתתפו בה 80 שגרירים, ומצפה לו מרצח שפל. בין–רגע שוכב נציגנו על הרצפה. הוא אחד השגרירים המופלאים שיש לנו, ואני חייב לומר זאת, כי יודע אני שהשקפתו המדינית שונה משלי ומשל חברי. הוא אחד השליחים והנציגים המופלאים שקמו אי–פעם למדינת ישראל; אמיץ לב, נבון, רב כשרון, ברוך כשרון. והנה משפחה אחוזת חרדה. מאז נפצע דיברתי פעמים מספר בטלפון עם הרופא הטוב ד"ר גרנד, אשר ניתח אותו. והוא אמר לי: אינני יכול להבטיח לך דבר. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו, והלוואי שיחיה. הוא גם לא היה יכול לומר לי, שלא יהיה מנת חלקו שיתוק אם יישאר בחיים. הוא גם לא היה מסוגל לומר לי, שמוחו יהיה פעיל כפי שהיה. כל זה עומד בסימן שאלה. אני ביקשתי להודיע לרעייתו, שכולנו מתפללים לשלומו של שלמה ארגוב; איש נפלא, יהודי טוב, אזרח ישראלי נאמן, שגריר לויאלי, מסור לתפקידו, שעורר כבוד בכל החוגים בבריטניה; אין דיפלומט זר אחד בלונדון שאינו מכבד אותו. ואכן אנו מתפללים לשלומו. הלוואי, מי ייתן שיבריא ויוכל לשוב לתפקידו, שהוא כל כך חשוב, בייחוד בימים אלה.
אדוני היושב–ראש, מה עשינו אחרי כל ההתלבטויות, אחרי כל השיקולים, אחרי כל ההיסוסים? מה יכולנו לעשות? האם יכולנו לקבל את הפירוש הזדוני של הסכם בלתי–חתום להפסקת פעולות האיבה, שלפיו רק מדרום–לבנון אסור למחבלים לפגוע בנו, אבל מכל שאר הגזרות מותר, וכל יהודי העולם יכולים להיות קורבנותיהם? מעולם לא קיבלנו פירוש זה. ביקשתי ממר פיליפ חביב, שעוד מעט אשוב לשבת עמו, לרשום, שאיננו נותנים שום היתר לפגוע ביהודים בחוץ–לארץ, ואנחנו עמדנו על הפירוש הנכון הזה; או – או. הדיבור על כך שפגיעה ביהודי בלונדון, באתונה, ברומא ובמקומות אחרים איננה הפרה של ההסכם על הפסקת פעולות האיבה הוא פירוש זר, שמעולם לא קיבלנו אותו, אבל הוא היה קיים.
מה יכולנו אפוא לעשות? אנחנו בדור הזה נפקיר דם יהודי? אנחנו ניתן לרצוח שגריר של מדינת ישראל, המייצג את הודה, את כבודה ואת ריבונותה? מובן מאליו שהיינו צריכים להגיב על מעשה נפשע זה, ועשינו זאת. מה עשה האויב? מייד פתח בהפגזה מסיבית. במשך יומיים הוטלו 800 פגזים על 23 יישובים שלנו בגליל. הרס רב נגרם לרכוש. היו פצועים, חייל נהרג, דמנו נשפך, והם איימו בהמשך. אנשים, נשים וילדים, לאלפיהם ולרבבותיהם, היו צריכים לשבת במקלטים יומם ולילה, בקיץ. במשך השנה האחרונה הוספנו מקלטים. נכון, שיפרנו מקלטים. אבל אף–על–פי–כן קשה מאוד לשבת בקיץ במקלטים. אני הייתי בהם. קשה מאוד לשבת במקלט אפילו שעות מספר. יש פה חברת כנסת הזוכרת את ביקורי בקיבוץ שלה, גשר, עדנה שלנו. היא אמרה לי פעם: עוד מעט יהיו לנו ילדים שאנחנו נקרא להם "ילדי המקלטים". ברוך השם, בחלק ההוא של הארץ שורר שלום מאז, והנה קמו לנו ילדי מקלטים בנהרייה, ילדי מקלטים בקריית–שמונה, בכפר–גלעדי, במטולה, במשגב–עם, בדפנה; ילדי מקלטים. יש עם שיסבול תופעה כזאת? יש עם שישלים עם תוקפנות כזאת?
