ברית המועצות ושיבת ציון
ברית המועצות ושיבת ציון
במצב זה, מצא דובר המוסדות לנחוץ להקדיש את מחצית הרצאתו לקשיי היציאה מן הארצות, הנמצאות בידי הצבא האדום. הוא דבר, אמנם, גם על "היסורים האל-אנושיים" שבחלוקת הסרטיפיקטים; הוא התמרמר, כמובן, על קשיי הכניסה, אך כל שומע אוביקטיבי קבל את הרושם, כי עיקר הקושי הוא "שם"
קשה להשיג מה "התבונה הפוליטית" - כלפי חוץ - שבהרצאת הדברים הללו. המרצה כאילו אמר, ש"בין כה וכה" אין כיום אפשרות לעליה המונית והרי אין זה אלא שמן לגלגלי ההשמדה של המשעבדים האכזריים. הזו היתה כוונתו? חושבנו שלא. אולם אי אפשר להשתחרר מן הרושם, כי היתה לו כוונה ברורה אחרת - כלפי פנים. המרצה הרשמי יודע, מה מתרחש היום בנשמות הנוער. הוא יודע כי הרצח ההמוני, שנעשה יום יום "בידיהם הנקיות" של השליטים הבריטיים, עלול להביא, אחרי כל ההבטחות והאכזבות, לידי התמרדות גלויה ב"קו התזכירי". ובהתמרדות זו אין המוסדות מעונינים; לפיכך מוטב אפילו לתת נשק בידי השונאים, ובלבד שיפורק הנשק המרדני מעל ההמונים המתקוממים. "אל תמהרו להסתער על שערי הכניסה, בין כה וכה לא נפתחו עדיין שערי היציאה".
ומהי האמת? ישנם, כמובן, קשיי יציאה. והם יהיו תמיד בתחומי השלטון הסובייטי, כל עוד הענין יהיה כרוך ביציאת יחידים. "תנועה" כזו אין רוסיה סובלת. בזמן שמאתים אלף פולנים, חיילים ואזרחים, עזבו, באופן המוני, את ברית-המועצות, לא יכלו בעלי וויזות אינדיווידואליות, ואף הם אזרחי פולין, לזכות ברשיון יציאה. מדוע? ככה זה. ואכן, ישנם כיום סימנים רבים באופק, המוכיחים, כי רוסיה היתה מסכימה ליציאה המונית אחרת, לאבקואציה של היהודים החיים, או הגוועים, במרכז אירופה. אחד הסימנים המובהקים הוא, לא מה שאמר ד"ר זומרשטיין, אלא העובדה שדבריו, אשר הוקדשו לשיבת ציון כללית, שודרו ברדיו הלובלינאי.
את סבות השנוי הזה - וזהו שנוי גדול ביחס לעבר - לא קשה להבין. עמדת רוסיה הסוביטית לציונות היתה שלילית, לא מפני שזו נראתה לה כ"שלוחה של האימפריאליזם הבריטי", כפי שטענו תעמלניה וכפי שטוענים גם היום חוגים מסוימים. האמת היא אחרת. בפנים רוסיה נרדפת הציונות, מפני שרדיפתה נתנה אפשרויות להוכיח, כי גם בין היהודים קיימת "תנועה לאומנית" וגם יהודים נשלחים למחנות רכוז בגלל "סטייה סיפארטיסטית". אין למנוע תופעה זו בזמן שעקב "הסטייה האנטי-מהפכנית" נופלים רוסים, אוקראינים, ביאלו-רוסים, גרוזינים, סרבים. רבים ביניהם מקללים את המשטר כ"משטר יהודי"... ומחוץ לגבולות רוסיה, ביחוד באירופה המזרחית-מרכזית, נלחמו נציגיה בציונות, מפני שזו דרשה לעזוב את הר-הגעש. לַבָּה רבה התרכזה בחלק זה של אירופה. והאש התלקחה דווקא בגלל הימצאם של היהודים, שנדחפו, ע"י גלי השנאה, באחד משני הכוונים: או ציונה או מהפכתה. האינטרס הסוביטי היה ברור.
כך היה בעבר. אבל תוצאות המלחמה שינו את המצב. הן לא שנוהו בפנים רוסיה; פעילות ציונית לא תורשה בה גם היום. אך הן הביאו לידי תמורה יסודית ביחוד באותן הארצות, אשר בהן מעונינת רוסיה בשלום פנימי, בין-גזעי, מסיבה פשוטה, מפני שברית-המועצות היא היום השולטת בהן. הימצאם של היהודים, הגורם לתסיסה מתמדת בקרב האוכלוסיה המקומית, המכריח את השלטונות הסוביטיים, או הפרו-סוביטיים, לנקוט ברפרסיות המגבי- רות אך את השנאה - הימצאם של היהודים בתחומים אלה עומד היום בניגוד לתכניות הסוביטיות, כשם שהוא קודם הועיל להן. זהו הגיון הדברים. יציאת היהודים מאירופה המרכזית היא כיום בקו האינטרסים הסוביטי, ומכאן פרסום נאומו של זומרשטיין ותופעות אחרות.
אנו מסבירים את הדברים הללו, לא כדי למצוא חן בעיני מישהו. אין אנו מנהלים תעמולה פרו-סוביטית כשם שאין אנו עוסקים בתעמולה אנטי-סוביטית. עבר חלף הזמן, שבו יכול היה עמנו להרשות לעצמו את המותרות של תפיסת-עמדה - "פרו" או "אנטי". יחסנו יכול להיות אך ורק יחס גומלין: עזרה עבור עזרה, ידידות עבור ידידות, ואיבה תמורת איבה. והאמת היא, כי, כפי שהשליטים הבריטיים עשו ועושים את הכל, כדי להפריע לכניסת היהודים למולדתם, הרי יש יסוד להניח, כי הסוביטים מעונינים היום, מבחינה אוביקטיבית, בפנוי השטחים, שבין דים הבלטי לבין הים-השחור, מתושביהם היהודיים.
אולם במה דברים אמורים? שזו תהא יציאה המונית ומאורגנת, על סמך חוזה כללי בין-ממשלתי. "עליה" טפין טפין תתקל תמיד בקשיים עצומים ואולי גם תופסק, אחרי הקלות זמניות, לחלוטין. כמובן, לו השליטים שלנו היו מה שהם קוראים לעצמם, "מנדטורים", היה יכול צ'רצ'יל להדבר, אם בקרים ואם בברלין, עם סטאלין על הגשמת החזון של יציאת מצרים, לאחר הטבח האיום, אבל, כידוע, הטילו השליטים על עצמם תפקיד אחר; הם היו למשעבדים- משמידים, שהחליטו להפריד סופית בין העם והארץ.
לא יועילו, איפוא, נסיונות ההתחמקות. גם המפתח ליציאה נמצא פה. והזמן קצר. רוסיה לא תחכה לתוצאות התזכיר של ד"ר וויצמן. היא מוכרחה לעשות משהו עם היהודים. אם הדרך ציונה סתומה, תפתח הדרך לברסלאו ולמקומות אחרים. השאלה "תפתר" איך שהוא. ואז גם "תפתר", בעזרת המלך אבן-סעוד, "שאלת יהודי ארץ-ישראל" לדורות; ולחרפת הדור המתחמק.
המוצא? להלחם פה. להלחם בכל הדרכים. להפיל את משטר הרצח. להקים ממשלה עברית. לקום ולהתקומם. כי השעון מראה: דקה אחת לפני שתים עשרה...