תשובה לפרובוקציה
תשובה לפרובוקציה
מאמרו של מר אלסטון "חידוש הטירור או המשך של שביתת- הנשק" - פרובוקציה ושנטז'ה משמשות בו בערבוביה. אלסטון כותב, כי העובדה, שבימי הקונגרס הציוני לא בוצעו בארץ פעולות התקפה צבאיות (הנקראות בפיו "טירור"), מוכיחה, שהסוכנות היהודית יכולה, לפי ראות עיניה, להפסיק את ה"טירור" או לחדשו. זוהי הפרובוקציה. ועוד כותב אלסטון, כי אם יחודש ה"טירור", יתחילו השלטונות (שדעתם כדעתו) במסע-עונשין "נגד כל הישוב". זוהי השנטז'ה.
עם סופר-סוכן, המשתמש באמצעי-השפעה כאלה, אין, כמובן, להתווכח. אולם למען לא תתפרש שתיקתנו כהודייה, הרינו קובעים את העובדות הבאות:
א. - אין ולא היתה כל "שביתת נשק" בארץ-ישראל.
ב. - בין עם ישראל לבין בריטניה, המשעבדת את ארצו ומשמידה את בניו, קיים מצב מלחמה. צבא השחרור העברי לא יפסיק את המלחמה המתמדת, כל עוד בריטניה לא תשיב את הגזילה. על פעולות התקפה נגד שלטון הדמים הבריטי - על אופיין, מקומן וזמנן - מהליט צבא השחרור עצמו, והוא היחידי האחראי להן.
ג. - מיזמתנו אנו, ומרצוננו החפשי, החלטנו לא לבצע פעולות בימי דיוניו של הקונגרס הציוני, מפני שפנינו אל ציריו בקריאה להקמת חזית מלחמה אחידה, ולא רצינו שיווצר רושם - רושם מוטעה - כי הם עומדים תחת לחץ כלשהו.
ד. - העובדה, שהמחתרת העברית מקבלת החלטותיה לפי שיקולים מדיניים, היא הוכחה נוספת - אם כזו היתה עוד דרושה - כי הנשק, אשר בידי חייליה, אינו "יורה מעצמו", כפי שאויבים ומסיתיו טוענים, אלא שהוא מופעל לפי צו הפטריוטיזם והתבונה האמיתית.
ה. - מסע הפחדה של סוכנים זרים, ומסע עונשין של שלטונות הכיבוש הנאצו-בריטיים, לא ירתיעו את העם ואת הנוער העברי, שיוסיף להכות בהם עד רדתם.
