הישיבה החמישים–ושמונה של הכנסת העשירית – יום שני, כ"ב בשבט התשמ"ב 15 בפברואר 1982 – ירושלים, הכנסת – אספקת נשק אמריקני מתוחכם לירדן

אדוני היושב–ראש, מורי ורבותי, חברי הכנסת, שר ההגנה של ארצות–הברית, מר קספר ויינברגר, ערך סיור בכמה ארצות של המזרח התיכון. הוא לא ביקר בארצנו. רצונו או חוסר רצונו – כבודו.   

עמנו ידוע במידת הכנסת האורחים שלו מימי אבינו אברהם, אך מובן מאליו שאנו נזמין לארצנו אנשים, נציגי מדינות, שעליהם אנחנו יודעים שהם ייענו להזמנתנו ולא ימאנו. מה בצע בהזמנת אנשים אשר ביחס אליהם יש יסוד להניח כי יסרבו לבוא?   

אולם בעוד כף רגלו של מר ויינברגר לא דרכה על אדמת ישראל, מדינתנו עמדה בכל מסעותיו לנגד עיני רוחו. הרושם נוצר כי בבקרו, אם בנסיכויות המפרץ הפרסי, אם בערב–הסעודית ואם בדרך לירדן, השתלטה המחשבה על מדינת ישראל על שר ההגנה האמריקני ולא הרפתה ממנו עוד. הוא לא סיפר רבות על הצלחת שליחותו בערב–הסעודית או על הישגיו בעומן  או על הסכמתו של המלך חוסיין לוותר על עסקת הנשק עם ברית–המועצות, אלא כל הצהרותיו, או כמעט כולן, היו מוקדשות לנו.   

אדוני היושב–ראש, יכולתי כמובן להתפלמס עם מר ויינברגר ועם הודעותיו המוזרות, אף המדהימות, או להשוותן עם דברים של נשיא ארצות–הברית, מר רונלד רייגן, ששמעתי במו אוזני וקראתי במו עיני. אך אני מעדיף היום שלא להתפלמס. לכול זמן ועת לכל חפץ.   

מוטב לנו היום, לדעתי, להתרכז סביב הבעיה היסודית, הרצינית, החמורה, של ההצעה לספק לממלכת ירדן ההאשמית מטוסי 16–F וטילים משופרים קרקע–אוויר, מהסוג הקרוי בלעז "EYEHAWKS", וכן לבטל את אי–הניידות שנקבעה בהחלטת הקונגרס של טילים מסוג זה, אשר סופקו בעבר למלך חוסיין.   

ובעניין זה, יורשה לי, לפנות מבית–הנבחרים הדמוקרטי שלנו במישרין אל נשיא ארצות–הברית.  בספטמבר אשתקד אמרת לי, אדוני הנשיא, מיוזמתך, כי תקיים את מחויבותה של ארצות–הברית לביטחון ישראל, לאמור, שתישמר מידת העליונות האיכותית, בלעז the qualitative edge, של כוחה ההגנתי של ישראל לגבי אויביה. ביקשתי להבהיר כי עליונות איכותית, גם אם באמת תישאר, אין די בה עוד נוכח הזרם האדיר, הכמעט–דמיוני, של נשק מתוחכם הבא ממזרח וממערב גם יחד אל ארצות ערב. הוספתי ואמרתי, כי על–פי הכלל המדעי המפורסם, יש שכמות מסוימת יוצרת איכות חדשה.   

נפוליון קבע אמרה על היחס בין הרוח ובין החומר, מורל לגבי מטריאל, כגורם מכריע בשדה הקרב. היחס, אמר, הוא של שלושה כנגד אחד לטובת הרוח. אך לוא חי בונפרטה בימינו, מסופקני אם היה קובע יחס מעין זה.   

הנשק החדיש, המתוחכם, הקטלני, בתקופתנו הוא כזה, שבפרופורציה מסוימת אפילו גבורת רוח לא תוכל, למעשה, להועיל כנגדו. אבל אם היחס הוא הרבה מעבר לשלושה נגד אחד?   

חשוב גם להזכיר את דבריו של הנשיא קנדי בימי העימות השני בקובה, עימות גורלי בין ארצות–הברית לבין ברית–המועצות.  או–אז אמר נשיא ארצות–הברית: "בימינו, עם הנשק מהיר–הירי, הרגע של הסכנה הלאומית המרבית אינו בא דווקא עם פתיחת האש". זהו כלל החל על כל העמים. בגלל סיבות מובנות הוא חל גם, ואולי במיוחד, על מדינת ישראל.   

עתה חובתי להביא את המספרים והעובדות המכריעים.   

