הישיבה הארבעים-ואחת של הכנסת התשיעית יום שלישי, ה' כסלו תשל"ח 15 נובמבר 1977 העלאת זכרו של דוד בן גוריון ז"ל במלאת ארבע שנים לפטירתו

ראש-הממשלה מ. בגין:

גברתי היושבת-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, ראוי הוא היום שנקיים בו את הדיון הזה. היום אנו מתייחדים עם זכר האלמוות של דוד בן-גוריון. הוא הכריז על עצמאותנו וכך הניף את דגל ישראל בקרב האומות. הוא היה לא רק ראשון בראשי הממשלה אלא ראשון בששתם שפנה לשליטי ערב מסביב ואמר להם לאמור: מוכן אני להיפגש עמכם בכל שעה, בכל מקום, כדי לדבר עמכם שלום.

אחריו השמיעו פנייה זו ראש-הממשלה שרת, ראש-הממשלה לוי אשכול זכרונם-לברכה, וייבדלו לחיים ארוכים ראש-הממשלה הגברת גולדה מאיר וראש-הממשלה יצחק רבין. וגם אני השמעתי פנייה כזאת. אבל, כאמור, דוד בן-גוריון היה הראשון בין ראשי הממשלה שהשמיע את הפנייה. לכן גם ביקשנו, גברתי היושבת- ראש, וגם התקבלה הצעתנו, כי את הדיון החשוב הזה נקיים ביום ההתייחדות עמו.

גברתי היושבת-ראש, אתחיל מן הסוף. הערב — לאחר סיום הדיון בכנסת, ומאחר שרצון הבית בא לביטוי ברור ומובהק בדבריהם של נציגי הסיעות, בין אלו התומכות בממשלה ובין אלו המשרתות באופוזיציה הפארלאמנטארית — אמסור לידיו של שגריר ארצות- הברית, ידידי מר לואיס, איגרת ואבקשנו להעבירה ללא דיחוי לנשיא מצרים סאדאת. הבוקר שוחחתי עם השגריר לואיס וביקשתיו לשאול את עמיתו בקהיר האם נוכל להשתמש בסיועו למען מסור מכתב כזה, שנדרש במפורש אמש על-ידי הנשיא סאדאת. תשובתו של מר לואיס היתה חמה ומלבבת והוא הבטיח לי להעביר כל איגרת, כל מכתב, ״כל פנייה, מיד לאחר שיקבלם. אני רוצה להודות לו ולעמיתו בקהיר על הסיוע שהם יושיטו לנו או מוכנים להושיט לנו בהמצאת מכתבי אל הנשיא סאדאת. ההנחה היא שהאיגרת תימסר לו עוד הערב. לכן אני יכול להודיע לבית כי מחר ניתן לה פירסום. לא יהיה זה מן הנימוס לפרסם את המכתב לפני שהוא מגיע לנמען. אבל לאור הסידורים המיוחדים, יש יסוד להנחה כי אנו נפרסם מחר בבוקר את המכתב לאחר שהוא יהיה בידיו של נשיא מצרים. אני גם כתבתי היום איגרת אישית לנשיא ארצות- הברית מר קארטר כדי להודיע לו על ההתפתחות שחלה באחרונה בין מצרים. לבין ישראל וגם כדי להודות לו על הסיוע שניתן בעזרת שני השגרירים האמריקניים בישראל ובקהיר כדי להביא למילוי בקשתו או פנייתו של הנשיא סאדאת, לאמור: "אני מצפה להזמנה רשמית".

אם נשיא מצרים יקבל את הזמנתי — שאני יכול לקרוא לה, לאחר הדיון הנאה בכנסת, את הזמנתנו — לבוא לירושלים לבקר בארצנו וגם להיות בכנסת, יהיה צורך, גברתי היושבת-ראש, בהחלטה נוספת של ועדת הכנסת כדי לאפשר- לו להופיע מעל במה זו. ועדת הכנסת קיבלה שלוש החלטות, בשנת 1964, בשנת 1966 ובשנת 1970 בקשר עם הופעתם של מדינאים זרים מעל במתנו.

