הישיבה המאתיים-ושלוש-עשרה של הכנסת התשיעית יום רביעי ז׳ ניסן תשל״ט 4 אפריל 1979 – הודעת ראש הממשלה על ביקורו בקהיר
אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, במאורע החשוב ביותר, הלא הוא חתימת חוזה שלום בין מצרים ובינינו, במסמך הבין-לאומי הזה קבענו על דעת שתי הממשלות, היום אני יכול לומר על דעת שני העמים, כי יגיע לקצו מצב המלחמה בין מצרים ובין ישראל, שהיה קיים שלושים שנה, וישכון שלום בין שני העמים ובין שתי הארצות.
כולכם, מורי ורבותי חברי הכנסת, ראיתם את טקס חתימת חוזה השלום בוושינגטון ביום ב׳ לפני כעשרה ימים, ולכן אין למסור עוד פרטים על כך. אני רוצה לציין שיחד עם חוזה ד/שלום, על נספחיו, חתמנו גם על מסמך בעל מעמד בין-לאומי, פרי יזמתו של שר ה- חוץ שלנו, הלא הוא ההסכם בין ארצות-הברית ובין ישראל. תכנו התפרסם ואינני צריך לקרוא אותו באז- ניכם. אני רוצה רק לומר שהמסמך הזה אינו פוגע בשום צד, אבל הוא כולו בעל משמעות חיובית, קודם כול לנו וגם לתפקיד החשוב שהמעצמה הגדולה, ארצות- הברית, יבולה למלא במזרח-התיכון.
נוסף על כך פתרנו בשיחותינו בוושינגטון את בעיית אספקת הנפט. נתחיל לקבל את הנפט ממש יום לאחר שנעזוב את בארות הנפט בסיני. לא היה כך עד שקיימנו את שיחותינו בוושינגטון. אני מבקש להודות לממשלת ארצות-הברית על הערובה רבת-החשיבות לאספקת נפט ל-15 שנים תמימות, אם לא נקבל אותו על-פי צרכינו השנתיים ממקור אחר. האמת היא - וכך אמרנו לידידינו האמריקנים — שאיננו רוצים להביא בקרוב לידי הפעלת הערובה הזאת, ומצדנו נעשה כל מה שאפשר כדי שלא יהיה צורך בהפעלתה. צרכינו הם בין שמונה לתשעה מיליון טונות נפט לשנה, ולפי שעה לא ראינו צורך וכורח לבקש מממשלת ארצות-הברית לספק לנו נפט ממקורותיה שלה, כי נהגנו לפני נפילת השאה בתבונה ושר האנרגיה דאג לגיוון המקורות לאספקת הנפט, וכך נוסיף לדאוג בעתיד. כלומר נוסיף ונגוון את מקורות האספקה. אבל כאשר נעזוב את הנפט בסיני נתחיל לקבל את הנפט — בהסכמה מלאה - מייד לאחר יום עזיבתנו. אני מייחל שלא יהיה צורך לבקש את האמריקנים להפעיל את ערבותם. אין לי שום ספק שהם יפעילוה אם נבקש, אבל יש לזכור שלארצות-הברית יש בעיית אנרגיה משלה, ולא היינו רוצים בפירושים לא נכונים אבל הם עלולים לעלות בקשר עם מכירת נפט לישראל בשעת משבר של אנרגיה בארצות-הברית עצמה.
