תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי ראויים לאמונכם

חרות להיום תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי ראויים לאמונכם – בימים אלה, אזרחיות ואזרחים, ניתן לנו מסמך חזוני או חזיוני. במסמך זה מתואר, המצב שישרור בחלק מסויים של העולם כעבור עשרים שנה. ההבטחה העיקרית היא, כי מצרכים חיוניים, להם זקוק בן תרבות, כדי להיות כזה, יינתנו, בשנות השמונים, חינם אין כסף. על כגון דא אומרת התבונה הזהירה: "אולי; אם נחיה, נראה. אבל הצרפתים, כבר הספיקו להשמיע את הערכתם הסקפטית לאמור: הכל חפשי יהיה, זולת החופש עצמו.

שנות השמונים, גבירותיי ורבותיי, אינן מושג, שניתן לבני דורנו על ידי מהלליו ומפאריו של משטר, בו אמנם מגיעים, באורח מילולי גרידא per aspera ad astra – איזה סבל, וכמה זמן הוא נמשך! – אלא הוא ניתן לנו המושג הזה על ידי מי שהתבונן במשטר מקרוב ביותר, כלומר בעיניו של סופר־אמן. כוונתי, כמובן, לג'ורג' אורוול ולספרו הדמיוני־מציאותי "שנת 1984". בספר ההוא, נמצא את הצירופים: כפל־מחשבה וכפל־דיבור, אשר בעזרתם, אם מישהו התרגל להם, אפשר בטבעיות מוחלטת, לומר דבר ולהתכוון להיפוכו. מבחינה זו היה דמיונן של שנות השמונים למציאותן של שנות הששים.

ששת היסודות של הדימוקרטיה

ניטול את מושג היסוד: דימוקרטיה, או שלטון-עם בשפתנו, האם בימינו יספיק לומר את המלה הכפולה הזו כדי להינצל מכפל המחשבה, הנהוג ביחס אליה בחלקי עולם שונים? ניזהר ונתבונן. נביט לתוכן; אל נפנה לסיסמה.

ומבחינת התוכן מלמדנו לא רק ההגיון, אלא גם הנסיון, וביחוד נסיון דורנו, כי אין מדינה חפשית ודימוקרטית, אלא אם היא בנוייה ונשענת על ששת היסודות הבאים:

א' - בחירה חפשית, בין תכניות, מפלגות, מועמדים, חפשית לחלוטין, בלי לחץ גלוי או סמוי, לפני מעשה הבחירה ובלי פחד, מפני מה שנקרא סנקציות, אחרי מעשה הבחירה.

ב' - פרלמנט, המפקח לא בתיאוריה מחוקקת, אלא הלכה למעשה, על הרשות המבצעת לענפיה, ובו תומכי ממשלה ומתנגדיה. בעוד הראשונים הם, לפי טבע הדברים, רוב והאחרונים מיעוט, קיים ביניהם, בהכרעת העם רב החכמה, איזון כוחות ייצוגי, כדי שהאפשרות של התחלפותם, על פי החלטת העם החפשית, לא רק תהיה חרותה בכתב אלא תיראה לעין העם כולו.

ג' - עליונות מוחלטת של הרשות האזרחית הנבחרת על כוחותיה המזויינים של המדינה, עליונות שאין לא סייג ולא תנאי ולא קשר עם פרט זה או אחר.

רביעית: עצמאות המשפט ועליונותו על שאר רשויות המדיניות.

חמישית: עתונות חפשית. בלי צנזורה מוקדמת גלוייה או נסתרת.

ששית: הפרדה בין השליט לבין המפרנס, בין הפונקציה המדינית לבין הפונקציה הכלכלית, למען לא תופקר פרנסתו של האדם החפשי ולמען תובטח חרותו של האדם המתפרנס.

כל ששת היסודות האלה, סימן שאלה, לעיתים נראה לעין, לפעמים סמוי ממנה, מרחף מעליהם במשטר מפא"י, כפי שלנו ידוע היה מימים ובשנה האחרונה נתגלה לעיני הרבים.

