תכריע הטקטיקה המלחמתית

 תכריע הטקטיקה המלחמתית

מיד לאחר הודעת-הפנוי הבריטית פרסמנו גלוי-דעת, בו הצבענו על כוונתו האמתית של המשעבד הניגף. אמרנו, כי לאחר שבריטניה נאלצה לוותר על שלטונה הישיר בארץ-ישראל היא זוממת להשאיר את שלטונה העקיף בארץ. בריטניה תנצל את "תקופת המעבר", כדי לנסות לעקור את כחנו ולהכניע את "מנהיגינו". היא תפנה את הארץ בשלבים ואחרי כל שלב, שיהיה קשור בהקזת דם יהודי, תעמיד את הברירה: כניעה, או חורבן.

ה"אקונומיסט", עתון היודע רזיהן של לשכות הסתר הבריטיות. גילה כי אכן זוהי הכוונה הנסתרת של הודעת הפנוי; זאת אישר סופית קדוגן בלייק סאקסס.[1] על כן אין לראות "בהתעקשות'' הבריטית באו"מ קפריזה של בווין. מדיניות-החיסול הבריטית גובשה במשך שנים. התכנית עובדה לכל פרטיה. ובחדשים הקרובים ייעשה הנסיון המכריע להוצאתה אל הפועל. תהיינה החלטותיו של או"מ אשר תהיינה - בריטניה מחזיקה ידיה על הרבה כפתורים במזרח התיכון והיא תלחץ על כולם, כדי להשיג את המטרה, אליה היא חותרת בעקביות.

בשתי דרכים ינסה הבריגדיר קלייטון להטביענו בדם. יתכן שייעשה נסיון לכבוש את ערינו ומושבותינו, או להחריבם, בסערת התקפה כוללת. באופנסיבה זו יופעל הלגיון הערבי, המאומן היטב והמצויד כהלכה. אך אם יוחלט, בגלל חשבונות ערביים או ערביים-בריטיים, לא להפעיל בשלב הראשון את הלגיון של עבדאללה, ינקוט האויב שיטה אחרת וישתמש בכחות אחרים. בתוך הארץ תוקמנה קבוצות "פרטיזנים ערביים", שיתקיפו במפתיע במקומות שונים בארץ, ירצחו, יציתו - ויסוגו. ההתגוננות נגד התקפות אלו תוכרז מיד כ"תוקפנות יהודית נגד העם הערבי בארץ-ישראל". ומדינות ערב תוזעקנה, בהתאם למגילת הליגה הערבית להושיט עזרה פעילה לאחיהם המותקפים. ושוב תוצת אש גדולה. ושוב יצפו מושכי-החוטים-הבוערים לשעת כושר פסיכולוגית, כדי להציע לסוכנות היהודית "הגנה" - וכניעה.

תהא זו אשליה נוראה, אם נסמוך על "התערבות בין-לאומית". כלל גדול הוא: התערבות בין-לאומית, אף אם היא באה, תמיד מאחרת לבוא. וארצנו הן כה קטנה היא.

הקמת כח בין-לאומי - גם אם יוחלט על הקמתו - איננה ענין לחדשים מעטים. והחדשים הקרובים הם שיכריעו. הוועדה שתיבחר על-ידי מליאת או"מ, תשב אמנם בירושלים, אבל היא תהיה חסרת אונים. כבר ישבה ביוון ועדת-שלום של או"מ ומתחת לאפה הוסיפה מלחמת האזרחים להשתולל במלוא עוזה. גם מועצת-הבטחון לא תושיע. הוועדה ביוון שוגרה על-ידי מועצת-הבטחון דוקא. וכשם שכתיבת דין-וחשבון ארוך היתה "פעולתה" היחידה של הוועדה, כן דיונים אין-סופיים היו פעולתה של המועצה. השלום לא חזר ליוון. הוא גם לא הוחזר לאינדונזיה אף-על-פי שגם כאן התערבה מועצת-הבטחון בכבודה ובעצמה. ברית-המועצות וארצות-הברית תרצינה לעזור? יתכן. אבל גם לבריטניה זכות ויטו במועצת-הבטחון.

עתה אפשר להיווכח, מה אוילית היתה ההסכמה לתכנית החלוקה, אפילו מבחינה מעשית. משה מדזיני, מראשוני ה"חלוקיסטים" הנלהבים מודה כי הקשיים בהקמת המדינה המחולקת יהיו גדולים מן הקשיים, שהיו כרוכים בהקמת ממשל עברי על ארץ-ישראל כולה. אבל לא רק הקשיים והסיבוכים ירבו; גם הסכנות תרבינה לאין שיעור. ה"מנהיגים" כבר ויתרו על ארבעה מחמשת חדרי ביתנו הקטן, אך לשונות האש מקיפות את החדר הנותר מכל עבר ומאיימות לאכלו על יושביו.

כיצד נעמוד בפני האש? - זוהי השאלה הגורלית.

ודוקא אנחנו, המזהירים מפני מרחץ-הדמים שהאויב מכין לנו, אומרים, כי בסכנה הגדולה צפון הסכוי ההיסטורי. אויה לנו, אם ניתן לאויב ולשכיריו להכתיב לנו את דרכי המלחמה. אויה לנו אם נכניס את עצמנו למערכת התגוננות מפוזרת וממושכת. מערכה כזו תתן את כל היתרונות לאויב, תתיש את כל כחנו ותהפכנו מגואלי-עם למגיני-גיטו.

אבל בידינו גם ברירה אחרת. אנו יכולים ליטול את היזמה ולערוך לאחר שנותקף, אופנסיבה מרוכזת. באופנסיבה כזאת, שמטרתה לחסל את סכנת ההשמדה, אין כמובן "גבולות''. הם אינם יכולים להיות, לפי טבע הדברים. וכך נגיע למחוז חפצנו. כחנו המאוחד והפעלתו הנכונה - הם שיכריעו את גורל הארץ ואת עתיד העם.

[1] הודעת הנציג הבריטי ביום ה-17 בנובמבר על פנוי בשלבים עד ה-1.8.1948.