כאשר היינו עדיין בוושינגטון הסכמנו — הנשיא סאדאת ואני — שאבקר בקהיר ביום ב' 2 באפריל. ערב צאתי לקהיר, על-פי ההסכמה הזאת בין נשיא מצרים וביני, נפוצו שמועות, ואף פורסמו בעתונות וגם בכלי- התקשורות האלקטרוניים, ולפיהן המצרים אינם שבעי- רצון מעריכת הביקור ב-2 באפריל והיו אסירי תודה אילו הייתי דוחה את הביקור לזמן אחר, ושיש בביקור משום הבכה של הנשיא סאדאת, ועוד. נוכח ידיעות אלה שוחחתי עם מזכירי הצבאי תת-אלוף פורן ועם הד״ר בן-אלישר מנכ״ל משרד ראש הממשלה, בהיותם בקהיר. ביקשתי מהם לבוא במגע עם שלטונות מצרים ולהציג להם שאלה ברורה ופשוטה: האם אתם, המארחים-בכוח, רוצים בביקור הזה או אינכם רוצים בו? האם אתם רוצים שהוא יתקיים כפי שנקבע עם הנשיא סאדאת ביום בי, ה-2 באפריל, או אתם מעוניינים בדחייתו? חברי הציגו את השאלה הזאת, בפי שביקשתי, למארחים המצרים. תשובתם היתה אף היא ברורה וחד-משמעית: אנחנו מבקשים שראש הממשלה של ישראל יבוא ביום בי, ה-2 באפריל, לקהיר, כפי שהוסכם בינו ובין הנשיא סאדאת. לאחר קבלת התשובה הזאת התחלנו בהכנות ליציאה לקהיר.
הרכב המשלחת לבירת מצרים היה מיוחד במינו. חובתי, לא רק זכותי, למסור לחברי הכנסת על ההרכב הזה. במשלחת הישראלית היו חברי ההגנה, הפלמי"ח, האצ"ל ולח״י.
גאולה כהן (הליכוד):
היה איש אחד שאתה הזמנת, ואנשי לח״י, אלה שהוזמנו, אמרו שלא יבואו.
ראש-הממשלה מ. בגין:
לא שמעתי. אני חוזר: במשלחת היו חברי ההגנה, הפלמ״ח, האצ״ל ולח״י, פצועים ממערכות ישראל, ובתוכם גיבורי ישראל, משפחות שכולות, קצינים של צה״ל שהיו שבויי מלחמה במצרים. במלה אחת מסכמת — במשלחת היתה גבורת ישראל ותפארתו.
במשלחת היה יושב-ראש ההנהלה של ההסתדרות הציונית ורעייתו, יושב-ראש ועידת הנשיאים של יהדות ארצות-הברית והיושב-ראש הקודם של מוסד מרכזי זה של הקהילה היהודית הגדולה באמריקה; נשיא הפדראציה הספרדית העולמית ורעייתו, עורכי העתונות, שר החוץ לשעבר חבר-הכנסת אבא אבן ורעייתו; במלה מסכמת — נציגות העם היהודי במולדת ובתפוצות הגולה השתתפה במשלחת הישראלית.
אחרי טיסה של 50 דקות הגענו לקהיר.
אברהם כץ (עוז) (המערך):
פועלי ישראל לא היו מיוצגים שם.
ראש-הממשלה מ. בגין:
מה זה ?
אברהם כץ (עוז) (המערך):
ההסתדרות לא היתה מיוצגת.
(קריאה : חבר-הכנסת אבא אבן, אתה מיליונר)
עקיבא נוף (התנועה הדמוקרטית):
חבר-הכנסת אבא אבן לא מייצג את תנועת העבודה ?
ראש-הממשלה מ. בגין:
אני מבקש מחברי הכנסת, גם הצעירים וגם הוותיקים, שישתמשו ברמקול כהלכה. לא שומעים מלה אחת. אם אשמע, אשיב. היום לא יושב פה הנשיא קארטר, היום אשיב.
אחרי 50 דקות הגענו לשדה -התעופה בקהיר. מעל שדה-התעופה הונף דגל ישראלי לצד הדגל המצרי, משמר כבוד של הצבא המצרי דיגל את נשקו ונוגנה ״התקווה״. יש אנשים הקוראים לכך במרכאות כפולות ״גינונים״. אדוני היושב-ראש, אולי גינונים, אבל אני מציע שלא לבטל את ערכם הסמלי. אני חושב שיש להעריך את הערך הזה במלואו. אני מניח שההערכה תובהר לכול אם אוסיף ואציג את השאלה הבאה: אילו לפני שנתיים מישהו היה אומר שב-2 באפריל 1979 יצא אדם הממלא את התפקיד של ראש ממשלה בישראל לקהיר ויתקבל בהנפת הדגל הישראלי, בניגון ״התקווה״ ובדיגול הנשק — האם היה מאמין בכך ?
