הישיבה השביעית של הכנסת העשירית יום רביעי, ה' באב התשמ"א, 5 באוגוסט 1981 – הודעה על הרכבת הממשלה
אדוני היושב–ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, בבחירות חופשיות מכל לחץ, בבחירות דמוקרטיות שהן למופת לעמים רבים, נתן לנו הציבור מנדט, לא "מוסרי" אלא ממשי ומוסרי כאחד, להרכיב, יחד עם שותפים קואליציוניים, ממשלה חדשה בישראל. אמון זה ניתן לנו בפעם השנייה, אחרי ארבע שנות שירות. איש אינו יכול עוד לטעון כי החלפת הממשל בישראל בשנת 1977 היתה, כפי שנאמר לא אחת לפני הבחירות, אפיזודה, או בעברית פשוטה, תופעה חולפת.
חובתי למסור לכנסת דין–וחשבון תמציתי על תוצאות הבחירות. כידוע, הארץ מחולקת ל–17 אזורי בחירות. הליכוד יצא כמפלגה הראשונה ב–10 מהם, ואילו המערך – ב–7 מהם. אקרא קודם את האזורים שבהם הגיע המערך למעמד של המפלגה הראשונה, והלוא הם: אזור צפת – למערך 13000 קולות בלי המאות; לליכוד – 11000 קולות; אזור כינרת: למערך 000,11 קולות, לליכוד – 000,8; אזור יזרעאל: למערך – 000,38, לליכוד – 20000; אזור עכו: למערך – 33000לליכוד – 24000; אזור חדרה: למערך – 25000 לליכוד – 18000.
יהודה חשאי (המערך):
אין אזור חדרה, יש אזור השרון.
ראש הממשלה מנחם בגין:
אזור דן צפון: למערך – 69000 לליכוד – 65000. אלה שבעת האזורים שבהם המערך הוא הראשון ברשימות.
יהודה חשאי (המערך):
אדוני, יש אזור השרון ולא אזור חדרה. באזור השרון הליכוד נחל מפלה כבדה.
ראש הממשלה מנחם בגין:
בדוק את המספרים. אני קורא מדין–וחשבון רשמי. בדוק את המספרים, אני קורא מדין–וחשבון ממלכתי רשמי. אתה חושב שמראשי אני קורא אותם?
יואיל נא חבר הכנסת הנכבד – שלא היה לי עדיין הכבוד להכיר אותו באופן אישי, ולכן אינני יודע את שמו – יואיל נא חבר הכנסת הנכבד לגשת לוועדת הבחירות המרכזית, לבקש את החומר הרשמי ולעיין בו.
יעקב ז'אק אמיר (המערך):
זה לא חשוב – – – תצדד בבחירות אזוריות.
קריאה:
חשאי, – – – בחירות חשאיות.
היו"ר מ' סבידור:
חברי הכנסת, אני מבקש.
ראש הממשלה מנחם בגין:
עשרה אזורי הבחירות שבהם הליכוד יצא ראשון: אזור ירושלים: המערך – 41000 קולות הליכוד – 64000 קולות.
פסח גרופר (הליכוד):
מפלה מוחצת.
ראש הממשלה מנחם בגין:
עיר הבירה ירושלים: המערך – 35000 קולות הליכוד – 65000 קולות; אזור חיפה: המערך – 000,34 קולות, הליכוד –000,36 קולות, אך עלי להעיר כי בעיר חיפה עצמה יצא המערך ראשון עם 57000 קולות לעומת 44000 קולות שקיבל הליכוד.
תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
הזכר את נצרת.
ראש הממשלה מנחם בגין:
אני מדבר רק על הליכוד והמערך. למה אתה מתערב? הרי סוף כל סוף הקומוניסטים לא הצליחו בבחירות האלה. הפסדתם25% מכוחכם במגזר הערבי.
תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
– – –
ראש הממשלה מנחם בגין:
אתה צרוד מכדי לקרוא קריאות ביניים.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
נצרת היא על המפה. אל תוציא אותה.
ראש הממשלה מנחם בגין:
הא, תופיק טובי בא לעזרתו בגלל קולו הצרוד. חבר הכנסת תופיק טובי, אתה הרי יודע שזה נחשב בעצם למעין נאום ביכורים. אז מקובל שלא להפסיק את הנואם.
דניאל רוזוליו (המערך):
אבל לא בנאום בחירות.
ראש הממשלה מנחם בגין:
אזור פתח–תקווה: המערך – 52000 קולות הליכוד – 53000 קולות; אזור רמלה: המערך – 15000 קולות הליכוד –23000 קולות; אזור רחובות: המערך – 42118 קולות, ואילו הליכוד – 878,42 קולות; אזור תל–אביב–יפו: המערך –000,77 קולות, הליכוד – 83000 קולות; אזור דן דרום: המערך – 64000 קולות הליכוד – 65000 קולות; אזור אשקלון: המערך – 30000 קולות הליכוד – 39000 קולות; אזור באר–שבע: המערך – 000,37 קולות, הליכוד – 000,45 קולות; אזור חיפה, כרמל: המערך – 34000 קולות הליכוד – 36000 קולות.
כפי שחברי הכנסת רואים, לא זו בלבד שהליכוד יצא ראשון ברוב האזורים – 10 מתוך 17 – אלא שיש הבדל מכריע ביניהם. המערך יצא ראשון באזורים, אשר מלבד אזור דן–צפון, הם מעיקרם אזורים שאינם מרובי אוכלוסין באופן יחסי, ואילו הליכוד יצא ראשון ב–10 אזורים, שהם רובם ככולם צפופי אוכלוסין.
אני מציע ליריבי מהמערך להתבונן יפה בחלוקה הזאת, באזורים האלה, במספרים האלה ולעשות לא רק חשבון אריתמטי אלא גם חשבון נפש, לא רק לגבי העבר הרחוק אלא בעיקר לגבי העתיד.
אם נביא בחשבון שכל סקרי דעת הקהל, כבר בינואר 1981 וגם בפברואר ובמרס של שנה זו, נתנו למערך יתרון של עשרות מנדטים על הליכוד, יובן לכול מה רב השינוי החיובי, לפי הערכתנו, שחל במשך חודשים ספורים בדעת הקהל של עם בן-חורין.
יעקב ז'אק אמיר (המערך):
זה יעלה מיליארדי שקלים למדינה.
ראש הממשלה מנחם בגין:
אדוני היושב-ראש, האם אני השמעתי איזו שהיא מלה לא פרלמנטרית? מדוע בכל זאת מפסיקים אותי? איזה נוהג זה שהשתרש בכנסת? ללא קשר עם תוכן הדברים שאדם משמיע מעל במה זו אין פוסקים מלהפסיק אותו. אני בכנסת מאז הכנסת הראשונה. אשאל את הד"ר בורג אם אי פעם בעבר היו דברים כאלה. אני מבין קריאת ביניים, הקשורה בתוכן.
קריאות:
– – –
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
שאל אותי, אגיד לך שהיו.
שר הפנים יוסף בורג:
– – –
אורי סבג (המערך):
שאל את הד"ר בורג אם הוא יודע על המתרחש בבתי–כלא בישראל. שאל אותו ותדע.
היו"ר מ' סבידור:
חברי הכנסת, דקה. חברי הכנסת, רגע אחד. נדמה לי שכל הנואמים בפתיחת הכנסת ובדיונים הקודמים, בברכות שהשמיעו לרגל היבחרי, אמרו שישמרו על כבוד הכנסת בפני העם כולו. האם כבר היתה בדברים הללו שהשמיע ראש הממשלה אמתלה כדי להסעיר את הבית הזה? הדעת נותנת שלא, ואני מבקש מכולכם להזדיין בסבלנות ולשמוע את דברי ראש הממשלה. כולם רשומים, נתנו פה די משקל לכל מגוון הקשת של הכנסת, וגם "צווישנרוף" – קריאת ביניים – מותרת, הכול לפי הסדר ולפי המקובל, בהדר, בשקט וברגיעה.
מיכאל בר-זהר (המערך):
– – –
היו"ר מ' סבידור:
עכשיו מדבר ראש הממשלה, ואני מבקש, חבר הכנסת בר–זהר, אני מבקש. אדוני ראש הממשלה, בבקשה.
ראש הממשלה מנחם בגין:
זכורני, מאחר שאני חבר הכנסת משנת 1949, שבמשך שמונה כנסות הייתם רגילים לטעון: זה עם חכם ונבון. הוא יודע במי לבחור. כאשר ביקשתיכם לאשר לפני ארבע שנים אמרה זו, שהעם החכם והנבון יודע במי לבחור, געשתם, רעשתם, קראתם במקהלה: זאת היתה טעות, טעות חד–פעמית של העם. האם גם עכשיו תאמרו: עם חכם ונבון והוא טעה פעמיים?
ולמותר מלהציג את השאלה מה יהיה אם כזאת תקרה גם בפעם השלישית. לכל הדעות ייתכן הדבר, אם ניקח בחשבון את ציפיותיכם, את ביטחונכם העצמי, את התוצאות המעשיות ואת ההבדל שבין עשרה ובין שבעה אזורי הבחירות.