שתי מדינות, המקיימות מצב מלחמה עם ישראל, היו בשנה האחרונה, מבחינה צבאית, לחזית אנטי-ישראלית אחת. כוונתי לעירק ולירדן.  ירדן לא רק הקימה גשר יבשתי עקבה–בגדד להספקת נשק, ציוד ומזון למדינה הנלחמת, לאו דווקא בהצלחה מיוחדת, נגד אירן; באחרונה הכריז המלך חוסיין על תנועת התנדבות למען שלוח עזרה לעירק, לחזית בינה לבין פרס. זוהי שיטה נודעת – שיטת "המתנדבים". אין עוד כל אפשרות להוליך שולל במונח זה את מישהו. הכוונה היא לחיילים מאומנים, הנרשמים, כמובן, מרצונם החופשי לצאת לחזית. במלים אחרות ופשוטות: מבחינה צבאית יש היום פיקוד משותף, מטה משותף, תכנון משותף של בגדד ורבת–עמון. ואם הם מופנים נגד אירן האסלאמית, קל וחומר שיופנו, בבוא היום, נגד מדינת היהודים.   

והנה המספרים: טנקים – לירדן יהיו בעתיד הקרוב למעלה מ–000,1 טנקים, לעירק – 000,4; מטוסי קרב – לירדן יהיו בקרוב 170 מטוסים, לעירק – כ–500; תותחים – לירדן – קרוב ל–700, לעירק – קרוב ל–700,2.  אך מאחוריהם, אסור לשכוח, תעמוד גם סעודיה, אשר אך לפני ימים מספר הודיעה באורח רשמי, כי היא מדינת עימות עם ישראל: טנקים – קרוב ל–500; מטוסים – קרוב ל–200, ובתוכם 60 מטוסי 15–F, מטוסי תדלוק ומכלי דלק, שיאפשרו להם להגיע לריכוזי האוכלוסין שלנו ולשוב לבסיסיהם, אם כמובן לא יופלו בידי חיל האוויר הישראלי; תותחים – למעלה מ–700. ואין גם לשכוח את סוריה. אומנם היא היום בריב עם ירדן ועם עצמה. היא ניצבה לצדו של משטר חומייני, יחד עם לוב, שבה עומדים 000,2 טנקים, לא בשביל הצבא הלובי אלא, למקרה הצורך, לרשות הצבא הסובייטי.  בסוריה יש 000,1 טנקים שכאלה. שתי מדינות אלו, סוריה ולוב, שכנותינו ביבשה ומן הים, הן היום בסיסים סובייטיים ומחסני נשק סובייטיים לכל דבר.   

בסוריה משתוללת מלחמת אזרחים איומה. הנשיא אסד חושד במלך חוסיין כי הוא, המלך, תומך באחים המוסלמים הנלחמים נגד שלטון העלאווים בסוריה. המלך חוסיין מכחיש זאת. לא לנו לקבוע מי מהם צודק, אבל אסד אינו פוסק לערוך טבח באוכלוסייה האזרחית הסורית, לא רק בחמה, אלא גם בחלב ובערי צפון אחרות.   

היום יש אפוא סכסוך בין סוריה מצד אחד ובין ירדן ועירק מצד שני.  אבל נוכחנו לדעת, מאז חידשנו את עצמאותנו, כי כאשר נכפית עלינו מלחמה על–ידי אויבינו, כולם מוכנים להתאחד נגדנו, כולם מוכנים לשלוח את צבאותיהם לעזרתם של אלה הקמים לכלותנו.  במלחמת יום הכיפורים עמדו מולנו גם חיילי ירדן, גם חיילי ערב–הסעודית, גם חיילי מרוקו, בנוסף על קובנים וצפון–קוריאנים.   

אין אפוא שום ספק, כי בחזית הצפונית–מזרחית ניצבות נגד מדינת ישראל ביום פקודה לא רק ירדן ועירק תחת מטה משותף, אלא גם ערב–הסעודית וסוריה. יש לזכור מהו הנשק שיעמוד לרשותם של כל אלה בעתיד הקרוב: סך כל הטנקים – למעלה מ–1000; מטוסי קרב – למעלה מ–1400; תותחים – למעלה מ–6000.   

האם במצב זה ירשה נשיא ארצות–הברית, או יסכים, לתת למדינת העימות הקדמית, לירדן, מטוסי 16–F, היכולים בדקות ספורות להגיע לריכוזי האוכלוסין שלנו? נניח שמתוך עשרה מטוסים כאלה ניירט תשעה, הן מטוס אחד עלול לגרום לנו למספר אבדות בלתי–משוער.  אבל לעולם לא ירום לבנו ולא נתפאר לשווא. חיל האוויר שלנו הוא מן הטובים אף המופלאים בעולם, אבל לא נוכל לומר בביטחון כי מתוך עשרה נפיל תשעה. המשמעות ברורה.   