הכלל הגדול הוא שמעל במה זו אין מדברים אלא חברי כנסת או שרים ,שאינם חברי פארלאמנט, ולא עוד. זה כלל צודק ונאה מאוד. אבל החלטנו שלוש פעמים על יוצא מן הכלל, וההחלטה המסכמת היא: "ראשי מדינות זרות יורשו למסור ברכתם מעל דוכן הכנסת״. מסתבר שאמנם אנו יכולים להסתמך על החלטה זו, אבל היא אינה מושלמת. כתוב: ״את ברכתם״; והכוונה הפעם, אם הנשיא סאדאת יבוא אלינו, היא לא לברכה בלבד אלא לנאום שבו יפנה נשיא מצרים אל בית הנבחרים הישראלי. ולכן, אם נקבל הודעה חיובית מקהיר, מהנשיא סאדאת, אודיע על כך ליושב-ראש, גברתי היושבת-ראש, ואבקש לזמן ישיבה דחופה ומיוחדת של ועדת הכנסת ואציע שהיא תקבל החלטה נוספת, לאמור:

ועדת הכנסת מחליטה כי נשיא מצרים יוכל לשאת את דברו מעל במת הכנסת.

הנשיא סאדאת מבקש לראות את חברי הכנסת לסיעותיהם. אנו מקבלים את פנייתו זו בחיוב ואנו נעשה את כל הסידורים כדי לאפשר לו להיפגש עם כל הסיעות ללא יוצא מן הכלל, בין אלו התומכות בממשלה ובין אלו המתנגדות לה והן משרתות באופוזיציה בפארלאמנט.

הזמנתי על דעתכם, מורי ורבותי חברי הכנסת, את נשיא מצרים לבוא אלינו לשאת את דברו, להיפגש עם חברי הבית. ואני רוצה לומר, גם בעקבות ראיון שקיימתי אמש עם כלי התקשורת האמריקניים, כי בהזמנה זו אין שום נסיון, איך אומרים, לתקוע טריז בין מדינות ערב. אין לנו שום כוונה כזאת. הריני להודיע שאנו מוכנים לנהל משא-ומתן על השכנת שלום במזרח התיכון ועל חתימת חוזי שלום עם כל שכנינו ועם כל אחד מהם. אבל אני הזמנתי את נשיא מצרים — אני חושב, באופן טבעי — זו המדינה הערבית הגדולה שבהן. לפי הכרתנו אין שום יסוד לסיכסוך בין מצרים לבינינו. הסיכסוך היה טראגי, מיותר, ממושך, וזאת פנייתנו.

אבל מעל במה זו אני מבקש להזמין לבוא אלינו ולפתוח במשא-ומתן על חוזי שלום את נשיא סוריה מר אסאד, את המלך חוסיין ואת הנשיא סרקיס.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

גם את עראפאת? גם את יושב-ראש אירגון השיחרור הפלשתינאי?

יצחק יצחקי (הליכוד):

עראפאת איננו ראש מדינה.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

אנחנו לא היינו מדינה והזמינו אותנו לאו״ם ב-1947.

ראש-הממשלה מ. בגין:

מר וילנר, ראשית לא צריך לקפוץ בראש. עוד מעט אומר משהו על הנושא של ערביי ארץ-ישראל. שנית, לאחר שהפסקת אותי בנאום זה, אני רוצה לקוות שכאשר הנשיא סאדאת יעמוד פה לא תקרא לו קריאות-ביניים.

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

איזו סכנה מהצפון אתה רוצה לפגוש יחד עם סאדאת? תגיד את זה, מר בגין. איזו סכנה אתה רוצה לפגוש מהצפון?

 ראש-הממשלה מ. בגין:

אתה מזמין אותי? בסדר. אני רוצה להביע את התקווה שהבעתי קודם גם כלפיך, אבל אני מוכן להשיב בבוא היום גם לשאלה זו. אבל אם למדת את התנ"ך אתה יודע שמצרים וארץ-ישראל היו בעלות ברית כלפי אויב משותף מן הצפון. אם לא למדת עד היום, קרא את התנ״ך.

גברתי היושבת-ראש, אנחנו מוכנים לקיים שיחות יסודיות רציניות עם דוברים מוסמכים של ערביי ארץ- ישראל, עם דוברים אמיתיים של ערביי ארץ-ישראל, כדי להניח בשיחות אלו יסוד לחיים משותפים מבוססים על יחס כבוד הדדי, על קידמה חברתית וכלכלית, על חירות האדם, על שיווי זכויות, על שלום בינינו ובין העם הערבי כולו, בארץ ומחוצה לה.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

רואים את זה. במג׳ד אל כרום ראינו את זה.

היו"ר ח. גרוסמן:

חבר-הכנסת וילנר, נרשמת לרשות הדיבור עוד מעט.

שר-הבריאות א. שוסטק:

האם במוסקבה גם כן עשית קריאות-ביניים? במוסקבה ישבת בשקט גמור, לא עשית אף קריאת-ביניים אחת.

