בן-עֲרָב, בן-נַצֶרֶת וּבנִי
[...] כאן ברצוני להבהיר את נקודת השקפתנו ביחס לאותה הבעיה הנקראת בפי ממשלת ישראל הזמנית בעיית המיעוטים.
תנועת החרות אינה מכירה בקיום מיעוטים בישראל, ולכשתעלה לשלטון תבטל בודאי את משרת שר המיעוטים ויחד איתו את המושג "מיעוטים". לדעתנו, כל אזרחי ישראל שווים בפני החוק והממשלה. אנו, היהודים, היינו פזורים בכל רחבי העולם, ובכל מקום סבלנו כמיעוט. על כן שנואים עלינו גם המושג הזה וגם היחס הנובע ממושג זה. עלינו ללחום בכל מחיר, שלא יהיו בישראל אזרחים ממדרגה ראשונה וממדרגה שניה. עשיר ועני, עולה מארצות השלגים שבאירופה או בן הארץ, ספרדי, תימני או אשכנזי, בן נצרת, בן ערב, הדרוזי ובני, זה הכורע ברך במסגד ופניו למכה הקדושה, וזה המנשק את הצלב בכנסיתו והדרוזי השומר את תורתו ואמונתו במעמקי לבו, וזה המאמין בתורת משה, כולם אזרחי ישראל הם, ומה שמותר לאחד מותר לזולתו – מה שאסור לבן ערב אסור גם לבני. אם יווצר מצב שבו יהיו אזרחים ממדרגה א' ו-ב', אזרחים הנהנים מזכויות-יתר ואלה המקופחים ע"י השלטונות, תעמוד תנועת החרות תמיד לימינם של המקופחים.
מתוך נקודת-השקפה זאת אנו נלחם בפרלמנט הישראלי על כך שאזרחי ישראל, החפים מפשע כלפי המדינה ואשר ניתנה להם תעודת אזרח, יקבלו מיד את הזכויות המלאות ללא שמץ של הפליה. יש לסלק מיד את גדרי התיל מסביב לישובים הערביים; כל מעשה הפקר אשר אולי טבעי הוא בעת מלחמה, אסור שיישנה כלפי אלה אשר הינם אזרחי מדינתנו החפשית.
מה שמרגיז ביותר, הם המאמרים ב"דבר", התובעים את זכויות הערבים והגנה על ערביי יפו. לדעתי, במקום לכתוב ב"דבר" ולדבר על קיפוח זכויות המיעוטים, חייבים בעלי המאמרים לפנות לממשלת מפא"י ולדרוש ממנה שתקיים את ההבטחות שניתנו לערבים בזמן הבחירות. כי אחרת קשה להבין, לשם מה אותם האנשים דורשים מצד אחד צדק ומהצד השני עושים עושק לאלה אשר בשבילם הם דורשים את הצדק. ואולי מכוונים דברי "דבר" כלפי העולם הרחב, לשם מדיניות-חוץ ומעשי השלטונות נוגעים לענייני פנים.