גאולה כהן (הליכוד):
לפני שנתיים לא היה שום ראש ממשלה שהיה מוכן להחזיר ישובים, לא היה ראש ממשלה שהיה מוכן להחזיר את כל סיני, ואז לא קרה, כמובן. נחזיר עוד מעט, אז תהיה ״התקווה׳׳ בסוריה, נחזיר את ירושלים אז תהיה גם ״התקווה״ בירדן.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אני לא שמעתי, חברת-הכנסת גאולה כהן, אבל היה לי הרושם בסוף שאת מסכימה למה שאמרתי. אז הכול בסדר.
אני חושב שכל חברי המשלחת, רגש אחד היה בלבם : זה היה יום חשוב לישראל, למצרים, למזרח-התיכון. זה נדבך בקירוב הלבבות והעמקת היחסים ההדדיים בינינו לבין מצרים.
עברנו דרך של קילומטרים מספר בהליופוליס משדה- התעיפה לארמון ״טהרה״. האמת היא שבדרך עמדו מעטים, וביניהם מעטים ניפנפו ובירכו. אבל גם זו אמת — החל מן הערב של יום השני ועד לשעה ארבע בצאתנו מקהיר בדרך הביתה חל שינוי גדול בזה, ואסתפק ואומר שאלפים ורבבות מצרים יצאו לרחובות ובירכו.
אדוני היושב-ראש, היה לנו מפגש מרגש מאוד בבית-הכנסת המרכזי בקהיר. זה בית-כנסת מפואר שהוקם על-ידי קהילה יהודית אדירה —בערך 80,000 נפש. אבל, ברוך-השם, היהודים במצרים לא הוכחדו כמו יהודי אירופה. רובם ככולם נמצאים פה במולדת. לא נותרה אלא שארית הקהילה הזאת — 150 איש יאשה, 11 ילדים בלבד. הם כולם היו, או רובם ככולם, בבית-הכנסת. התפללנו יחד מנחה, ואני מבקש לציין כי התפילה שבקעה מן הלב באמת יצאה מעמקי לבותינו, והיתה זו תפילת הודיה גם לנו וגם לשארית הקהילה בקהיר. הם בעצמם אמרו: אולי חלמנו כל 30 השנה על רגע כזה אבל לא האמנו שהוא יבוא, והנה הוא בא. לכן היה זה רגע של שבת אחים גם יחד: משלחת ישראלית ושארית הקהילה היהודית בקהיר בצוותא חדא, במקדש מעט, נושאים תפילה לאבינו שבשמיים ומתפללים שהשלום יהיה שלום אמיתי בינינו לבין מצרים.
בשיחה שנתקיימה בין הנשיא סאדאת וביני ביום ג' בין השעה 11:00 ל-12:00 ונמשכה 50 דקות הושגו ההסכמות הבאות: א. הוקם קשר ישיר בינו וביני — מהיום ואילך יוכל נשיא מצרים להתקשר עמי במישרין ולומר את הדברים שהוא ירצה לומר באזנינו, וכן להיפך — אני אוכל לטלפן אליו ולהשמיע את דברי, ב. ב-26 במאי תימסר אל-עריש לידי מצרים. למחרת היום אבקר באל- עריש, ועל דעת הנשיא סאדאת ועל דעתי תימסר הודעה שתכלול שני הסדרים: 1. פתיחת פרוזדור בתוך סיני לטיסות ישירות ממצרים לישראל ומישראל למצרים, לא עוד בדרך עוקפת; 2. מה שיותר חשוב, פתיחת הגבול בין מצרים לבין ישראל לתנועת אזרחים חפשית, על יסוד הדדיות. ברור שבשני העניינים קשורות גם בעיות טכניות, המומחים יטפלו בהן, אבל בשניהם הושגה הסכמה מלאה בין נשיא מצרים לביני. 3. השיחות על הסדרי האוטונומיה בהתאם להסכם קמפ-דייוויד תתקיימנה לסירוגין בבאר-שבע ובאל-עריש; 4. ראשות הוועדות תהיה לחלופין של נציג ישראלי ושל נציג מצרי, או כפי שאומרים בלעז ברוטאציה. במקומות האלה ובדרך הזאת תתקיימנה השיחות על הנושאים הצבאיים בראשותם של שני שרי הבטחון שלנו, הישראלי ושל המצרים ; 5. ייעשו סידורי בטחון בקו אל-עריש — ראס-מוחמד, בין נאות- סיני לאל-עריש.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת
גאולה כהן (הליכוד):
מה על המכבסה ?