מר ויינברגר גם מציע לספק לירדן טילי הוק משופרים ולבטל את אי–הניידות שלהם. כאן עלי להביא דוגמה משנות השלושים. בימים ההם ערך שירות מודיעין מפורסם מחקר ביחס לכוונותיה או לתוכניותיה של גרמניה. אותו שירות מודיעין קבע, כי נוכח העובדה שגרמניה הזמינה משבדיה מספר ניכר של תותחים נגד מטוסים, יש יסוד להניח כי היא, גרמניה, מתכוננת למלחמה תוקפנית. כל כך למה? – היא מתכננת התקפות מן האוויר על ערי שכנותיה, ולכן היא רוכשת תותחים נגד מטוסים למען תוכל להגן על עצמה מפני התקפות נגד. במלים אחרות, טילי קרקע–אוויר הם, כמובן, נשק הגנתי מטבעם, אבל מדינה הנמצאת במצב מלחמה עם מדינה אחרת ומתכוננת להילחם בה, רוכשת נשק דפנסיבי זה למטרות אופנסיבה.   

הנמשל ברור. הטילים הרוסיים – קרקע–אוויר, והטילים האמריקניים EYEHAWK הניידים, דרושים לו – למלך חוסיין ולעירק שמאחוריו – כדי להכין התקפות מן האוויר על מדינת ישראל, מתוך הנחה שעל–ידי כך יתבטל, או לפחות יוחלש, כוחו המרתיע של חיל האוויר הישראלי.   

זוהי סכנה שאין חמורה ממנה, שאין לה שיעור. אני רוצה להביע תקווה כי הנשיא רייגן, ידיד ישראל, לא ירשה התפתחות כזאת.  לא רק הבטחה מפורשת שניתנה על–ידי ארצות–הברית היתה מופרת בכך; לא רק חובה מסוימת שהוטלה על–פי החלטת הקונגרס האמריקני היתה מושמת לאל, אלא העליונות האיכותית ולא רק הכמותית – ה–EDGE המפורסם – שהובטחה לישראל על–ידי הנשיא רייגן עצמו אך בספטמבר אשתקד – היתה מתקרבת לביטול.   

אולם עלי להזכיר לנשיא ארצות–הברית, כי בעקבות הערתי על כמות מסוימת היוצרת איכות חדשה, הוא הוסיף ואמר, כי העליונות ההגנתית המובטחת לישראל על–ידי ארצות–הברית תהיה גם כמותית וגם איכותית.   

אדוני היושב–ראש, מורי ורבותי, חברי הכנסת, נוכח הודעתו מאמש של מזכיר המדינה, ידידנו מר הייג, לא ברור לנו היום אם מר ויינברגר דיבר בשם עצמו או מסר הודעות בשם ממשלתו. אנו בוודאי נברר שאלה זו בימים הקרובים, במגעים ישירים של שגרירנו החדש, הפרופסור משה ארנס, בארצות–הברית, אשר לו אנו מאחלים הצלחה מלאה במילוי תפקידו החשוב. קודמו, אפרים עברון, עשה מלאכה מצוינת; אנו בטוחים שכזאת תיעשה על–ידי השגריר שימסור מחר את כתב האמנתו לנשיא ארצות–הברית.   

אבל אסור לנו, אפילו ליום אחד, לדחות את קביעת עמדתנו כלפי סכנה חמורה זו לביטחונו של עמנו. לא מתוך פחד אנו מדברים. אם נותקף, נצא להתקפת נגד ובעזרת השם נשוב וננצח את אויבינו ונבטיח לעמנו את עתידו, חירותו וכבודו. מדברים אנו מתוך דאגה אמיתית ועמוקה; הכוונה היא לאבדות בנפש. הרגישות לאבדות אלו היא, לפי הכרתנו, מידת תרבותו של עם. אבל לפי מיטב הכרתנו, אין על פני כדור הארץ עם הרגיש לאבדות בנפש כמונו. הסיבה ידועה לכול. מתוך דאגה זו אני קורא לכל הסיעות בכנסת להתלכד ולקבל היום החלטה על דעת כולם, שתבהיר את עמדתנו, לאמור: אל יינתן נשק אמריקני מתוחכם זה למדינת העימות הקדמית בחזית הצפונית–מזרחית של ישראל, שבה עומדות מדינות המסרבות, בעיקשות שאין קיצונית ממנה, לנהל משא–ומתן על השכנת שלום בינינו, על חתימת חוזי שלום עמנו.   

באחדות לאומית זו, אדוני היושב–ראש, נצליח למנוע את הסכנה הנשקפת לאומה ונחזק את ביטחוננו הלאומי.