יורשה לי, אדוני היושב–ראש, לעבור לבעיות מדיניות. באחרונה הועמדה בכל חריפותה על סדר–יומנו, כמו על סדר–יומה של הקהיליה הבין–לאומית, הבעיה של הגנה לאומית עצמית. חובתנו לבררה, אם אפשר, עד תום. קיימת הגדרה למושג זה באמנת ארגון האומות המאוחדות, סעיף 51, לאמור: מאומה באמנה זו לא יפגע בזכות הטבעית - inherent right - של הגנה עצמית, אינדיבידואלית או קיבוצית, אם התקפה מזוינת מתרחשת נגד חבר של ארגון האומות המאוחדות, עד אשר מועצת הביטחון נקטה אמצעים הכרחיים כדי לקיים שלום וביטחון בין–לאומיים.
לא הרבה אפשר ללמוד מהגדרה כוללנית זו. יש בה מושג חשוב, והוא: ההגנה העצמית היא טבעית. יש בה קביעה עובדתית רצינית, לאמור: שום אומה מותקפת אינה חייבת לחכות עד אשר מועצת הביטחון, כפי שנאמר, תנקוט את הצעדים ההכרחיים. זכותה להתגונן, ומאחר שהזכות היא טבעית, אפשר גם בהחלט לומר: חובתה להגן על עצמה.
מדויקת הרבה יותר היא ההגדרה המצויה בחוזה לוקרנו המפורסם, אשר צ'רצ'יל קרא לו: המסמך המדויק ביותר בהסכמים הבין–לאומיים. חוזה לוקרנו קובע: "גרמניה ובלגיה וגם גרמניה וצרפת מתחייבות באופן הדדי, כי בשום מקרה לא יתקפו אחת את רעותה, לא יפלשו אחת לשטחה של רעותה, ולא יפנו למלחמה אחת נגד רעותה. ואולם קביעה זו לא תחול במקרה של שימוש בזכות של הגנה חוקית, זאת אומרת, התנגדות להפרת ההתחייבות הכלולה בסעיף הקודם." במלים אחרות, אם אחת המדינות החתומות על ההסכם תוקפת את רעותה או פולשת לתוך שטחה או אוסרת מלחמה עליה, זכאית המדינה המותקפת, בהשתמשה בזכותה להגנה חוקית, לתקוף את המדינה התוקפת, לפלוש לתוך שטחה ולהשיב מלחמה שערה.
מבחינה זו מעניינת גם ההגדרה של התוקפנות, על–פי הצעתה החוזרת ונשנית של ברית–המועצות בארגון האומות המאוחדות. תוקפנות, כמובן, נותנת למדינה המותקפת את מלוא הזכות להגנה עצמית לגיטימית. במסמך הסובייטי נאמר בין השאר: "שימוש על–ידי מדינה בכוחות מזוינים על–ידי שליחת כנופיות חמושות, שכירי חרב, טרוריסטים או מחבלים לשטח של מדינה אחרת – כל אלה ייחשבו כמעשים של תוקפנות עקיפה – indirect agression. מובן מאליו שגם תוקפנות עקיפה, תוקפנות היא."
תהיינה ההגדרות אשר תהינה ויהיו פירושיהן אשר יהיו, ברור לכל אדם בעל רצון טוב, כי בצאת חיל האוויר שלנו להשמיד את הכור האטומי ליד בגדד, שנועד, על–פי הידיעות המוסמכות והבטוחות ביותר אשר הגיעונו, לייצר פצצות אטומיות, פעלה מדינתנו למען הגנה לאומית עצמית לגיטימית במובן הנשגב של מושג זה.
יש לאל ידנו להוכיח במסמכים, כי הרודן העירקי צדאם חוסיין הקים את הכור האטומי של שבעים קילווט למען מטרה אחת מכרעת: ייצור פצצות אטומיות נגד מדינת ישראל. פעולתו של חיל האוויר היתה במלוא משמעות המושג פעולת הצלה למאות אלפי אזרחים ישראלים, ובתוכם רבבות מילדי ישראל.
נעלה על נס לפני הכנסת את גבורת בנינו שכך הגנו על עמם.
הוא הדין בפעולותיו של צה"ל על כל זרועותיו נגד ארגוני המחבלים בלבנון, המקבלים את נשקם במספרים אדירים, לרבות טילי קטיושה, טנקים ותותחים רחוקי טווח מברית–המועצות, מקוריאה הצפונית, מבולגריה, מסוריה, מלוב, וגם – כפי שנודע לנו לפני ימים מספר בביטחון מוחלט – מערב הסעודית.
יש סלפנים מקרב בני–ברית, ושאינם בני–ברית, האומרים כי חיל האוויר, על–פי החלטת הממשלה, יצא להפציץ את ביירות, ולא היא. את ביירות הפגיזו והפציצו הסורים והמחבלים וגרמו להרג של אלפי אזרחים, בהפנותם את נשקם במישרין ובמכוון נגד אזרחים ועשו את העיר היפה לעיר רפאים. חיל האוויר שלנו יצא לתקוף את מפקדות המחבלים בביירות ובמקומות אחרים, אותן מפקדות אשר מהן יצאו הפקודות להפגיז באכזריות ובהתמדה את קריית–שמונה ואת נהריה, את משגב–עם ואת מטולה, עיירה, מושבה וקיבוץ, שוב מתוך כוונה יחידה לפגוע באוכלוסייה האזרחית.
אומנם כן, במבצע ההגנתי הזה נפגעו גם אזרחים. אנו מצטערים על כך ואמרנו זאת כבר בפומבי.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
האם זו היתה הגנה עצמית להרוג מאות ולפגוע באלפי נשים וילדים, אדוני ראש הממשלה, זוהי הגנה עצמית או פעולה נפשעת? איזו הגנה עצמית היא להרוס רובע בשלמותו? זו הגנה עצמית, אדוני ראש הממשלה?
היו"ר מ' סבידור:
חבר הכנסת תופיק טובי, אתה כבר השמעת בחלק הראשון של דבריך את השאלה, למה לחזור? גם ל"צווישנרוף" כזו צריך להיות איזה שהוא גבול. תודה.
ראש הממשלה מנחם בגין:
הוא לא מבין מה זה "צווישנרוף".
היו"ר מ' סבידור:
קריאת ביניים. אני במיוחד השתמשתי בביטוי זה.
ראש הממשלה מנחם בגין:
"צווישנרוף" היא מלה מהקונגרס הציוני.
אך כלום יכולנו לתת למפקדות הרצחניות האלה חסינות מוחלטת לעולמים? אומר אך משפט קצר נוסף על נושא זה: כל מי שהטיל או מטיל בנו אבן, ידפדף נא בספר ההיסטוריה שלו – היא במקרה, או שלא במקרה, ידועה לנו היטב – וידע.
בימים אלה, אדוני היושב–ראש, מלבד הפרות מסוימות מצד המחבלים קיימת הפסקת מעשי האיבה משני צדי הגבול הצפוני. אנו רוצים שהמצב – שבו אין מעשי איבה – יימשך.
אנו לא נפר את אשר הוסכם, אך עלינו לקבוע, ראשית, כי הוסכם במפורש בינינו לבין ארצות–הברית, אשר עמה ניהלנו משא–ומתן על–ידי נציגה מר פיליפ חביב, כי נמשיך את טיסות הצילום מעל שטח לבנון. לכן יהיה ברור, כי כל מי שינסה להפריע לטייסינו במלאכה חיונית זו, אשר במפורש לא נכללה במושג מעשי איבה, יישא בתוצאותיהם של ניסיונות ההפרעה שלו. שנית, הפרות השקט החד–צדדיות, מעבר לגבול הלבנוני, לא תוכלנה להימשך.
אדוני היושב–ראש, יורשה לי לעבור לכמה בעיות מדיניות, לאומיות ובין–לאומיות. הממשלה תמשיך לפעול למען קידום החברה הערבית והדרוזית בישראל, ותפעל לפתרון בעיותיהן ולהשתלבותן המלאה בחברה הישראלית על יסוד שיווי זכויות מלא. הממשלה תעשה למען חיזוק החוגים החיוביים בקרב אזרחי ישראל הערבים ותעניק להם את מלוא התמיכה בעמידתם הנאמנה נגד חוגים שליליים וחתרניים.
אנו מברכים על חתימת ההסכם על הקמת הכוח הרב–לאומי. הוא בעל חשיבות רבה לקיום הביטחון והשלום.
לא היה במשך 14 החודשים האחרונים שום דיון על סדרי האוטונומיה המלאה לתושבים הערבים ביהודה, בשומרון ובחבל עזה. לא אנו הפסקנו את הדיונים האלה. חובתנו לציין כי המצרים הפסיקו אותם, לפי הערכתנו, ללא סיבה מוצדקת.
אנו דבקים בהסכמי קמפ–דייוויד. לא נחזור עוד לעבר. העיקר הוא העתיד. לפי הכרתנו יש לחדש ללא דיחוי את המשא–ומתן על האוטונומיה ולהגשים אותה מתוך נאמנות מלאה למה שנקבע בחלקו השני, או דווקא הראשון מבחינת סדר הדברים, של הסכם קמפ–דייוויד.