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
שכחת לדבר על המכבסה, איך נכבס את הכתמים של הכיבוש ושל ההתעללות בעם הערבי הפלשתינאי ? על זה שכחת לדבר.
ראש-הממשלה מ. בגין:
חבר-הכנסת טובי, קראת קריאת-ביניים, אתה חבר כנסת ותיק, מהכנסת הראשונה, כמוני, שמע גם את התשובה.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
מדוע התאוננת לפני הקונגרס על קריאות-הביניים בכנסת ?
ראש-הממשלה מ. בגין:
אני התאוננתי בפני הקונגרס?
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
כך כתוב בעתון.
ראש-הממשלח מ. בגין:
ואתה מאמין לכל מה שכתוב בעתונים ?
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
כך ציטטו אותך בעתון.
ראש-הממשלה מ. בגין :
אתה לפעמים כותב בעתון — מי כמוך יודע שלא צריך להאמין תמיד למה שכתוב בעתון.
אורי אבנרי (מחנה שלי):
אדוני ראש הממשלה מגזים.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
אבל מה על המכבסה?
ראש-הממשלה מ. בגין:
ובכן רציתי להשיב לך, מר תופיק טובי: אם אתה מעוניין בכביסת לבנים, מי יפריע לך ? מספיק.
אדוני היושב-ראש, הממשלה בישיבתה ביום א׳ אישררה כחוק בישראל את חוזה השלום על נספחיו וכן את ההסכם בינינו לבין ארצות-הברית.
גאולה כהן (הליכוד):
גם את הוויתורים הנוספים שיבואו אישרה כבר ?
ראש-הממשלה מ. בגין:
שיבואו אחר כך ?
גאולה כהן (הליכוד):
הכלולים בתוך ההסכם. הם רק יתגלו אחר כך.
ראש-הממשלה מ. בגין:
כל מה שיוסכם יבוא לכנסת לאישור. אני מבקש להזדיין קצת בהגבלת הסקרנות ובסבלנות. הכול יבוא בזמן.
גאולה כהן (הליכוד):
נכון.
ראש-הממשלח מ. בגין:
חילופי האישרור יהיו בשבוע הבא בסיני בתחנת ההתרעה האמריקאנית.
אדוני היושב-ראש, לפנינו עדיין עומדות בעיות רציניות מאוד. איש לא מקל ראש בהן. ואני לא רוצה כלל להסתיר אלא מודיע שיהיו בינינו לבין מצרים חילוקי-דעות, הם אומרים זאת, אנו אומרים זאת. אין שום סיבה להסתיר את העובדה הזאת, אבל אנו עברנו כיברת דרך ארוכה. מאז הנשיא סאדאת נענה להזמנתי לבוא לירושלים ולשאת את דברו מעל במה זו באזני חברי הכנסת, באזני עמנו, באזני אומות רבות, ועד היום חלפו שישה-עשר חודש; זה, באופן יחסי, זמן קצר. אנו חתמנו על חוזה שלום, שמנו קץ למצב המלחמה ואני יכולתי להחזיר את הביקור בקהיר שנשיא מצרים ערך אותו בירושלים. אנחנו מקווים להתגבר על הבעיות שעוד תעמודנה לפנינו. אדוני היושב-ראש, אנו מעמיקים את היחסים בינינו לבין מצרים. אנחנו גמרנו אומר לבנות את בניין השלום.
