תשובה לתעמולת הכזב
תשובה לתעמולת הכזב
תעמולת הכזב הנאצו-בריטית הפיצה שמועה שבגופותיהם של שני המרגלים האנגלים נטמנו מוקשי מלכודת. הידיעה היא כולה שקר. וצר לנו על שנתפסו לה גם סוכנויות טלגרפיות בלתי משוחדות. לא הוטמן כל מוקש בגופותיהם של שני הנידונים. נכון הוא, כי בחורשה היה מוקש, אבל הוא היה מכוון לכוחות האויב החיים. ואל יגידו לנו, כי דבר זה מנוגד לחוקי המלחמה. חוקי המלחמה - אמרנו בכל הזדמנות - מחייבים רק אז, כאשר הם מחייבים את שני הצדדים. ואנו לעולם לא נשכח, כי האויב הוא שהפר על אף כל אזהרותינו, את חוקי המלחמה. הוא שעינה עינויי תופת את שבויינו, הוא שסרב לתת עזרה רפואית לפצועינו, הוא שהעלה לגרדום את חברינו. לעולם לא נשכח את אשר קציניו וחייליו עשו לרוזנבאום, לאלקושי וקשאני בחייהם ואת אשר עשו לדב גרונר רגעים מספר לפני מותו ואת אשר עשו לשבעת חללי הקרב של עכו, בגסיסתם ובמותם. על ההתעללות הברברית האחרונה כתבו החברים שהיו עדי ראיה גם לוועדה המיוחדת מטעם ארגון האומות המאוחדות. ואלו הן העובדות העיקריות: במשך שש שעות שכבו פצועים גוססים על האדמה וסביבם עשרות קצינים וחיילים בריטיים, המסתכלים בהנאה סדיסטית בפרפורי הגוססים. טפת מים לא נתנו להם; רופא לא הביאו; את הפצעים לא יבשו, אלא נתנו להם למות מתוך יסורים על-אנושיים. לאשבל הפצוע ושותת הדם נתנו במקום תחבושת צרור כדורים בבטן - ורצחוהו נפש במקום ואת שאר הגוססים והמתים סחבו עשרות מטרים על האדמה, סחבו אותם ברגלים עם ראשם למטה עד שאי אפשר היה להכיר צורת אדם בהם, כאשר הובאו לקבורה. עד היה למחזה אימים זה גם חייל סקוטי אחד, שהתפרץ פתאום וצעק אל חברינו: "כל מה שחבריכם יעשו לנו בחוץ יהיה מוצדק. הצדקתי היחידה היא שאינני משתתף בזה, אני סקוטי ולא אנגלי".
במקום ההוא לא היו, כמובן, עתונאים וצלמים. האויב עשה את מלאכתו הטמאה בסתר. אולם אנו ראה ראינו את אשר עוללו פראי-האדם הנאצו-בריטיים לחברינו השבויים, הגוססים והמתים - ולא שכחנו. ולא נשכח. ולא נסלח.