אדוני היושב–ראש, ביחסים בין מדינת ישראל לארצות–הברית חלו תמורות מדיניות חיוביות והתרחשו מאורעות מעשיים שליליים. נתחיל בחיוב: חשובה הצהרתו של נשיא ארצות–הברית כי ההתנחלות היהודית בארץ–ישראל איננה בלתי–חוקית – השלילה הכפולה, על–פי חוקיה של כל לשון, נותנת חיוב. תמה אפוא התקופה שבה התנהל ויכוח בלתי– פוסק בין הממשל האמריקני ובין ממשלת ישראל, בעוד נציגי הממשל האמריקני שבו וטענו כי ההתנחלות היהודית היא בלתי–חוקית ואנו חזרנו וענינו כי היא חוקית לחלוטין. עתה, מפי הסמכות העליונה בארצות–הברית, שמענו הודעה מפורשת כי ההתנחלות היהודית איננה בלתי–חוקית. חשובה מאוד הודעתו החוזרת של נשיא ארצות–הברית, כי ישראל אינה נכס אסטרטגי של ארצות–הברית במזרח התיכון, אלא ידידה ובעלת ברית לארצות–הברית, וכי ישראל ממלאת תפקיד חשוב בעצירת ההתפשטות הסובייטית באזור.
האמת היא, כפי שגם אמרנו לידידינו ובעלי–בריתנו האמריקנים, כי אין אנו רוחשים חיבה יתירה למושג נכס אסטרטגי. יש במושג זה מעין צליל מסחרי. לכן שמחנו לשמוע מפיו של מזכיר המדינה, אלכסנדר הייג, כי ישראל ואמריקה הן ידידות ובעלות–ברית, כי שתי המדינות חיות בברית מתמדת.
אומנם, אין בינינו ברית כתובה וחתומה. לא פעם אחת בלבד שאלוני אנשי מדינה אמריקנים אם היינו רוצים או מוכנים לחתום עם ארצם על ברית הגנה כתובה, ואני שבתי ואמרתי: "אם יציעוה לנו, אמליץ בפני חברי בממשלה לחתום עליה." אנחנו לא נוכל ליטול יוזמה בעניין זה, שמא נקבל סירוב. המעצמה הגדולה, מן הדין שתיטול יוזמה. שום מדינה, גם קטנה, אינה רוצה להזמין סירובים. וכזאת היא גם תשובתי היום על שאלות שהוצגו, או אולי יוצגו.
האמת היא כי גם ברית בלתי–כתובה, אשר לעתים אינה חשובה פחות מן החתומה, קובעת יחסים בין העמים לעמידה משותפת, בייחוד בימות משבר. די להזכיר את ה-Entente Cordiale, בייחוד בין בריטניה ובין צרפת, שמצאה את ביטויה העליון בארבע שנות המלחמה הראשונה, עם דריכת כף רגלו של החייל הבריטי הראשון על אדמת צרפת, ועדי הדברתו של המיליטריזם הגרמני. אנחנו איננו רוצים שחיילי אומות אחרות יילחמו את מלחמותינו. יודעים אנו להגן על עצמנו. ידענו זאת בעבר, יודעים בהווה, נדע בעתיד. אבל עניין אחר לגמרי הוא התייצבות משותפת למען עניין משותף, הגנה משותפת על החירות והדמוקרטיה. ברית כזו ועמידה כזו, עליהן ייאמר: היו דברים מעולם, ובימים אלה, שבהם הטוטליטריות תוקפת ומתפשטת והחירות מצטמקת והולכת, הן דרושות אולי יותר מאשר בכל תקופה אחרת.
ואשר להתפתחויות המעשיות השליליות – הראשונה בהן היא השעיית האספקה של מטוסי ה–16–F לישראל, אשר ארצות–הברית התחייבה לספקם לנו על–פי חוזה. אני מקווה אפוא, כי בקרוב מאוד תבוטל השעיה זו, והאספקה במלואה תחודש ולא תושעה עוד.
הסוגיה השנייה קשורה באספקת אביזרים התקפיים ל–15–F ומטוסי הביון המתוחכמים ביותר בעולם מסוג "אייווקס" לערב הסעודית. בעזרת הראשונים יוכלו מטוסי ה–15–F הסעודיים להגיע לתל–אביב ולחזור לערב הסעודית בלי נחיתה ובלי תדלוק באוויר. זוהי סכנה מן החמורות ביותר לאוכלוסיית ישראל. מטוסי הביון "אייווקס" יעשו את ארצנו, על שדות התעופה שלה ועל מטוסיה, ואפילו על כלי הנשק האחרים, שקופה לחלוטין.
שום הסדרים, כביכול, אין בכוחם לבטל או להחליש את שתי הסכנות האלו. בימים אלה ניתנת הוכחה מעשית להנחתנו זו. ערב הסעודית העבירה, דרך ירדן וסוריה, משלוחים של נשק ותחמושת לדרום לבנון לשימוש המחבלים נגד ישראל. מי יכול, נוכח מציאות זו, לסמוך על הבטחה כלשהי של הסעודים ביחס לישראל, בעוד שמארצם יצאה הקריאה לג'יהד, כלומר למלחמת השמד נגד עמנו ומדינתנו?
חובתי לציין כי המדובר הוא בביטחוננו הלאומי, במשמעות היסודית של המושג: שמירת חיינו ואמצעי ההגנה עליהם. חובתנו להתריע באוזני כל ידיד על הסכנה הקשורה בעסקה הכפולה הזאת עם האויב הסעודי.
אדוני היושב–ראש, אנו רוצים בנורמליזציה של היחסים בינינו ובין ברית–המועצות. יש לנו משטרים שונים. ילך כל אחד בדרכו שלו. אך יחסים תקינים אפשריים גם בין מדינות בעלות משטרים שונים בעיקרם. מי כברית–המועצות יודעת זאת. היא ניתקה, עם פרוץ מלחמת המגן וההצלה של שנת 1967, את היחסים עמנו. היא צריכה ליטול את היוזמה כדי לחדשם. אם תעשה כן, נתבע, קודם כול, את שחרור כל אסירי ציון ומתן חופש יציאה ושיבה למולדת ההיסטורית של העם היהודי לכל יהודי הרוצה בכך, וכך נוכל לחדש יחסי–שיח ישירים בינינו לבין ברית–המועצות. יש תקווה כי תחת נשיאותו – – –
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
– – –
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח ולשלום):
– – – שפה לא ירדפו אותו כאילו אינו יהודי. הוא בא לכאן כיהודי וכאן אומרים לו שהוא גוי.
ראש הממשלה מנחם בגין:
חברת הכנסת אלוני, צר לי, אבל לא שמעתי אותך. הייתי רוצה לשאול אותך: את כבר ירדת למחתרת?
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח ולשלום):
– – –
ראש הממשלה מנחם בגין:
אני רוצה לבקש ממך, שלפני שתרדי למחתרת, תשאירי כתובת. אני רוצה לבקר אצלך וללמוד איך אנשים חיים במחתרת.
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח ולשלום):
– – – כי אתם סוגרים את הפה, וזו ראשית המחתרת.
ראש הממשלה מנחם בגין:
איני שומע אותך גם עכשיו. הואילי לשבת. איני מוכן לשמוע עכשיו.
היו"ר מנחם סבידור:
חברת הכנסת אלוני, בבקשה לשבת.
ראש הממשלה מנחם בגין:
הואילי להרשות לי להמשיך בנאומי. שאלות תשאלי בזמן אחר.
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח ולשלום):
אמרתי שתודיעו ברוסית מי הוא יהודי לפי ההלכה.
ראש הממשלה מנחם בגין:
איני מסכים, גברתי, שתשאלי אותי עכשיו שאלות. אני באמצע הנאום.
היו"ר מנחם סבידור:
חברת הכנסת אלוני, לא נתתי לך רשות הדיבור.
ראש הממשלה מנחם בגין:
כל מה שאמרתי שריר וקיים.
אדוני היושב–ראש, יש תקווה כי תחת נשיאותו של פרנסואה מיטראן יחול שיפור ביחסים בין צרפת לישראל. אני מכיר את נשיא צרפת דהיום מאז שנת 1954. האידיאולוגיה שלו אינה כזו של חברי ושלי. הוא מאמין בסוציאליזם. אנחנו דוגלים בליברליזם. לא ב–laissez-faire laissez passer, לא הפקרת האדם, אלא דאגה לאדם, מתוך שמירה על חופש יוזמתו הבונה. אך עם כל ההבדלים האידיאולוגים, זכותי וחובתי לומר, כי מר מיטראן הוא ידיד ישראל. יש לנו גם חילוקי דעות, ולא נסתיר אותם, לגבי הדרך להשגת השלום במזרח התיכון. אך יושב באליזה אדם בעל רצון טוב כלפי עמנו וארצנו.
אנחנו מצדנו הערצנו תמיד את צרפת בשל מהפכת החירות שלה, על שאיפתה לחירות ולצדק, שנישאה על ידה החל בשנת 1789 ואף לפני כן, מימי האנציקלופדיסטים. עמדנו יחד וגם נלחמנו יחד. ידידים רבים לצרפת בישראל. ידידים רבים לישראל בצרפת. נושיט ידינו איש לרעהו ונחדש את הידידות ושיתוף הפעולה בין עמינו וארצותינו לטובת שניהם.