אני רוצה להודיע באוזני כל העמים: ילדי ישראל ילכו לבית–הספר בשמחה וישובו לבתיהם ברינה, בדיוק כמו הילדים בוושינגטון, במוסקבה ובפקין, כמו בפריס ובלונדון וברומא, כמו באוסלו, בשטוקהולם ובקופנהגן. גורלם של מיליון וחצי מיליון ילדים יהודים היה שונה מגורלם של כל ילדי תבל בכל הדורות. לא עוד. אנחנו נגן על הילדים שלנו. אם תורם יד של חיה דו–רגלית עליהם, תיגדע היד הזאת, וילדינו יגדלו בשמחה בבית הוריהם.
אבל, הנה כי כן קטיושות, טילים, פגזים של ארטילריה יומם ולילה, וכל הכוונה לרצוח את האנשים, הנשים והילדים שלנו. יש בגליל מטרות צבאיות. איזו תופעה אופיינית – הן חסויות, חסומות לחלוטין בפני הטרוריסטים הללו. הם אף אינם מעלים על דעתם לנסות לכוון את נשקם לעבר המטרות הצבאיות. הם יורים רק לעבר האוכלוסייה האזרחית, רק כדי לשפוך את דמנו, רק כדי להרוג את ילדינו, את נשותינו, את אחיותינו, את זקנינו. שיטה כזאת הוא נוקט, שיטה שפלה, טרוריסטית – –
מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
למה הפצצתם אתמול את – – –
ראש הממשלה מ` בגין:
– – שלא היתה בזויה ממנה מאז ימי ה–.A.S, ה–.S.S והגסטפו. לא היה ארגון מזוין כה שפל, כה בזוי, כמו הארגון הטרוריסטי הזה, המכוון את נשקו הטמא נגד אנשים, נשים וילדים.
מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
.F-16 - -
היו"ר מ` סבידור:
חבר הכנסת וילנר, הרי אתה נאמת.
מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
--קריאת ביניים.
ראש הממשלה מ` בגין:
לכן הפעלנו את זכותנו להגנה לאומית–עצמית.
בתשובה על מכתבו של הנשיא רייגן, נשיא ארצות–הברית – מכתב ידידותי מאוד – הסברתי לו: הנה כי כן ארצות–הברית תומכת בפעולתה של בריטניה באיי פוקלנד, או מלווינס, כפי שהארגנטינאים קוראים להם. על מה מסתמכת גברת תאצ`ר? – על סעיף 51 למגילת האומות המאוחדות, המדבר על DEFENCE SELF OF RIGHT INHERENT THE – הזכות הטבעית להגנה עצמית. 000,8 מייל מן הארץ ההיא, זאת זכות להגנה לאומית–עצמית? ואילו מייל אחד, שני מייל, שלושה מייל, על סף ביתנו, על מפתננו, אנחנו מותקפים – ואין לנו זכות להגנה לאומית–עצמית? אנחנו צריכים לשבת בחיבוק ידיים ולראות את הפגזים נופלים על ראשי אחינו ואחיותינו? ברור שהיינו צריכים להפעיל את זכותנו להגנה לאומית–עצמית, ועשינו זאת. אנחנו מוסיפים לעשות זאת.
מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
היתה הפסקת אש. למה הפרתם אותה, למה הפצצתם? עשרה חודשים היה שקט. אתם התחלתם להפציץ – – –
היו"ר מ` סבידור:
חבר הכנסת וילנר, כרגע הבעיה היא הפסקת ההפרעות ולא הפסקת אש.
ראש הממשלה מ` בגין:
ושוב, רציתי לומר באוזני כל העמים, זמן רב – רב מדי – היה היהודי יוצא מן הכלל של כל החוקים שחלו על כל האומות. לא עוד. החוקים החלים על אומות אחרות יחולו על עמנו, על העם היהודי. הזכות להגנה עצמית, הנתונה לכל העמים, נתונה גם לנו; לא יותר ולא פחות.
