תפקידה האמתי של אופוזיציה מורשונית

עם העברת הקוד המבדיל בין שני גורמי השלטון התקין, יובן גם תפקידה האמתי של אופוזיציה מורשונית. היא תהיה פטורה מן האחריות למעשי הממשלה, ואף על פי כן – או דווקא משום כך – תהיה שותפת לאחריות לגורל המדינה. אין לראות באופוזיציה "שור" המועד תמיד לנגח את המנהלים בפועל את עניני הממשלה. להפך, יש לראות באפוזיציה את אחד הגלגלים שעליהם נשענת עגלת המדינה בהתקדמותה.

חלוקת התפקידים היא פשוטה: אם העם הוא נושאה הראשון והאחרון של הרבונות, ואם נבחרי העם בבית המחוקקים מייצגים את הרבונות, הרי אותם נבחרים שלא נכנסו לממשלה, מוסיפים לשרת את העם ע"י הדרכה מתמדת, הדרכה להמוני העם ולחברי הממשלה כאחת. הדרכה זו מפרה את המחשבה המדינית. יש והאופוזיציה מניעה את הממשלה לעשות את הצעד הנכון; יש והיא מונעת אותה מלעשות דבר רע. למעשה, עצם קיומה של האופוזיציה הראויה לשמה, משפיע לטובה על דרכי הממשלה והחלטותיה. כל ממשלה שנבחרה חושבת מיד על היום בו תצטרך להבחר שנית. ממשלה שמולה נצבת אופוזיציה, תזהר מלגרוע ממדת תמיכת הצבור בה, כשם שתזהר מלהוסיף אהדה לצד שכנגד. אולם לא רק בשאלות הגדולות של "המדיניות הגבוהה" נודעת חשיבות רבה לפעילותם של נבחרי העם באופוזיציה: הם יכולים וחייבים לפעול למנוע ולהניע גם בשאלות יום-יום. עוול כי ייעשה לאזרח, האופוזיציה תגיב עליו ללא דיחוי. גרימת עוול ע"י נושאי השררה אינו דבר בלתי שכיח. אין צורך לדגול בתאוריה אנרכיסטית כדי לדעת כי כל שלטון מביא בכנפיו עוול מסוים ליחיד; על אחת כמה וכמה – שיטה שלטונית, המבוססת על מפתח מפלגתי נפסד, על שאיפות מונופוליסטיות ועל הפליה פרוטקציוניסטית. מלחמה מתמדת בעוול המתמיד הריהי הכרח למדינה ולאומה; מלחמה זו היא מתפקידי האופוזיציה מתוקף מעמדה. אזרחי המדינה חייבים לדעת כי יש להם על מי להשען בקרב הנציגות שנבחרה על ידיהם. הם חייבים לדעת, כי לא כל הצירים כבולות ידיהם באזיקי משמעת מפלגתית המחייבת לתמוך בחברי הממשלה או בעושי דברה. בבית-הנבחרים ישבו גם נבחרים חפשים, המסוגלים לדון בכל מקרה לגופו, ללא פזילה לעבר ספסלי המיניסטרים. ההכרה כי יש "פה" למקופחים, פה אשר שום פתויים ושום איומים אינם עשויים לחסמו, תעמיק את הבטחון ביעילות המוסדות הדימוקרטיים, ותחנך את המוני העם לאומץ לב אזרחי, שני גורמים נפשיים אשר בלעדיהם אין הדמוקרטיה אלא sham democracy, כלומר, שלטון עם למראית-עין בלבד.

הסיעה המורשונית של תנועת החרות מקבלת על עצמה את התפקיד הממלכתי והאזרחי, המוטל עליה בתוקף מעמדה הנוכחי בתוך האספה המכוננת. לא תהא מצדנו אופוזיציה לשמה, ולא תהא בקורת לשמה. לא נטפל את הממשלה באשר היא ממשלה ואנו הצד שכנגד. נדון את הממשלה לפי מעשיה: מעשים טובים נשבח, רעים נגנה. אך שום דבר לא נרשה להשתיק. לא נתחשב במעמדו של שום אדם, יהא מי שיהיה. אם עוול יעשה, נעמיד את האיש בפני אותו דין ציבורי, אשר בית-הנבחרים משמש לו כבמה לעיונה. נבחרי העם אנחנו. קבלנו שליחות מטעם רבבות אזרחים. אחריותנו רבה, ונעשה כמיטב יכלתנו כדי להיות ראויים לאמון, שנתנו בנו שולחינו.