ושוב, אדוני היושב–ראש, נפנה אל עצמנו. נזכור את דבריו של הרצל: "עם אנחנו. עם אחד אנחנו." יש אומרים שכלל הרצלייני זה נפגע ונפגם בבחירות האחרונות. אני שב ומייעץ לכל הסיעות לנהוג לפי הכלל הגדול של קדמונינו: "ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה " אך אם אין רצון לעשות כן, לפחות אל נפגע ואל נפגום בימים אלה, לאחר המערכה. אין לדבר על שתי תרבויות. מי שאומר כך, כאילו אומר שהתרבות שלו גבוהה יותר. למה יעליב אזרחים באמרה זו, הריקה מכל תוכן? תרבות אחת לכולנו, זו העברית המחודשת, ובה נדבק כולנו, באמונה במסורת הנצחית שלנו ובערכיה. אל יאמר גם האומר, כי יש רבבות אזרחים שאין להם תרבות פוליטית או חינוך פוליטי. לא אוסיף עוד, כי האזרח אשר אמר כך, היום אין ביכולתו להשיב דברים בכנסת. ואל ייאמרו עוד הדברים האלה: "העלייה ההמונית שבאה לאחר קום המדינה לא עברה את המהפכה הציונית. הם רגילים רק לקבל." דברים אלה הושמעו, לצערי העמוק, בדיון שקוים במרכז מפ"ם לאחר הבחירות. נוראים הם הדברים. אינני רוצה לעשות שום חשבון, מי קיבל מה במשך 60 השנים האחרונות. אבל מאז קום המדינה – – –
ויקטור שם–טוב (המערך):
– – – היית מוסיף לך כבוד – – –
ראש הממשלה מנחם בגין:
אמרתי שאינני רוצה לדבר על כך, מר שם–טוב – – –
מנחם הכהן (המערך):
אתה מסית לשנאת חינם – – –
ראש הממשלה מנחם בגין:
מנחם הכהן, אתה כבר הוכרת – – –
מנחם הכהן (המערך):
אתה מכניס שנאת חינם בין יהודים. אתה מדבר על "ונסלח" ואתה מסית לשנאת חינם.
קריאות:
– – –
היו"ר מנחם סבידור:
חבר הכנסת הכהן, אני מבקש שלא להפריע.
ראש הממשלה מנחם בגין:
חבר הכנסת הכהן, אתה כבר הוכרת כסיעה בתוך המערך?
מנחם הכהן (המערך):
– – – אתה הורדת את עם ישראל – – –
קריאות:
– – –
היו"ר מ' סבידור:
חברי הכנסת, אני מבקש שלא לעזור.
ראש הממשלה מנחם בגין:
אבל מאז קום המדינה באה באמת העלייה ההמונית, ואני מבקש לשאול – – –
קריאות:
– – –
ראש הממשלה מנחם בגין:
אני מבקש שלא להפריע לי.
יוסי שריד (המערך):
איזה מין שאלות הן אלה? אתה כבר שאלת את מרידור אם יש אנרגיה? שאלת אותו בדבר ההצעה המהפכנית הזאת שלו, אם היא קמה והיתה?
ראש הממשלה מנחם בגין:
אתה הרי כותב מכתבים. המשך לכתוב.
היו"ר מ' סבידור:
חבר הכנסת שריד, אל תוציא את האנרגיה על דבר – – –
ראש הממשלה מנחם בגין:
אבל מאז קום המדינה באה באמת עלייה המונית – – –
יוסי שריד (המערך):
– – –
ראש הממשלה מנחם בגין:
כך נאמר במרכז מפ"ם, חבר הכנסת שריד.
דניאל רוזוליו (המערך):
אולי תתייחס לכרוז של אנשי הליכוד בקריית–שמונה? איזו הצגת ממשלה היא זו? אולי תתייחס גם לזה?
ראש הממשלה מנחם בגין:
אתייחס כשארצה, אבל מאז קום המדינה – – –
יוסי שריד (המערך):
בלי הערות אישיות.
ראש הממשלה מנחם בגין:
אני מבקש לשאול, האם היא רק קיבלה או גם נתנה? די לזכור, כי מאז היו מעשי תגמול לעשרותיהם בכל החזיתות, מאז היתה מלחמת קדש, מאז נתקיימה מלחמת ששת הימים, מאז הותקפנו במלחמת יום הכיפורים – האם כל אחינו אלה, שעליהם דיבר חבר במרכז מפ"ם, לא נתנו מדמם?
דניאל רוזוליו (המערך):
שלא יאחז את עיני הציבור.
ראש הממשלה מנחם בגין:
– – – לא נפלו בקרב? לא שיכלו את יקיריהם? לא נתייתמו מהוריהם? הם רק מקבלים?
לא זו הדרך.
אני יודע שכואב לכם. בחרו את המלים שלכם.
קריאות:
– – –
יעקב ז'אק אמיר (המערך):
אתה ממשיך לחלק את העם לשניים.
יוסי שריד (המערך):
האם יש לך אומץ לב להחזיר אותנו לאזור נתניה?
ראש הממשלה מנחם בגין:
עם אחד נהיה באהבת ישראל, בקירוב לבבות – – –
קריאות:
– – –
רוני מילוא (הליכוד):
אתם מדברים על הסתה בעם?
משה שחל (המערך):
– – –
שר התיירות א' שריר:
– – –
היו"ר מ' סבידור:
אני מבקש שקט. אני מבקש לתת לי לנהל את הישיבה.
אורי סבג (המערך):
בהסתת ישראל איש לא ינהל.
יעקב גיל (המערך):
כמה שרים הצעת, אדוני ראש הממשלה?
יעקב ז'אק אמיר (המערך):
הוא לא יעשה מה שהוא רוצה בבניין הזה. אין לו רוב מוחלט. בקושי יש לו 60 חברים.
שר התיירות א' שריר:
– – –
ראש הממשלה מ' בגין:
חבר הכנסת שריר, אני אסתדר אתם, אל תדאג.
לא זו הדרך. עם אחד נהיה באהבת ישראל, בקירוב לבבות, אפילו אם לשם כך דרושה הנגיעה המבורכת של כנפי מלאך השכחה.
אדוני היושב–ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, קווי היסוד של מדיניות הממשלה וההסכם הקואליציוני מונחים לפניכם. שום דבר נסתר לא נתבע במשא–ומתן בין המפלגות אשר כרתו ברית אחים והקימו את הממשלה לניהול ענייני האומה, כפי שאנו מקווים, בעזרת השם, לקראת ביטחון ושלום, בניין וקדמה.
ועתה הריני מתכבד, אדוני היושב–ראש, להציג לפני הכנסת את הממשלה, שהרכבתיה על–פי התפקיד שהוטל עלי על ידי כבוד נשיא המדינה, כחוק:
מנחם בגין – ראש הממשלה
שמחה ארליך – סגן ראש הממשלה, שר החקלאות
אהרן אבוחצירא – שר העבודה והרווחה וקליטת העלייה
יורם ארידור – שר האוצר
יוסף בורג – שר הפנים ושר לענייני דתות
יצחק ברמן – שר האנרגיה והתשתית
זבולון המר – שר החינוך והתרבות
יצחק מודעי – שר
יעקב מרידור – שר הכלכלה ותיאום בין–משרדי
משה נסים – שר המשפטים
גדעון פת – שר התעשייה והמסחר
מרדכי צפורי – שר התחבורה
אליעזר שוסטק – שר הבריאות
יצחק שמיר – שר החוץ
אריאל שרון – שר הביטחון
אברהם שריר – שר התיירות
אורי סבג (המערך):
מה עם דוד לוי? איפה אהבת ישראל? איפה דוד לוי?
קריאות:
– – –
יעקב גיל (המערך):
זו הונאת העם. בגין קיבל הרבה קולות באמצעות דוד לוי.
היו"ר מ' סבידור:
עדיין לא נשמע נאום בתולים כזה בכנסת.
יעקב ז'אק אמיר (המערך):
– – –
היו"ר מ' סבידור:
מה ההתרגשות בעת קריאת שמות השרים? יש לך רשות דיבור אחר–כך.
ראש הממשלה מ' בגין:
חיים קורפו, שר התחבורה.
עלי להעיר, כי בכל כוחי ועל דעת כל חברי רציתי למנות לשר התחבורה את חברנו היקר, ידידי האהוב, את אחי לאמונה ולנשק, את האיש רב–הפעלים חיים לנדאו, אך הוא עצמו ביקר בביתי וביקש ודרש ותבע והביע את דעתו, כי מחמת מצב בריאותו לא אטיל עליו את התפקיד הזה. זמן רב ניסיתי לשכנעו, אך בלא הועיל, ולא היתה לי ברירה אלא להיכנע לרצונו.
אני רוצה להודות לכל חברי על יחסם החיובי לעמדה שנקטתי במשך חודשים כלפי חברנו. אצילות רבה היתה בתמיכתם של חברי. אני בטוח כי כל חברי הכנסת יצטרפו אלי בשליחת ברכת החלמה מהירה ושלמה לחברה הוותיק של הכנסת, לידידנו היקר מר חיים לנדאו.
