תשובת הנוער העברי

תשובת הנוער העברי

לא עברו אלא ימים ספורים אחר פרסום תקנות האימים הבריטיות והנוער העברי הוכיח, כי הוא השליכן לאשפתות.

ביום ב' באדר-א' תש"ו, נערך ביקור באחד המחנות של חיל התעופה הבריטי. המבקרים הפרו כמעט את כל הסעיפים הכלולים ב"חוק" הגרדום. קודם כל, באו בשליחות הארגון הצבאי הלאומי ועל כך היו חייבים, לפי ה"חוק" הבריטי, מיתה ראשונה. שנית, הם באו חמושים ומזויינים בנשק, שלנשיאתו לא קיבלו, וגם לא ביקשו, רשיון מטעם מושל המחוז הבריטי. על כך מגיעה להם מיתה שניה. חלק מן המבקרים היה לבוש מדים של חיל התעופה - עבירה, הכרוכה במאסר עולם. ראשוני המתקיפים התגברו על המשמרות ופרקו מעליהם את נשקם - מעשה, שעבורו פוסק "שופט" בריטי משהו בין מאסר עולם לבין תלייה. הביקור הסתיים בכך, שהחיילים העברים החרימו נשק, תחמושת, קובעי פלדה, מדים וכו' והביאום למקום בטוח - פעולה, שמבצעיה חייבים, לפי ה"חוק" ההוא, מיתה שלישית, או רביעית.

כעבור ימים מספר התקיף גוף לוחם שני[1] מחנה צבאי אחר והחרים בו כמות ניכרת של נשק. בעקבות ההתקפה באה השתוללות של פראי אדם - השתוללות, שכוונה, בלי ספק, על-ידי אדוניהם הבריטיים - נגד הישוב העברי בחולון. נפלו קרבנות, שכל עברי מתאבל עליהם. אך עובדה היא, ששוב הופרו כל "חוקי החירום", שבעזרתם ניסו הטירוריסטים הממשלתיים להפחיד את הנוער העברי.

בין שתי ההתקפות הללו ביצע גוף לוחם שלישי [2] התקפה על מרכז המשטרה בצפת, החולש על דרכי העליה החפשית ביבשה. אמנם, ההתקפה נהדפה. אולם כבר הסברנו, כי לכל פעולת קרב, אף ל"בלתי מוצלחת", נודע ערך פוליטי רב. ואילו מבחינת חוקי ההפחדה, הוכיחו המתקיפים בגליל העליון. כי גם הם בזים לחוקי הרצח של גוזלי המולדת.

המשעבדים הבריטיים נחלו, איפוא, כשלון מחפיר. הם דימו לעצמם, כי, בנופפם בחבל התליה לעיני הנוער העברי, יצליחו להרתיעו לאחור אילמלא עוורון העריצים, שבו נענשו - אלקים תמיד מכה בסנוורים את העריצים למיניהם - יכלו לדעת מראש, כי לשוא מאמציהם הנואשים. עתה למדו את הדבר בדיעבד; את הנוער העברי אי אפשר להפחיד.

כי הנוער העברי, שהפרה בדמו את אדמת המולדת, קיבל ממנה, בדרך ההשפעה ההדדית, כוח-איתנים, הידוע רק לאלה היודעים "מה פירוש השם מולדת"... הנוער בדורנו קם ועלה מתהומות הזעם של אומה גדולה, אשר כל בן-בליעל, כל רוצח וכל סדיסט יכול היה להתעלל בבניה המובחרים, רק מפני שלא היו להם כלי-הזין, הניתנים לאומה ריבונית. אחת היא, איפוא, החלטתם של בני דורנו: להחזיר לאומה הנרמסת את בית-חייה, את חרותה ואת כבודה. ואין לך קרבן שלא יינתן; אין קרבן, שיהיה גדול מדי למען הפוך את ההחלטה למציאות.

ועוד מוסר השכל אפשר ללמוד מחוקי הטירור הבריטיים ומתשובת הנוער הלוחם. חוקים כאלה עוד לא נודעו בעולם! הופעתם בארץ ישראל מלמדת, מה רב כוחה של המחתרת העברית; אי יעילותם מוכיחה, שהמחתרת העברית היא בלתי מנוצחת. כי כוחם של עברים לוחמים הוא - מלבד השליחות הקדושה שבלב - במוחם. המוח העברי, שהוא פרי התעמקות של עשרות דורות של חוקרים, משכילים ולומדים, שירת, במשך אלפיים שנה, עמים זרים. הוא שירת אותם בשטחים שונים וגם בשטח המלחמה. עתה, החל המוח העברי לשמש את עמו ואת מלחמתו. על כן אין להתפלא, שבהדרכתו של מוח זה נעשים דברים, שמעטים - או שלא היו - כדוגמתם בתולדותיהן של מלחמות חופש. אכן, בפני הכוח המשולב: - לב עברי אוהב ומוח עברי חושב - לא יעמוד כל כוח ברוטאלי של בוגדים ומשעבדים.

[1] * לח"י.

[2] הגנה.