יהודה מאיר אברמוביץ (אגודת ישראל):

כלפי מוסקבה כבר יצא ידי חובה.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

אני רוצה למנוע אסון מלחמה אשר מכינים תחת כסות כל הדיבורים היפים האלה.

היו"ר ח. גרוסמן:

חבר-הכנסת וילנר, זה נאום. אני מבקשת. בבקשה, אדוני ראש הממשלה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה להדגיש: אותי תמיד מותר להפסיק בבית הזה; רק שיזכרו לא להפסיק את האורח. אותי מותר להפסיק.

מיכאל דייקסל (הליכוד):

זה כואב לו שבמקום לנסוע למוסקבה סאדאת בא לישראל,

ראש-הממשלה מ. בגין:

זה חל גם על הצד הזה של הבית. אני שמח לקבוע שגם הנשיא סאדאת וגם דוברה של ישראל הסכימו כי אם הביקור הזה ייצא אל הפועל. הוא ייערך בלי שום תנאים מוקדמים מצד כלשהו. חבר- הכנסת פעיל, אתה היום קצת מפריע לי. מעניין שאתה מפריע לי דווקה בדברך בשקט.

מאיר פעיל (מחנה שלי):

מען דארף קענען.

ראש-הממשלה מ. בגין:

דבר עברית.

לנשיא סאדאת ולי יש עמדות. כשנשב ליד שולחן אחד נביא אותן ונדבר בגילוי לב, כראוי לנציגים של עמים שתרמו גדולות ונצורות לתרבות אנוש והיודעים שעמינו מייחלים ומתפללים לשלום. אבל אין תנאים מוקדמים.

ועתה השעה להסביר מה מהותו של מושג זה. עמדות יש לכל צד. לוא צד אחד היה מודיע: אני אבוא לירושלים או אני אבוא לז׳נבה, או אני אסכים לקבל אותך בירושלים או להיפגש עמך בז׳נבה, בתנאי שתודיע מראש שאתה מזדהה עם עמדתי, מקבל את עמדתי — הו, זה היה תנאי מוקדם. ואני שמח שהנשיא סאדאת לא הציג תנאי כזה ואני לא הצגתי אותו. משיבוא נברר את הסוגיות בין שני העמים, וכפי שאני מאמין נדבר שלום איש לרעהו.

אני גם מבקש שהמפגש הזה, אם הוא יתקיים, לא ילווה בשום דברי איום. גם אמש אמר הנשיא סאדאת בטלוויזיה האמריקנית: אני מוכן ללכת לכנסת, אני מקוה שנשיג הסדר, כי האלטרנאטיבה לאי-הסדר תהיה איומה, איומה. אני מבקש להודיע, גברתי היושבת- ראש, כי לנו אין שום אלטרנאטיבה לשלום. אנו רוצים בכל לבנו ובכל נפשנו שלום, שלום אמיתי, שלום קבע, שימצא ביטויו בחוזי שלום. ונחיה יחד.

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

זו צביעות כשאתם כל הזמן מדברים נגד זכויותיו של העם הערבי הפלשתינאי. זו צביעות כששוללים ממנו את זכותו לחופש ולחירות. זו צביעות.

היו״ר ח. גרוסמן:

זו היתה קריאת-ביניים משולשת.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אין צורך ללוות — כאן אני פונה במישרין לנשיא סאדאת — את עריכת המפגש הזה בשום איומים. אין לנו צורך בכך. ודאי שחובתנו להחזיק עיניים פקוחות, וכאלה הן. אבל בלי איומים. אנחנו איננו מאיימים על מצרים ולא נאיים עליה, ואנחנו מבקשים שנשיא מצרים לא יאיים עלינו. הבה וניפגש ונפתח בדו-שיח החשוב בינינו לבין הנשיא המצרי, בינינו לבין העם הערבי, על השכנת שלום קבע באזור.

גברתי היושבת-ראש, אחר הדיון שנתקיים בכנסת אני מודה לחברי הכנסת מסיעות הקואליציה והאופוזיציה על דבריהם הנאים שהם השמיעו היום מעל במה זו. יכול אני לומר על דעת בית-ישראל כי אם הנשיא סאדאת יחליט להיענות להזמנתי לבוא לירושלים, לבקר בארצנו, להיפגש עם חברי הכנסת, הוא יתקבל בכבוד ובהדר כראוי לראש מדינה שכנה שעמה אנחנו רוצים לחיות בשלום. אני מציע, גברתי היושבת-ראש, להעביר את כל שש ההצעות לוועדת החוץ והבטחון.