צר לי להודיע לכנסת כי חברי וידידי היקר והאהוב, מר דוד לוי, לא מצא לאפשרי להצטרף לממשלה ולשרת בה כשר השיכון והבינוי. בתפקיד זה עשה דוד לוי גדולות ונצורות בירושלים הבירה ובכל רחבי הארץ. שבתי וביקשתיו לשוב ולהוסיף לשרת, במסירות ובנאמנות האופייניות לו, בממשלה ובתפקיד הקשור בבניין הארץ – המצווה השקולה כנגד כל שאר המצוות בתורה – אך לצערי לא הצלחתי לשכנעו בכך, ושוב לא היתה לי ברירה אלא לכבד את רצונו. את תפקיד שר השיכון והבינוי לא מסרתי לאיש מבין חברי בממשלה. על–פי החוק אני אהיה ממונה על תיק זה והוא יהיה שמור לדוד לוי, משיחליט – ואני מקווה כי לא רחוק היום וכך יחליט, גם על–פי חובתו הלאומית וגם על–פי הפצרת כל חבריו, ואני בתוכם, לשוב ולעסוק במלאכת הקודש.
אדוני היושב–ראש, הנני מתכבד לבקש מהכנסת להביע אמון בממשלה ולאשר את קווי היסוד של מדיניותה.
המשך:
ראש הממשלה מנחם בגין:
אדוני היושב–ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, לכבוד ולעונג לי לברך את חבר הכנסת ר' אברהם שפירא על נאום הבכורה שלו. הוא אומנם אינו שייך לפוליטיקה, אבל הוא הוכיח היום ידע פוליטי וחוש מדיני שקשה להתחרות בהם. הוא גם דיבר ברצינות רבה, באמונה עמוקה, וגם בחוש הומור נפלא. שניהם דרושים לפרלמנט. לכן אני בטוח, שבנוסף על הנאום המצוין שנשא הערב, הוא עוד יתרום רבות לדיונים בכנסת בשנים הבאות, ועד אשר המערך יחזור לשלטון הוא עוד יתרום הרבה מאוד לממשלה בראשות הליכוד. כתוצאה מנאומי על הבעיה "מיהו יהודי" – אגב, נאמתי פעמיים בכנסת על נושא זה, הן כאיש האופוזיציה והן כחבר ממשלת הליכוד – הוא טען, שהוא מוכן לשייך אותי לאגודת ישראל. אינני דוחה את היד המושטת.
ר' אברהם, אני מברך אותך על הדברים היפים, המלטפים, היהודיים העמוקים, שיצאו מלבך, ולכן חדרו ללבבות. אני מאחל לך, שתצליח בכל אשר תעשה בכנסת העשירית, וכפי שאני מקווה – גם בכנסות הבאות.
אדוני היושב–ראש, ראש האופוזיציה פתח את נאומו במלים אלו, שהוצאתי אותן מהסטנוגרמה הרשמית של הכנסת: "אני מדבר בשם הסיעה המייצגת את המספר הגדול ביותר של בוחרים לכנסת העשירית." שמעתי ונדהמתי. מנין לקחת את הקביעה הזאת, ואיך הוא הרשה לעצמו להשמיע אותה באוזני הכנסת? אני יודע את המספרים הרשמיים מטעם ועדת הבחירות המרכזית. הם אומרים, שהמערך קיבל בציבור האזרחי 536,708 קול, והליכוד – 718,941. הפעם אני מציין גם את המאות. אלה המספרים הרשמיים שסופקו לי על–ידי ועדת הבחירות המרכזית.
שמעון פרס (המערך):
תוסיף על זה את הקולות של ר"ץ.
ראש הממשלה מנחם בגין:
חכה בסבלנות. האם אתה מתאר לעצמך שאשכח את הגברת אלוני? הייתכן דבר כזה? פעם הזכרתי לה ששר האוצר המנוח, ספיר זיכרונו לברכה, קרא לה "שולה'לה". היא אז אמרה לי: הוא אהב אותי. אני אז אמרתי: גם אני. האם אני אשכחנה?
ובכן אלה המספרים הרשמיים ההבדל הוא של יותר מ–100,000 קול.
רפאל סויסה (המערך):
– – –
ראש הממשלה מנחם בגין:
מה אתה צועק? אינני מכיר אותך.
רוני מילוא (הליכוד):
– – –
רפאל סויסה (המערך):
הבחירות נסתיימו. נגמרה הצגת הבחירות הגדולה.
ראש הממשלה מנחם בגין:
ובכן איך הוא יכול היה לומר דבר כזה? מדובר ביותר מ–100,000 אזרחים. אני רוצה להדגיש, כי בהביאי לפני–הצוהוריים את המספרים, לא הבאתי בחשבון את החיילים. הפעם החיילים כלולים. איש אינו יודע את מספר המצביעים בקרבם, פירושו של דבר, את המספר הסופי של המצביעים. בעינינו כל אדם הוא עולם ומלואו. האם יותר מ–100,000 קולות של אנשים נמחקים? זו הסיעה שקיבלה את המספר הגדול ביותר של קולות. אז חיפשתי וחשבתי: אולי חבר הכנסת פרס צירף אל הקולות שקיבל המערך את הקולות שקיבלה ר"ץ? גם אז זה לא משתלב יפה. מדוע? ר"ץ, על–פי המספרים שקיבלתי, קולותיה הם27921. יחד עם 708000 זה 735,000 קול. אז אפילו פה יש איזה חסר.
שר הבריאות א' שוסטק:
725,000.
ראש הממשלה מנחם בגין:
725,000.
אבל אפילו פה יש איזה חסר כי חבר הכנסת פרס דיבר על 736,000. חסרים אפוא 11000 קולות. כל אדם אצלנו הוא עולם ומלואו. אבל לא זה העיקר.
שמעון פרס (המערך):
אתה טועה.
ראש הממשלה מנחם בגין:
אתה מתמטיקאי גאוני. איינשטיין חדש.
שמעון פרס (המערך):
אתה טועה בחשבון.
ראש הממשלה מנחם בגין:
תבדוק עוד פעם את המספרים.
אבל לא זה העיקר. העיקר הוא, שהגברת אלוני הצטרפה למערך, ומאז יש למערך 48 מנדטים. אני מסכים לזה. אבל היא העבירה אליכם 27000 קולות? היא עשתה משאל–עם בקרב מצביעיה? היא שאלה את דעתם, האם הם מסכימים להצטרף למערך?
דב זכין (המערך):
אריק שרון עשה משאל עם?
ראש הממשלה מנחם בגין:
דב'לה, זה לא נאה, אני זוכר לך זכות נעורים. זה לא נאה, אני הרי לא פגעתי באיש. אני הרי אסתדר אתכם. אתם יודעים מהניסיון. אלא מה? אתם צועקים קצת. ומה יצא מזה?
גברת אלוני, אני רוצה לשאול אותך במישרין: את שאלת את מצביעיך אם הם מסכימים להצטרף למערך? את מכירה מי הם? את יכולה לשאול אותם? לו הם רצו להצביע בעד המערך, למה הם רצו לר"ץ?
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח ולשלום):
אדוני ראש הממשלה – – –
ראש הממשלה מנחם בגין:
אני מסכים שתשאלי שאלה.
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח ולשלום):
במערכת הבחירות הודענו לציבור, שאנו נשתף פעולה עם המערך. אם יזדקק לקולותינו כדי להיות כוח נגד הליכוד, אז נעשה אתו יד אחת. היתה הודעה מוקדמת שלנו בנושא זה במערכת הבחירות.
ראש הממשלה מנחם בגין:
הגברת אלוני, זיכרונך לא עמד לך הפעם. אני זוכר בדיוק את הודעתך. אתם הודעתם במערכת הבחירות, שאתם תתמכו בממשלה שתקום בהנהגת המערך. ואם קולותיכם יהיו דרושים כדי שהמערך יוכל להקים קואליציה, תיתנו את קולותיכם למערך. לא הזכרתם אפילו במלה אחת, שאתם תצטרפו למערך, בין לחלוטין ובין בתור סיעה. לא שאלת את בוחריך, ואני לא אומר שהם לא מסכימים, אולי הם מסכימים. בינתיים, היות שאני קורא מספר ניכר של עיתונים, קראתי מספר ניכר של מכתבים המוחים נגד הצעד שלך, והם מצביעי ר"ץ. הם אמרו לך במכתבים אלה: גברת אלוני, את לא שאלת אותנו.
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח ולשלום):
אתה מספר לי? אני יודעת.
ראש הממשלה מנחם בגין:
הם מיחו בידך. אז מה אתה מצרף, מר פרס? את הגברת אלוני צרף. כל הכבוד לך וכל הכבוד לך. אבל את הקולות שלה אתה יכול לצרף? באיזו זכות? מי נתן לך זכות כזאת? בקיצור אתם רבותי קיבלתם 708536 קולות והליכוד קיבל 718941קולות. הליכוד הוא המפלגה הראשונה בישראל, ואתם נשארתם המפלגה השנייה בישראל.
