הישיבה השלוש-מאות-ותשעים של הכנסת החמישית החוק הרשויות המקומיות – גילוי עסקאות – תשכד – 1964
גברתי היושבת-ראש. עלי להודות שהשטח, בו מטפלת ברגע זה הכנסת, אינו אחד השטחים שאני מגלה בו התעניינות מיוחדת בבית. אבל נטלתי את רשות הדיבור, כדי להזהיר את ידידי הטוב, חבר-הכנסת צימרמן, ממעשה- חקיקה פזיז. ואף-על-פי שהכנסת החליטה להעביר את ההצעה לדיון בוועדה, אבקש להפנות תשומת-לבו לכך שישתדל להרחיק מההצעה, שהוא מחברה העיקרי, את האבסורד הטבוע בה. הסכולסטים אמרו — כפי שאמרת כבר בקריאת-ביניים - Credo ,quia absurdum.
חבר-הכנסת צימרמן מאמין שאזרח — על-אף מה שמדובר בהצעת החוק — יודיע שעשה עסקה מסויימת. זו אמונה באבסורד. כל-כך למה ? אמנם, בסיפה של הסעיף הראשון, שקראתיו לפני שעליתי על הבמה — וחבר-הכנסת צימרמן חזר עליה באוזני — כתוב, שאותו חבר מועצה, עסקן, שעשה עסקה עם המועצה או עם גוף אחר, או עם איש אחר, תוך ניצול הידיעות שקיבל בשבתו במועצה, במישרין או בעקיפין, צריך להודיע על העסקה. השכל הישר מחייב להוסיף: להודיע על העסקה שעשה תוך ניצול הידיעות שקיבל בשבתו במועצה. כי הרי הוא אינו מודיע על עסקה סתם. הוא מודיע — ככתוב בהצעת החוק — על העסקה בה״א היריעה, ומלה זו, ״העסקה״, נמשכת מן חרישה, אותה עסקה שהוא עושה אותה לאחר שקיבל ידיעות מסויימות, והציבור הרחב עדיין לא קיבלן.
אדוני מניח איפוא, שיימצא אזרח כלשהו, ראובן או שמעון, שיעשה עסקה כזאת בתנאים שעליהם מדברת הצעת החוק, ותוך שלושה ימים יכתוב מכתב לראש המועצה — דרך אגב, הוא יכול להיות ראש המועצה, והוא יפנה אל עצמו — ויודיע: עשיתי עסקה בקשר עם תכנית בנין ערים. קניתי מגרשים, כי נודע לי, בשבתי במועצה, שבאחד הימים ייסללו שם כבישים או דרכי-גישה מיוחדים. הואיל ונודע לי על כך, מיהרתי לקנות מגרשים ואחכה ער שמחירם יעלה מעלה-מעלה. אדוני מניח, שיימצא איש בישראל, שהוא גם עסקן וגם סוחר, זאת אומרת אדם מפולפל מאד, שיאשים את עצמו על שעשה עסקה כזו.
המציע דורש מבשר-ודם יותר מכפי שהוא יכול לעשות.
יש בזה גם משהו מן החובה הנוגדת כלל גדול במשפט, מה שנקרא בלעז Self -Incrimination. ההצעה דורשת, כי, אולי לא בפלילים, אבל מבחינה מוסרית, אדם יאשים את עצמו.
גברתי היושבת-ראש, אלה הטעמים שבגללם לא יכולתי בשום פנים ואופן, על אף מאמץ אינטלקטואלי ונפשי, להצטרף להצעת החוק של חבר-הכנסת צימרמן. אני מקווה — אינני יודע איזו הצעה תהיה — שהוועדה לא תביא לקריאה שניה הצעה אבסורדית.
