איגרת אל ראש הממשלה פייר אליוט טרודו, אוטווה

אדוני ראש הממשלה הנכבד,

אני מודה לך על שני המכתבים שלך מה־30 במאי ומה־9 ביוני.

בשני המכתבים השתמשת במונח 'צער' בעת שמתחת ביקורת על פעילותה של ישראל. תמהני.

אולם, לפני שאגיב על הביטוי התיאורי הזה אני מרגיש שחובתי להציג בפניך, אדוני ראש הממשלה, כמה שאלות שאינן רטוריות:

1. כאשר המלך חוסיין כיוון את חיל התותחנים שלו לעבר מחנות פליטים והדג אלפי אנשים - גברים, נשים וילדים - כדי להיפטר מאש"ף, האם כתבת לו מכתב והבעת את "צערך"?
2. כאשר אש"ף ביצע את הטבח של כל האזרחים הנוצרים בעיר דאמור בלבנון (עיר שהחזרנו לא מזמן לנוצרים), האם אתה, אדוני ראש הממשלה, גינית את הרוצחים?
3. כאשר הנשיא אסד טבח, על פי המידע שבידינו, ב־6,000 גברים, נשים וילדים בעיר חמאת - על פי דיווחו של העיתון הבריטי Observer מדובר ב־25,000 אנשים - האם שיגרת מחאה ישירות אל העריץ הסורי או בעקיפין מבמה ציבורית כלשהי?

וכעת נעבור לעובדות:

ביהודה ושומרון פוסע לו ארגון נאו־נאצי הקרוי אש"ף. על פי עדותו שלו שהצהיר במצח נחושה ועל פי עברו האכזרי הארגון נחוש בדעתו להשמיד את המדינה היהודית ואת העם היהודי. הוא מצהיר זאת בריש גלי ב'אמנה' שלו ובהחלטותיו. בעקבות הסתה של ארגון זה נשלחים נערים צעירים לרחובות להמטיר אבנים על חיילינו בכוונה ברורה לפצעם קשות ואף להרגם. אתה לא ראית את האבנים האלה בקנדה. אני ראיתי אותן כאן. האם אתה, אדוני ראש הממשלה, היית מוכן לסבול יידוי אבנים שכזה על המשטרה הרכובה שלך או על חיילי צכא קנדה?

הרשה לי להבהיר כי במדינת ישראל לא קיימת פקודת "ירה על מנת להרוג', כפי שהייתה קיימת כאשר הבריטים שלטו בפלשתינה. אם חייל ישראלי מותקף ומוצא את עצמו בסכנה חמודה, פקודותיו הן לירות באוויר. אם אין זה מועיל, הוראותיו הן לכוון לעבר הרגליים ולחלץ את עצמו מהסכנה, ואף על פי כן אתה רואה צורך להטיף לנו ולבטא את 'צערך'.

ייתכן שהדבר נובע מהבדלים גאוגרפיים. המדינה שלך היא ענקית, כמעט יבשת, והיא משתרעת בין שני אוקיינוסים וגובלת בשכן ידידותי. המדינה שלנו היא מדינה ננסית, מוקפת כמעט לחלוטין באויבים שמספרם עולה על שלנו עשרות מונים, והם המושים מכף רגל ועד ראש וזוממים להשמידנו. עם כל הכבוד, אם יורשה לי לומר לך, אדוני ראש הממשלה, במקום להטיף לנו עליך לנסות להבין את עמדתנו הייחודית.

עד כאן תגובתי למכתבך הראשון, וכעת לשני:

שוב, 'צער', ועמו חוסר הבנה.

הילדים באוטווה, מונטריאול, טורונטו וונקובר הולכים לבית הספר וחוזרים הביתה בבטחה ובחיוך. הילדים בקריית שמונה, נהריה, מטולה, כפר גלעדי ובשאר הערים והכפרים בגליל לא יכלו ללכת לבית הספר כלל. ימים ושבועות שלמים ברציפות הם חיו במקלטים מחניקים. חלקם נפצעו ונהרגו. מדוע? מכיוון שהם נולדו יהודים, ובעבר השני של גבול ישראל-לבנון ניצב ארגון נאו נאצי שהמטיר יומם ולילה על בתיהם את פגזי הארטילריה ורקטות הקטיושה הקטלניות שלו.

מה עלינו לעשות? מה הייתה עושה קנדה בנסיבות דומות? מה הייתה עושה כל אומה?

לאחר חודשים ארוכים של איפוק - אכן, איפוק יתר - מימשנו את זכותנו הטבעית להגנה עצמית ויצאנו למחוץ את מקורות הרשע, ואת זאת עשינו כעת. במקום לשמוע מילה טובה מאדם חופשי שמאמין בצדק וחירות, אנו שומעים 'צער'.

אדוני ראש הממשלה, אינני יכול לסיים את מכתבי בלי לומר לך בכנות מלאה שקראתי את שתי הפסקאות הרלוונטיות בצער עמוק.

מנחם בגין