אתה יודע, שמעון, כמה שנים אני ישבתי על הכיסא הזה? – 12 שנה. שיהיה לך לבריאות. מקום לא רע.
קריאה:
– – –
ראש הממשלה מנחם בגין:
לנסות להפוך את היוצרות, שנייה הופכת להיות ראשונה וראשונה הופכת להיות שנייה, בניגוד למספרים ולעובדות? מה זה, ראש האופוזיציה לא עושה שיעורי בית לפני הופעת הבכורה שלו בפני הכנסת העשירית? בפרלמנט הבריטי יש נהגים יפים. שם אסור לומר:"The Right Honorable Gentleman is a liar ", אסור, לא פרלמנטרי. גם לא מקובל לומר:" The Right honorable Gentleman is lying" , לא פרלמנטרי. אבל מותר לומר, בנוסח האנגלי, הכפול:" The Right Honorable Gentleman told a lie" . אלא מה, זה לא נאה? – " lie" ו–"The Right honorable"; אז צ'רצ'יל מצא מוצא ואמר: The Right Honorable Gentleman .committed terminological inexactitude
שמעון פרס (המערך):
זה מה שעשית בלוד, זה מה שעשית בנאומיך.
ראש הממשלה מנחם בגין:
בסדר, זו תשובה נפלאה. ובכן, בעברית, החבר הנכבד של הכנסת ביצע אי-דיוק מונחי בספרו, שהימין הזה, על–פי סדר הישיבה בכנסת – – –
היו"ר מ' סבידור:
תלוי מאיזה צד.
ראש הממשלה מנחם בגין:
לא, מסתכלים מצד היושב-ראש, אדוני, מאז האספה הלאומית בצרפת. הימין הזה הוא הסיעה הגדולה ביותר, והשמאל הזה הוא הסיעה השנייה, כך זה צריך לצאת. אבל מעניין. אני בכוונה הזכרתי ימין ושמאל. בשום נאום שלכם לא מצאתי את המלה סוציאליזם. מר שם–טוב, לא מחית, מה זה אתך? מפ"ם פסקה להיות סוציאליסטית–מהפכנית–חלוצית?
מיכאל בר-זוהר (המערך):
מר בגין, זה הנושא של הדיון היום?
ראש הממשלה מנחם בגין:
זה הנושא של הדיון, אדוני. מר בר–זוהר, אל תלמדני. שאל את מנהיגך. שאל את מנהיגך מהו הנושא.
מיכאל בר-זוהר (המערך):
סלח לי, אני כן אלמד אותך. אנחנו חברי כנסת חדשים.
ראש הממשלה מנחם בגין:
אל תקום, אין לך זכות לקום. עכשיו אני עומד על רגלי. שב כאשר אני עומד.
מיכאל בר-זוהר (המערך):
לקום אני יכול, לקום ולשבת.
אורי סבג (המערך):
אנחנו לא באספה בפתח–תקווה.
יעקב ז'אק אמיר (המערך):
היושב–ראש, הגן על חברי כנסת חדשים.
היו"ר מ' סבידור:
חבר הכנסת אמיר, אתה יותר מנוסה.
יעקב ז'אק אמיר (המערך):
אבל הוא מתייחס לאנשים כאילו – – –
היו"ר מ' סבידור:
חבר הכנסת אמיר, אל תגיד "הוא" על ראש הממשלה. דבר בכבוד.
יעקב ז'אק אמיר (המערך):
"הוא" זה גוף שלישי.
היו"ר מ' סבידור:
חבר הכנסת בר–זוהר, חבר הכנסת נעים, אינני רוצה להתייחס לחברי כנסת חדשים על–ידי קריאתם, לסדר מתוך הנחה שאפגע במעמדם בתחילת דרכם. הניחו לי, ותנו לראש הממשלה להמשיך בדבריו.
ראש הממשלה מ' בגין:
כל רגע מפסיקים אותי. חבר הכנסת פרס השמיע באוזנינו פיליטון על הרכבת הממשלה. איך אנחנו הרכבנו את הממשלה, איך, איך? אני רוצה לשאול אותך, מר פרס, איך אתה הרכבת את הממשלה שלא קמה? אספר לך כמה עובדות.
קודם כול, רעייתי ואני קיבלנו באחד הימים מכתב משותף לפי הכתובת בתל–אביב, רוזנבאום מס' 1. זה הבית הלא–גדול, שאתה ביקרת בו הרבה פעמים, ובין השאר בבית הזה אמרת לי כהאי לישנא: חקרנו בעניין "אלטלנה" והגענו למסקנה, שבעניין זה הטעו את בן–גוריון.
קריאה:
– – –
ראש הממשלה מנחם בגין:
זו המצאה שלי? אני קיבלתי מכתב בבית הזה, ושם היה כתוב בכתובת: ראש הממשלה מנחם בגין, לא, סליחה, מר מנחם בגין, רוזנבאום 1, תל–אביב.
יוסי שריד (המערך):
האם קיבלת מכתב על דיר–יסין?
ראש הממשלה מנחם בגין:
וההמשך היה כזה: גמלאי וגמלאית יקרים. ואחר כך היו הבטחות רבות מה מר פרס, שיעמוד בראש הממשלה, יהיה מוכן לעשות למעני ולמען אשתי ולמען כל הגמלאים במדינה. ובכן קודם כול הפכת אותי לפנסיונר.
שמעון פרס (המערך):
מגיע לך.
ראש הממשלה מנחם בגין:
ואחר כך, ב–30.12 בלילה של ספירת הקולות, הפכת את עצמך למרכיב הממשלה. היזהר, חבר הכנסת פרס, שמא בכנסת העשירית יהיה להיפך, ועל–פי החלטת חבריך, לא באשמתי. היזהר.
אחר כך הבאת את אדון לוינסון למרכז מפלגת העבודה או לוועידתה, אינני זוכר, כדי שישמיע את נאום הבכורה של האדם שכנראה נועד להיות שר האוצר. הוא דיבר עשרים דקות, אומרים מן הנייר, והריעו לו כאילו זו היתה אספת הליכוד. לוינסון לשלטון.
שלמה הלל (המערך):
הוא לא גילה תגלית על אנרגיה.
ראש הממשלה מנחם בגין:
השאר את האנרגיה למרידור.
שמעון פרס (המערך):
כמה שרי אוצר אתה החלפת?
שלמה הלל (המערך):
מה עם האנרגיה שלכם? איפה האנרגיה?
ראש הממשלה מנחם בגין:
ובכן הוא נתמנה על–ידך לשר האוצר. ניחא.
שלמה הלל (המערך):
מה עם האנרגיה שלכם? איפה האנרגיה?
ראש הממשלה מנחם בגין:
שאל אותו.
שלמה הלל (המערך):
אני שואל אותך. אתה הבאת אותו, משום שהוא שיקר לעם בעניין האנרגיה.
ראש הממשלה מנחם בגין:
חבר הכנסת הלל, כשהיית שר המשטרה היתה לך אנרגיה יותר טובה.
יעקב ז'אק אמיר (המערך):
תתייחס לנושאים הרציניים.
ראש הממשלה מנחם בגין:
ובכן, מר לוינסון צריך להיות שר האוצר. כעבור כמה שבועות, עד היום אינני יודע מה קרה, הודעת שלא יהיה שר האוצר.
יוסי שריד (המערך):
מה קרה לך עם עזר ויצמן?
ראש הממשלה מנחם בגין:
אינני רוצה להשיב לך. מר שריד, אינני רוצה להשיב לך. אל תפריע לי.
יוסי שריד (המערך):
בכל זאת מה קרה? למה עזר ויצמן כותב עליך מה שהוא כותב?
ראש הממשלה מנחם בגין:
אדוני היושב–ראש, האם אפשר לבקש, שמר שריד לא יפריע לי?
היו"ר מ' סבידור:
חבר הכנסת שריד, ראש הממשלה אינו חייב להשיב לך על כל שאלה.
יוסי שריד (המערך):
אז מה כל הרכילות הזאת? איזו רכילות זאת?
ראש הממשלה מנחם בגין:
אנחנו מדברים על הרכבת ממשלה, נכון?
דניאל רוזוליו (המערך):
כך מדבר ראש ממשלה? האם זה מתאים לראש ממשלה?
קריאה:
חבל על הזמן.
ראש הממשלה מנחם בגין:
לא יעזור לכם מאומה. תלך, תלך, מי זקוק לך?
היו"ר מ' סבידור:
אני מבקש שקט.
ראש הממשלה מנחם בגין:
ובכן היה לנו שר אוצר, ואחר כך נודע לנו שהוא חדל להיות מועמד, אז נתמנה חדש, הפרופסור בן–שחר, ויחד אתו כבר נתמנה סגנו, מר בלומנטל.
שושנה ארבלי–אלמוזלינו (המערך):
אבל מה על הממשלה החדשה?
ראש הממשלה מנחם בגין:
אתה הספקת במשך שלושה חודשים למנות שני שרי אוצר. התוצאה היא,, שאיש מהם איננו מקבל את התפקיד.
יוסי שריד (המערך):
אתה הספקת ביום אחד למנות שני שרי קליטה.
