תשובה ללשכת המודיעין הבריטית
עוד על פרשת מלון המלך דוד
תשובה ללשכת המודיעין הבריטית
לשכת המודיעין של ממשלת הכיבוש הבריטית - בית-החרושת הנודע לשקרים וסילופים - פרסמה הודעה, המכחישה את הודעתנו על האזהרות המוקדמות, שניתנו לפני ההתפוצצות במרכזי השלטוו הבריטי, האזרחי והצבאי.
רדיו לונדון מצדו מסר הבקר הודעה, שלפיה מכחישים בירושלים, כי הארגון הצבאי הלאומי הזהיר משרדים ממשלתיים או צבאיים לפני שאירעה ההתפוצצות. בקשר עם ההכחשות הכוזבות הללו, שמטרתן לחפות על אשמתם של השלטונות והאנשים הנוגעים בדבר, הננו מביאים את העובדות הבאות.
א. בין 12.10-12.15. כלומר כמחצית השעה לפני ההתפוצצות, ניתנו שלוש אזהרות טלפוניות. מתברר, כי לפני שניתנה האזהרה העיקרית - האזהרה למרכז הטלפונים של המלון על-שם המלך דוד - שאלה החיילת שלנו. למען הבטחון, אם מדבר המלון על-שם המלך דוד, ובקבלה תשובה חיובית, מסרה את ההודעה על פינוי מיידי של כל הבנין.
באותו זמן ניתנו האזהרות הטלפוניות למערכת העתון "פלסטיין פוסט" וכן לקונסוליה הצרפתית הנמצאת בשכנות קרובה מאד למלון המותקף.
ב. עתוני הערב התל-אביביים, שהופיעו שעות מספר אחרי ההתקפה, אישרו, כי בשעה 12.15 (שתים-עשרה וחמש-עשרה דקות) צלצל הטלפון במערכת העתון "פלסטיין פוסט" וקול מיסתורי הודיע על הנחת מוקשים בבנין המלך דוד. לא מלבם בדו עתוני הערב את הידיעה הזאת.
ג. עתון הצבא הבריטי ה"מיד-איסט-מייל", אישר את מתן האזהרה במלים אלו.
"חמש-עשרה דקות לפני ההתפוצצות - כתב העתון ביום 23 ביולי - קיבלה הטלפוניסטית של מלון המלך דוד הודעה אנונימית שלפיה עומד הבנין לעוף מיד באויר ועליה להימלט על נפשה".
העתון הבריטי סירס אמנם את ההודעה הן ביחס לזמן והן ביחס לתוכן, אבל הוא אישר אישור מוחלט את העובדה שהיתה אזהרה מוקדמת. זהו מקור בריטי, בריטי-צבאי. ולאור האינפורמציה שלו, כיצד נראית ההודעה הרשמית שלפיה "לא היתה שום אזהרה בצורה כלשהי"?
ד. חמרי הנפץ הוכנסו לתוך הבנין תוך כדי קרב. מטר של יריות ניתך על ראש חיילינו מעמדה בריטית שעל גג המלון. חייל שלנו חיפה בתת-מקלע על חבריו, עד השלמת תפקידם יוצא, איפוא, כי גם משמר בריטי מזויין, שהופקד על הבנין, ידע על ההתקפה, לפחות חצי שעה לפני ההתפוצצות.
ה. האחרון, שעזב את המקום לאחר הכנסת המטענים היה מפקד הפעולה, שהרכיב בו-במקום את המנגנונים. הוא התערב בין עובדי המלון שזרמו בחפזון מן המרתף, בו הונחו חמרי הנפץ עם שלטי האזהרה הגדולים, והוא שצעק בקולי קולות לעבר המשמרות הצבאיים, שהקיפו בינתיים בשרשרת את הבנין:
"מוקשים במלון המלך דוד! מוקשים במלון המלך דוד! פנו מיד את הבנין!"
זה היה בשעה 12.10, או לכל המאוחר בשעה 12.12, כלומר כחצי שעה לפני ההתפוצצות.
ו. מכל אלה ומן העובדות, שמסרנו בהודעתנו הקודמת, מתברר, למעלה מכל ספק, כי כוזבת ומשוללת כל יסוד היא ההכחשה הבריטית הרשמית וכי האזהרות המוקדמות, הטלפוניות והאחרות, כוונו ונתנו אפשרות לפנות לחלוטין את הבנין המותקף מעובדיו ודייריו. ואם הפינוי לא בוצע, הרי זוהי אשמת הבריטים בלבד.
ז. לא עלינו לחפש את הסיבות להתנהגותם. אבל ההסבר המתקבל על הדעת הוא.
1. השליטים לא שעו לאזהרות מתוך קלות-דעת פושעת. הם לא תיארו לעצמם, כי נשכיל לחדור ללב שלטונם המבוצר והשמור מכל עבר והניחו, כי אך לצון חמדו להם המזהירים בטלפון. או,
2. הצבא מנע מטעמי פרסטיז'ה את הפינוי מתוך הנחה, שמומחיו ישכילו לפנות או לפרק את הפצצה.
ח. לשכת המודיעין הבריטית אינה יכולה למסור כל ידיעה מבלי לסלף את תכנה. הנה היא מסרה את תוכן הודעתנו מיום כ"ה תמוז תש"ו והיא מספרת, כי הארגון הצבאי הלאומי הודיע שהוא "מתאבל על שיעור הקרבנות הגבוה" וכו'.
סילוף. כתבנו כי "אנו מתאבלים על הקרבנות היהודים" וכתבנו- כתמיד - את אשר חשבנו אמנם, מטרת ההתקפה לא היתה, במקרה זה, פגיעה במישהו, כי אם החרבת האוביקט עצמו, וכל הקרבנות שנפלו - באשמת השליטים הבריטיים נפלו. אולם הבריטים לא התאבלו כלל על ששת מיליונים היהודים, שנרצחו באשמתם בזמן המלחמה; הם לא התאבלו על 14 אלף הניצולים היהודים, שגוועו במחנות הריכוז שלהם לאחר השחרור מידי הנאצים; הם לא התאבלו על "סטרומה" ועל "פטריה"; הם לא התאבלו על מאות היהודים שנרצחו בפולין, מפני שהבריטים לא הכניסום למולדת העברית השדודה. הם לא התאבלו על עשרות החלוצים והלוחמים העברים שהם, הבריטים, רצחו במו ידיהם, בלי אזהרה ובדם קר. הם לא התאבלו. להיפך, הם שמחו ובירכו את ידי הרוצחים.
לפיכך הננו משאירים את האבל על הקרבנות הבריטיים לבריטים עצמם. אנו על קרבנותינו, על הקרבנות היהודים, מתאבלים. ונתאבל עליהם, יחד עם המשפחות השכולות, עד תום חיינו.
ועם האבל הזה, ועם הזעם הזה, על הטרגדיה היהודית העמוקה מני תהום, נוסיף ללכת בדרכנו, בדרך היסורים, בדרך המלחמה.
ואלוהי האמת יהיה בעזרנו.
שודר ביום כ"ה בתמוז תש"ו (24 ביולי 1946).