היכן הבחירה החפשית במפלגה השלטת

אם מפלגת השלטון עצמה, כפי שהעיד אחד מנושאי דגלה, לא הכבוד והצדק אלא הפחד והחשבון משמשים נר לרגליה – היכן הבחירה החפשית בתוכה או תחתה? מה על היסוד הראשון של דימוקרטיה, לא פורמלית אלא אמיתית.

אם דובריה של מפלגה, הנמצאת זמן רב מידי בשלטון – מתחלחלים, מזדעזעים לשמע עצם הרעיון, שאולי הם יהיו זמן מה, באופוזיציה, והם מצידם מנסים, בשמעם על אפשרות כזו, לחלחל ולעזעזע ולדבר על "התפוררות" – מה על היסוד השני?

ואם קצינים בכירים מסויימים קושרים קשר, כדי בדרך התכך, הכזב והזיוף, להכשיל את השר האזרחי הממונה עליהם; ואם מקורביהם, או "מקורביו" כותבים בדיעבד "חיילים טובים אינם מבקשים ליטול לידיהם שלטון אזרחי אלא אם כן – הקשיבו ודעו – אלא אם כן האזרחים, בשכחם את חובתם לספק ממשל תקין, תועים במשחקים פוליטיים חסרי תכלית" – האין סיבה לדאוג ליסוד השלישי של מדינה דימוקרטית?

עליונות המשפט עדיין לא הושגה, מפני שאין חוקת־יסוד

לעצמאות המשפט בישראל דאגה האופוזיציה, כלומר סיעת תנועת החרות בכל שנות פעלה בכנסת. ולא מעטים הם הישגיה בשטח זה. אבל עליונות המפשט עדיין לא הושגה משום שאין לישראל חוקה, קונסטיטוציה בלע"ז, אשר על ההתאמה או על הסתירה בינה לבין מעשי החקיקה ופעולות רשויות חייב לדון, וזכאי להחליט, רק בית המשפט המוסמך לכך. תנועת החרות תובעת קבלת חוקה כזו מאז כינוסה של האסיפה המכוננת בשנת 1949 ולא, כפי שנוהגת מפלגתו של שר המשפטים, מאז פיזורה של הכנסת הרביעית בשנת 1961. ומדוע אין לנו חוקה?

דניאל וובסטר אמר בקשר עם הערכת חוקתן של ארצות הברית את הדברים הבאים:

"מטרתו הראשונה של עם חפשי היא לשמור על חרותו, וניתן לשמור על חרותו רק על ידי קיום הגבלות קונסטיטוציוניות וחלוקה צודקת של השלטון המדיני. אין לך דבר מטעה או מסוכן יותר מאשר העמדת פנים של השאיפה לפשט ממשל. הממשל הפשוט ביותר הלא הוא העריצות".

מנהיגה של מפא"י רוצה בממשל פשוט – פשוט עד כדי כך, שראש ממשלה יוכל, על פי ראות עיניו, לבטל החלטות ממשלה וכדי לבטלן לפטר את מקבלתן.

חמישית, הצנזורה על העתונות היא לכאורה בטחונית; בכל מבחן אמיתי היא מתגלית כפוליטית, אף מפלגתית מובהקת.