ראש הממשלה מנחם בגין:
אחר כך מינית את מר חיים בר–לב, שאנחנו מאחלים לו החלמה מהירה ושלמה, לשר הביטחון. אחר כך היו קולות, שדרשו ממך להחליף אותו במר יצחק רבין, ואתה קראת למר חיים בר–לב ואמרת לו: לא, חיים, אינני מקבל את ההצעות החדשות, אתה האיש שתהיה שר הביטחון. כמה ימים לפני הבחירות נודע לעם ישראל, שמר חיים בר–לב איננו עוד מועמד לשר הביטחון, אלא מר יצחק רבין הוא המועמד.
אהרן הראל (המערך):
מה קרה עם דוד לוי?
ראש הממשלה מנחם בגין:
מינית שני שרי ביטחון. איש מהם לא קיבל את התפקיד.
יוסי שריד (המערך):
האם אתה מכיר ממשלה שיש בה שלושה שרי אוצר?
אמנון רובינשטיין (שינוי–מפלגת המרכז):
לך יש שר העומד למשפט פלילי. האם היה דבר כזה? לא היה מקרה בעולם, שבממשלה מכהן שר העומד למשפט פלילי.
יוסי שריד (המערך):
שלושה שרי אוצר בממשלה אחת.
ראש הממשלה מנחם בגין:
לא יעזור לכם מאומה. ומן השניים איש לא הגיע לתפקיד הזה. עכשיו, חבר הכנסת אוזן וחבר הכנסת שפירא, ואני משער שגם חברי המפד"ל, יכולים כולם לספר איך ניסית מאחורי הקלעים לנהל משא–ומתן על קואליציה אתם, ומה היית מוכן להבטיח להם. ואחרי כל אלה אתה פה מאשים, כיצד אנחנו ניהלנו משא–ומתן.
יעקב ז'אק אמיר (המערך):
אתה פוגע בכנסת ישראל. חבל על הזמן.
דניאל רוזוליו (המערך):
זו בושה לשמוע את התשובה הזאת.
ראש הממשלה מנחם בגין:
ניהלנו אותו והיו גם שעות קשות, ובעיקרן היו שעות טובות, והקימונו קואליציה, הנשענת על רוב מוחלט של חברי הכנסת. ואנחנו ננהל את ענייני האומה, ובעזרת השם נעשה לטובת האומה. אז מה היה צריך לספר פה פיליטון? שאל את עצמך, איך אתה ניהלת משאים–ומתנים על הקמת קואליציה? עכשיו אתה זורק בפנינו האשמה נוראה, ואתה אומר: אין לכם רוב, יש לכם קואליציה. איזו ממשלה בישראל לא היתה קואליציונית? הראשונה? השנייה? השלישית? איזו? האם אתה ישבת פעם בממשלה, שבה למפלגתך היה רוב? הממשלות שאתה ישבת בהן לא היו קואליציוניות? מה הפלא? ידוע, בישראל יש משטר של ממשלות קואליציוניות.
יוסי שריד (המערך):
מעולם לא היתה מכירה כללית כזאת. לא תיפטר מזה. אגודת ישראל אומרת, שמעולם לא היו לה ימים טובים יותר.
ראש הממשלה מנחם בגין:
אני שמח על זה.
יוסי שריד (המערך):
לא יעזור שום דבר. לא תטהר את השרץ הזה.
קריאה מספסלי הליכוד:
שרץ?
יוסי שריד (המערך):
כן, שרץ.
ראש הממשלה מנחם בגין:
סיפרת פה, שכביכול אני באתי באחד הימים לממשלה, לאחר שמר פיליפ חביב הגיע והציע הפסקת אש – –
היו"ר מנחם סבידור:
חבר הכנסת חריש וחבר הכנסת בר–זוהר, אני מבקש מכם לשבת, ואם לא נוח לכם, כמובן, זכותכם לצאת.
מיכאל חריש (המערך):
כבוד היושב–ראש, אנחנו לומדים מראש הממשלה.
ראש הממשלה מנחם בגין:
– – ואני הצעתי לחברי הממשלה לומר לפיליפ חביב: לאו, רק שלום. והם אמרו אמן. וכעבור ימים באתי שוב לממשלה, ואמרתי: רבותי, צריך לקבל הפסקת אש, וחברי לממשלה שוב אמרו אמן. האמן לי, חבר הכנסת פרס, כי הסיפור הזה לא היה ולא נברא, ואני אומר זאת בנוכחות כל חברי הממשלה. אנחנו אך הודענו לאמור, ופרסמנו את הדברים, אתה כנראה שכחת אותם: "הממשלה מסכימה כי מר פיליפ חביב יקיים מגעים עם נשיא לבנון, מר סרקיס, וממשלת לבנון, במגמה להביא להשכנת שלום בין ישראל לבין לבנון, אשר ממנה ארגוני הטרור תוקפים באופן מתמיד את שטח ישראל ורוצחים ופוצעים את אזרחיה. ממשלת ישראל לא תנהל בשום תנאי משא–ומתן, במישרין או בעקיפין, עם ארגוני הטרור הערביים, שמטרתם המוצהרת היא להשמיד את מדינת ישראל ואת עמה, והם מפנים במכוון את הנשק, המסופק להם בכמויות גדולות על–ידי ברית–המועצות, סוריה ולוב, נגד האוכלוסייה האזרחית היהודית. כמו כן, ממשלת ישראל לא תסמיך איש לנהל משא–ומתן עם ארגוני הטרור הנ"ל." מר פיליפ חביב הבטיח לי, שבשום תנאי הוא לא ינהל משא–ומתן עם המחבלים, והוא קיים את הבטחתו.
יוסי שריד (המערך):
אז איך הגיעה החתימה של ערפאת למסמך?
ראש הממשלה מנחם בגין:
אל תפריע לי.
יוסי שריד (המערך):
אדוני, זו שאלה מדינית ממדרגה ראשונה. איך הגיעה החתימה של ערפאת למסמך? אני רוצה לדעת.
ראש הממשלה מנחם בגין:
אתה רוצה לדעת. והוא קיים את הבטחתו.
יוסי שריד (המערך):
אינך מסוגל לענות על שאלות כאלה.
ראש הממשלה מנחם בגין:
ובכן, אינני רוצה להשיב לך. מותר לי לא להשיב?
אורי סבג (המערך):
אתה תקבל עוד פרס נובל אחד על זה שתשב עם ערפאת. אתה עוד תשב עם ערפאת. תקבל עוד פרס נובל אחד.
ראש הממשלה מנחם בגין:
תראו את האצבע הזאת.
מיכאל דקל (הליכוד):
אורי סבג, מה זה פה, מועצת הפועלים? מועצת פועלי חיפה? במועצת הפועלים אתה מדבר עם האצבע?
אורי סבג (המערך):
אתה תקבל עוד פרס נובל אחד, ואתה עוד תשב עם ערפאת.
היו"ר מ' סבידור:
חברי הכנסת, די, אני מבקש להירגע.
ראש הממשלה מנחם בגין:
זה מה שהודענו. ואני רוצה לומר, עם כל הכבוד, שמר פיליפ חביב קיים את הבטחתו. הוא לא בא בשום מגע עם המחבלים. הוא נפגש עם מר סרקיס. נכון, הוא פנה לערב הסעודית, הוא הציע את הצעותיו, הממשלה דנה, קיבלה אותן, אני חושב לרצון. אני חושב, שמר רבין ומר מרדכי גור אמרו, שצריך היה לעשות את זאת. ואנחנו מקווים, שהמצב יימשך ולא יהיו פגיעות משום צד של הגבול. אני חושב שזה טוב וחיובי. אנחנו איננו רוצים שום שפיכות דמים, לא מהצד ההוא ולא מהצד הזה. אם לא יפגעו בנו, לא נפגע באיש. אז איזה סיפור פנטסטי, דמיוני, שאין לו שחר, סיפרת פה לכנסת?
שמעון פרס (המערך):
אפשר לשאול שאלה?
ראש הממשלה מנחם בגין:
שאלה, בבקשה.
שמעון פרס (המערך):
כשאתה אומר שלא התנהל משא–ומתן בעקיפין עם אש"ף – אני לא אמרתי שפיליפ חביב, אבל פיליפ חביב – – –
ראש הממשלה מנחם בגין:
לא, אבל אתה אמרת, שאני קודם המלצתי על שלום ולא על הפסקת אש.
שמעון פרס (המערך):
השכנת שלום בעניין הפסקת האש נעשתה על–ידי פיליפ חביב, סעודיה, אש"ף, ויסר ערפאת חתום על זה.
ראש הממשלה מנחם בגין:
לא חתום שום דבר, אין שום חתימות. אני אראה לך את הנייר המקורי בוועדת החוץ והביטחון.
שמעון פרס (המערך):
אבל הוא חתום על הפסקת האש.
ראש הממשלה מנחם בגין:
אין שום חתימה, מה אתה שח? אני אראה לך בוועדת החוץ והביטחון את המסמך.
שמעון פרס (המערך):
ערפאת אמר את זה, הייג אמר את זה.