מאחר שאני עדיין עומד בפרשת בריטניה, רציתי להשיב לעיתון החשוב והמפורסם "טיימס", אשר פרסם היום מאמר ראשי ותקף את ישראל ואותי באופן אישי על מה שעשינו בצפון, כדי להגן על עמנו בגליל ובלבנון. זו זכותו, אנחנו מאמינים בחופש העיתונות; אבל אם מישהו תוקף, הוא צריך לצפות לתשובה. אני רוצה לומר: עיתון אשר תמך בבוגדנות של הסכם מינכן, צריך להיזהר מאוד מלהטיף מוסר לעם קטן העומד על נפשו. לו שמענו בקולו, לא היינו קיימים עוד. צ`כוסלובקיה נעלמה משום שהיה הקו המפורסם של ה"טיימס" בשנת 1938 והמאמר הראשי, המפורסם או הנודע לשמצה, בימי ביקורו של רנסימן בפראג. אבל אנחנו למדנו את הלקח. לכן גם את העצות האחרונות של ה"טיימס" לא נקבל, כפי שלא קיבלנו את העצות שלו בימי מינכן. הוא צריך לפשפש במעשיו ובמאמריו.
אדוני היושב–ראש, אני שב ומודיע: איננו רוצים מלחמה עם סוריה. מעל במה זו אני קורא לנשיא אסאד להורות לצבא הסורי, שלא לפגוע בחיילי ישראל, ואז לא יבולע להם כלל. אנחנו בעצם איננו רוצים לפגוע באיש. אנחנו רוצים רק דבר אחד: שאיש לא יפגע עוד ביישובינו בגליל, שאזרחינו ביישובי הגליל לא יצטרכו עוד להיחנק במקלטים יומם ולילה, שלא תהיה עליהם אימה של מוות פתאומי מטיל הקרוי קטיושה. זה מה שאנחנו רוצים. איננו רוצים שום התנגשות עם הצבא הסורי. אם אנחנו נסיג את הקו 40 קילומטרים מן הגבול הצפוני שלנו – נעשתה המלאכה, תיפסק כל לחימה.
אני משמיע את הקריאה הזאת באוזני נשיא סוריה. הוא יודע לקיים הסכם. הוא חתם אתנו על הסכם הפסקת אש – וקיים אותה. הוא לא נתן לסוריה ולמחבלים לפעול. יפעל ברוח זו עכשיו בלבנון, ושום חייל סורי לא ייפגע על–ידי חיילינו.
אדוני היושב–ראש, מדי פעם בפעם יש לעמנו פגישה עם ההיסטוריה. ובכן, חיילינו נמצאים היום בצור. אנו זוכרים את הפרק ביחזקאל כ"ז, פסוק ח`: "חכמיך, צור, היו בך, המה חבליך". אנו עומדים היום בצידון, ואנו זוכרים את הפסוק בישעיהו כ"ג, יב: "לא תוסיפי עוד לעלוז, המעשקה, בתולת בת צידון". אנחנו גם זוכרים את שני הפרקים בספר מלכים, המספרים על הידידות בין חירם מלך צור ובין דוד מלכנו, ועל הברית שכרת שלמה מלכנו בבניין בית–המקדש הראשון עם מלך צור. לא נוכל לספק לצור את אשר שלמה סיפק לה, אבל אנחנו ניתן לה ביטחון, שלום ושלווה; ובלבד ששלום ושלווה יהיו לנהרייה, שהופגזה מצור במשך שנים על–ידי פגזי הקטיושות. לא עוד. כולם יהיו שלווים – גם אנחנו גם הם.
יבוא היום, קרוב היום, ואנחנו נחדש משא–ומתן עם ממשלת לבנון הלגיטימית, ונציע לה חוזה שלום על יסוד שלמות טריטוריאלית מוחלטת של לבנון. הריני מודיע פה – על דעת כל הסיעות הציוניות – שאיננו רוצים אפילו מילימטר מרובע אחד של שטח לבנון. רק דבר אחד אנחנו מבקשים: שיחודש הגבול השליו, הירוק, השקט והיפה בין לבנון ובין ישראל, כפי שהיה קיים במשך 19 שנה תמימות. כל השקט הזה, הפסטורלי, היפה, נהרס לחלוטין על–ידי המרצחים הללו. זאת שאיפתנו. יש יסוד לאמונה שנשיג אותה. בעזרת השם, יהיה שלום לגליל, שלום לישראל, שלום במזרח התיכון, שלום לכל העמים.
