תעודת עניות
תעודת עניות
רק בתורת יוצא מן הכלל נעמוד הפעם על גלוי הדעת האומלל שהופיע בראש חוצות בשם "משמר האומה". נאמר בו, כי העקבות של המתקיפים בקלקיליה הובילו, בכוונה תחילה, לרמת הכובש; והעקבות של מתקיפים אחרים הובילו - שוב בכוונה- לגבעת השלשה. "העובדות" הללו מלמדות, לפי המחבר, על תכנית שטנית של "המופקרים" לגרום לחיפושי נשק בישובים עברים עם כל התוצאות הכרוכות בהם.
ראשי "משמר האומה" מזלזלים כנראה לחלוטין באינטליגנציה של הקורא העברי, וביחוד של הנוער למוד הקשת. אלמלא כן, לא היו מרשים לעצמם להעלות על הנייר את השטות הזאת ולהחתים עליו, או להכתים, את "משמר האומה". כל איש יודע, כי התקפה נעשית בשטח ולא בשמים; וכל בר-בי-רב מבין, כי אחרי ההתקפה באה הנסיגה. אי אפשר לקבוע מראש, שאסור לעבור בדרך זו, או אחרת, רק מפני שלידה ישנו ישוב עברי, או ערבי או טורקי. מה שמחייב את האחראי לפעולה (ולנסיגה), הוא להחזיר את החיילים ואת הציוד למקום. אם לשם כך צריך ללכת בדרך המלך - ילך; אם צריך לעבור בדרך עקיפין - יעקוף; אם צריך להבקיע דרך בשדות, יבקיע; ואם יש הכרח להכנס בקרב - יכנס, ירחיק את התקלה ויביא את אנשיו הביתה. דומנו, כי זהו הא"ב של הדרכה צבאית, שגם "משמר האומה" מלמד אותו תוך כדי ההתכוננות הנצחית. אולם מי שבוחר, במקום א"ב של מלחמה, בשיטת ה"א"ב" של השמצה והלשנה, הריהו מוכרח להכשל. בדברו, במקרה זה, על "כוונה" ו"תכנית" הוא מוכיח לא רק רוע לב, אלא גם טמטום-מוח.