השילוב בין השליט ובין המפרנס

ומה על היסוד הששי, שהוא כלכלי־חברתי ומדיני־מוסרי גם יחד?בשום מדינה לא־טוטליטרית אינו קיים שילוב כזה בין השליט ובין המפרנס, בין הפרנסה ובין ההשקפה, בין העבודה ובין המפלגה, בין איגוד מקצועי לבין בעלות על עסקים, כפי שהוא קיים ופותח במדינתנו שלנו. יכול מנהיגה של המפלגה המתקראית ליברלית לקבוע, בדרך של שאלה רטורית, כי אין, בעניני כלכלה, הבדל מהותי בין האדונים פנחס ספיר (ממפא"י) ויוסף ספיר (מן הליברלים), אבל אבקשכם, מאזינות ומאזינים, לרשום לפניכם, כי יש הבדל מהותי מאד ויסודי מאד וחיובי מאד בין תנועת החרות לבין מפא"י. מפא"י בעזרת שותפיה משמאל וגרוריה מימין, רוצה להשתלט על כל מקורות המחיה של זרחי ישראל ולעשותם תלויים במנגנון שלטוני, ואילו תנועת החרות רוצה במדינה דימוקרטית, בה יהיה חופש מדיני וחופש כלכלי כאחד. מכאן הצעתנו, שאין קונסטרוקטיבית ממנה, כי איגוד מקצועי של עובדים, בו אנו רואים גורם חיוני בקידמה האנושית, לא יהיה בעל עסקים ומעביד, הפרדה זו לא תפגע לא באיגוד המקצועי, לא במפעלים ולא בזכויותיהם של המועסקים בהם. נהפוך הוא: היא תהיה לטובתם, לטובת המשק ופיתוחו, לטובת הפועל ורווחתו, לטובת האיגוד המקצועי ומעמדו. והיא תבטיח את החרות מלחץ ואת החפש מפחד.

אולם מכפל־מחשבה־ודיבור אורולי יש להיזהר, אזרחיות ואזרחים, לא רק לגבי מפא"י אלא גם לגבי המפלגות הנושאות באחריות לביצור המשפט שלה, המדברותנגדה לפני הבחירות ופועלות עמה אחרי הבחירות. כמה פעמים אפשר עוד להוליך שולל עם יודע קרוא וכתוב על ידי התקפות קוצפות ומעושות – על מפא"י, בעוד הכוונה האמיתית אינה אלא לשוב ולהשתתף בממשלתה, תחתה?

הכוח הציבורי היחידי מול מפא"י

במיוחד הריני מתכבד לפנות אל האזרחים, אשר בארבע המערכות הציבוריות הצביעו צ'. מנהיגיכם, רבותי, העדיפו, למען נוחיות קואליציונית להצטרף אל המפלגה הפרוגרסיבית, הידועה, בעיקר לכם, כנאמנה בגרורותיה של מפא"י. כך, לכל הדעות, אמרו לכם מנהיגיכם עוד לפני עשרים חודש. המשמעות המדינית של "איחוד" כזה אחת היא: משענת, מוגדלת במקצת, למשטר מפא"י. ושום קצף ושום "ברוגז" אישי בין ראש מפא"י לבין יושב ראש ועדת השבעה אינם יכולים להסתיר עובדה ניצחת זו. איך כתב העתונאי המפורסם, מר פולס, בעתון "הארץ" הקרוב לכם: "ילד לא יאמין להצהרות האנטי-מפא"יות של הליברלים". ילד לא יאמין; ואיש מבוגר ונבון ובעל נסיון – היאמין? הריני קורא לכם, האזרחים שהצבעתם צ' מאז קום המדינה – התאחדו, ליד הקלפי – זהו איחוד האיחודים, – עם הכוח הציבורי היחידי, העומד נגד משטר מפא"י ובעד החיוב הגדול שבשנויו – עם תנועת החרות.

תנועת החרות, גבירותי ורבותי, אומרת לכם, גם במערכה גורלית זו, את האמת בפשטותה. אם החלטתם להקים ממשלה חדשה – וממשלה חדשה פירושה: מפא"י באופוזיציה – הצביעו בהמוניכם בעד תנועת החרות, כי הרי מן הנסיון למדתם, שבלעדיה אין ממשלה כזו יכולה לקום. אף אם אתם מניחים, כי גרורי מפא"י, "הליברלים" ואחרים, ישובו, על אף הקצת והרוגז ו"הברוגז", וישתתפו בממשלת מפא"י, הקימו כנגדם כוח ציבורי אופוזיציוני, עולה. גדל, אדיר השפעה, למען אותו איזון הכוחות, המחדיר חשש רצוי בלב השליטים ואשר בלעדיו אין הדימוקרטיה אלא מלה כפולה.

תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי ראויים לאמונכם; תנועת החרות מצפה לתמיכתם של בני החורין בישראל. והם אינם מעטים.

בחירה הטובה!