ראש הממשלה מנחם בגין:
אבל נעבור לנושא אחר. אדוני היושב–ראש, במשך שבועות שמענו מצד מסוים של הבית האשמות בלתי פוסקות, בכתב ובעל–פה, על פגיעה באזרחים כאשר תוקפים מפקדות רצחניות. אני כבר אמרתי בנאומי: אנחנו מצטערים על כל אבדה בקרב אזרחים, ללא הבדל עם, אבל חסינות מוחלטת למפקדות, הנותנות הוראות לרצוח איש, אשה וילד – לא נוכל לתת. היום אני קורא בעיתון "דבר" את השורות הבאות, שתיים בלבד: "אבל גם לפי דימוי זה ישראל היא הצד הנפגע והמתגונן ולא להיפך. זכותה וחובתה להתגונן בכוח, ואף להיזקק למעשי הרס והרג גם של אזרחים." בעיתון "דבר", רבותי, ואתם תקפתם אותנו לאוזני ולעיני כל האומות. על מה? – על מעשי התגוננות. עכשיו תזכרו את הכתוב בעיתונכם.
אדוני היושב–ראש, חבר הכנסת פרס שאל באופן דרמטי: בלי הקיבוצים היתה קמה מדינת ישראל? ראה, אני מגיל 15 תלמידו של זאב ז'בוטינסקי, ואני רוצה לומר לך – אני משיב: "בלעדיהם לא היתה קמה מדינת ישראל."
דניאל רוזוליו (המערך):
דווקא זאב ז'בוטינסקי לא אמר את זה.
ראש הממשלה מנחם בגין:
עכשיו אני רוצה לשאול אותך: בלי תל–אביב, בלי פתח–תקווה ובלי רמת–גן, פרי היוזמה הפרטית, היתה קמה מדינת ישראל? עכשיו תאמר אתה.
שמעון פרס (המערך):
אני אשיב לך: האם אנחנו פעם הסתנו נגד רמת–גן, נגד פתח–תקווה, הוצאנו כרוזים נגדם ולכלכנו את שמם? זה אתה ואנשיך כל הזמן פוגעים בהם בעקיפין. גם היום בדבריך.
ראש הממשלה מנחם בגין:
מה, מה אמרתי היום?
שמעון פרס (המערך):
שנתנו להם הקצבות.
ראש הממשלה מנחם בגין:
אל תפסיק אותי, די שאלת.
שמעון פרס (המערך):
הוציאו כרוז בקריית–שמונה. מדוע לא הסתייגת? מדוע לא הסתייגת מן הכרוז בקריית–שמונה?
ראש הממשלה מנחם בגין:
אני אשיב. שאלת שאלה, אני אשיב.
שמעון פרס (המערך):
אנחנו השמצנו פעם?
ראש הממשלה מנחם בגין:
לא היה כרוז אחד, שבו לא היו דברי השמצה, מן הנמוכים ביותר, נגד אדם שהוא ראש ממשלה של מדינתכם.
שמעון פרס (המערך):
זה דבר אחר.
ראש הממשלה מנחם בגין:
דבר אחר.
שמעון פרס (המערך):
אתה קריית–שמונה? אתה רמת–גן?
ראש הממשלה מנחם בגין:
קודם כול, אומרים קריית–שמונה על–שם שמונת הגיבורים של תל–חי, אם לא ידעת עד היום הזה.
דניאל רוזוליו (המערך):
אתה לא ידעת שז'בוטינסקי רצה שהם יעזבו את תל–חי.
ראש הממשלה מנחם בגין:
איך דיברתם על תל–אביב אני עוד אספר לך: על ספסרים ועל קיוסקים של גזוז. אתה לא יודע את זה. אתה שאלת אותי ואני אשיב לך. ואני אומר: בלי הקיבוצים המדינה לא היתה קמה. בלי פרי היוזמה הפרטית המדינה לא היתה קמה. בלי זיכרון–יעקב וחדרה לא היתה קמה – פרי העלייה הראשונה שניסיתם להשכיח אותה.
שמעון פרס (המערך):
האם הרביזיוניסטים יסדו את חדרה?
ראש הממשלה מנחם בגין:
לא עוזר לכם דבר, ההיסטוריה כבר מתקנת את עצמה על–פי הצדק. אתם ניסיתם להשכיח אותה מלב האזרחים, הכול התחלתם לספור מהעלייה השנייה, אבל לא עזר לכם.
דניאל רוזוליו (המערך):
זה לא נכון, אינך מדבר אמת.
ראש הממשלה מנחם בגין:
בלי ניל"י היתה קמה מדינת ישראל? מה עשיתם לניל"י? אנחנו גאלנו את כבודה, ברוך השם, והבאנו לקבורה את אבשלום פינברג ואת לישנסקי להר–הרצל.
שלמה הלל (המערך):
אז מה עם ההמצאה של מרידור?
ראש הממשלה מנחם בגין:
ובלי המחתרת הלוחמת היתה קמה מדינת ישראל? שמעון, תשיב לי.
פנחס גולדשטיין (הליכוד):
למה פירקו את הפלמ"ח?
ראש הממשלה מנחם בגין:
אדוני היושב–ראש, הביטוי "שתי תרבויות" הוא של אחד מחברי הכנסת הנכבדים ביותר. אמר בנאומו היום מר פרס, שכביכול אני טענתי שהוא כיוון לעדות, וזה לא נכון. הוא אומר: זה כוון למפלגות. אני לא הזכרתי בהקשר זה לא עדות, ולא מפלגות. זה כתוב בסטנוגרמה.
שמעון פרס (המערך):
קרא את נאומך.
ראש הממשלה מנחם בגין:
זה ביטוי לא טוב, "שתי תרבויות", משום שמי שמשתמש בו אומר בעקיפין: תרבותי גבוהה יותר. עכשיו אני מקבל את הפירוש שלך – מפלגות. אז כנראה התכוונת למפלגה שלך ולמפלגה היושבת מולה. אני רוצה לשאול אותך: התרבות שלכם גבוהה יותר מן התרבות של האנשים האלה? במה? למשל, התרבות שלך גבוהה יותר מזו של משה ארנס? במה? אתה מדבר עברית טובה יותר ממנו? אנגלית טובה יותר ממנו? קראת יותר ספרים ממנו? סיימת שתי פקולטות ולא אחת? במה התרבות שלך גבוהה יותר מזו של משה ארנס?
רענן נעים (המערך):
הוויכוח אתך, לא אתו.
ראש הממשלה מנחם בגין:
במה התרבות שלכם גבוהה יותר מהתרבות של כל החברים האלה, אם זה עניין של מפלגות? ואם הוויכוח שלו מתקיים אתי, זה אומר שהתרבות שלו גבוהה יותר מהתרבות שלי? אתה יודע תנ"ך טוב יותר ממני, עברית טוב יותר ממני?
שלמה הלל (המערך):
אתה מוכיח את זה, אדוני ראש הממשלה.
אהרן הראל (המערך):
גסות רוח.
שמעון פרס (המערך):
אנחנו לא זרקנו אבנים על הכנסת, זאת תרבות.
מיכאל דקל (הליכוד):
אתם לא שברתם את הראשים של הימאים ששבתו? הם היו חבריכם ממפ"ם.
ראש הממשלה מנחם בגין:
אדוני היושב–ראש, ודאי לא רציתם שיישמעו הדברים של אותו חבר מרכז מפ"ם, אשר אמר מה שאמר, אבל צריך היה להוקיע אותם, והם יוקעו. כך לא מדבר איש בשנת 1981.
מיכאל בר-זוהר (המערך):
אדוני היושב–ראש, אנחנו מבקשים דיון בנושא – – –
ראש הממשלה מנחם בגין:
ועתה, אדוני היושב–ראש, אני מבקש לערוך תיקון בנאום הפתיחה שלי. רבותי חברי הכנסת, במשך היום הגיעו אלי עשרות מברקים ופטיציות, המבקשים מדוד לוי לשוב לממשלה ולמלא את התפקיד של שר הבינוי והשיכון. גם אליו וגם אלי הגיעו שליחים מכל חלקי הארץ. גם חברי הממשלה וחברי הכנסת מכל הסיעות הקואליציוניות פנו אליו באותה פנייה ובאותה הפצרה: שוב למקומך ועשה את מלאכתך, מלאכת הקודש. אני מבקש בזה לתקן את נאומי מלפני–הצוהוריים, אדוני היושב–ראש, ואני מתכבד להודיע, שידידי היקר דוד לוי קיבל את הפניות של חבריו בממשלה ושל חברים רבים בכל חלקי הארץ, והחליט לשוב לממשלה ולמלא את התפקיד של שר הבינוי והשיכון.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
על זה צריך לקיים דיון מחדש.
ראש הממשלה מנחם בגין:
אני מברך את דוד לוי על החלטתו, ואני מבקש להכניס את שמו ואת תפקידו לרשימת השרים.
אדוני היושב–ראש, אני מודה לכנסת על ההקשבה הטובה, גם לידידי, גם ליריבי, ואני מבקש שהכנסת תביע אמון לממשלה, ועל–ידי הבעת האמון גם תאשר, כמובן מאליו, את קווי היסוד של מדיניותה.
