תחזיות דמוגרפיות והמציאות

מיד לאחר ששת ימי הלחימה , אשר בעקבותיהם, אם להזכיר דברי אמה, שוחררה נחלת אבותינו, הושמעו גם באוזני שאלות תואמות. מאין יבואו היהודים ? מנין ניקח את היהודים ? שאלו אלו , מהן בקע הפקפוק הגדול ,או אף הביטחון הפסימי ,לוו בהנחה חיובית ,אך מותנית. לוא ידענו, כי בשנים הבאות תהיה עליה גדולה גם במזרח וגם במערב. הדברים נרשמו לא רק בזיכרון.
אפשר היה להבין לתהייה ביחס למימדים של שיבץ ציון הצפייה בשנים, שקדמו למלחמת ששת הימים,ירדה העליה ועלתה הירידה. היה מיתון מספרם של היהודים ,השבים לארצם ,הצתמק לאלפים ,מדי שנה בשנה . באחת השנים ההן, הגענו כמעט לשוויון בין הבאים ובין העוזבים. נתקבל רושם כי יבשו מקורות העלייה ונעלמו מניעיה. אז גם נופצה הבדיחה הנודעת ,לא לתהילה, על היוצא שיתבקש לכבות את החשמל בלוד.
אמנם במחצית השניה של העשור הקודם או, במפורש , בשנתיים האחרונות לשרותו של השגריר הסובייטי ,צובחין, החלו לבוא אלינו מארצו כמה מאות יהודית ,כמעט כל חודש. מן הימים ההם זכרתי מספר מסוים של עולים בכוח, אשר כאילו נפלט מפיו של הנציג הסוביטי ,הפקח. באחת משיחותינו ,עמדתי ,כמובן ,על זכותם של בני הלאום היהודי ,המוכר בברית המועצות ,לבוא למדינה היהודית ,אשר מוסקבה הכירה בה.השיב לי צובחין ,בעוד עיניו שוחקות : "דבריך אלה נוגדים את האינטרס של מפלגתך ,נניח , שאנו נתיר לשלושים ,ארבעים אלף יהודים לצאת לישראל ,עליך לזכור ,כי הם יבואו מארץ סוציאליסטית ולא יצביעו בעד גח"ל".
דאגתו של הדיפלומט הסוביטי לכוחו הציבורי של גוש החרות – המפלגה הליברלית היתה נוגעת ללב.בקשתיו להודיע לממונים כליו, כי אנו מבקשים שהיהודים בברית המועצות יבואו אלינו, שלא יצביעו בעדנו, העיקר שיבואו. משער אני ,כי דובר כל מפלגה ציונית אחרת ,לרבות סוציאליסטית, היה מגיב כך על השערתו המדינית של צובחין. הדבר ,אשר כבד את תשומת ליבי היה המספר: שלושים ,ארבעים אלף. זה כבר משהו. ומישהו. בודאי. עומד מאחוריו. מתוך הניסיון. היה יסוד להניח , כי הוא הוטל לא במקריות מוחלטת. אבל עם מאות בחודש ,הדרך לרבבות היא רחוקה. וגם המאות חדלו לבוא ביוני ,יולי 1967, מיד לאחר צאתו של צ'ובחין מרמת גן ,לאן איננו יודעים.
בימים ההם לחיזוק הפסימיות, הוגשו לנו תחזיות דימוגרפיות מלומדות. אחת מהן קבעה באורך הקרוי מדעי, כי בעוד שלושים שנה ישתוו הערבים עם היהודים בארץ ישראל המערבית ,ומשנת 1997 ,על פי ספירתם (לא של שהערבים) ,הם יעלו עלינו במספרם .המילים אחרות יעבור ,והרוב היהודי יהיה למיעוט ,המיעוט הערבי יהיה לרוב, ואיכה נקיים שלטוננו הדמוקרטי במדינת היהודים ?
מאז הוצגו השאלות ותויקו התחזיות. חלפו ארבע שנים ומחצה . יש להניח ,כי כל משכיל בישראל מעונין לערוך השוואה ביניהן ובין המציאות .הבה ונתבונן.
לרשותנו עומדים טורי המספרים, המסופקים על ידי מומחים לשבר אחוז. כל הכבוד להם , אך לא נלאה את הקוראים בטבלאות המפורטות. השאלה המרכזית, העומדת לפנינו, היא , האם הרוב היהודי בארץ ישראל המערבית נתמעט מאז מלחמת ששת הימים ,או לאו. חלף פרק זמן , שהיא בין שישית לשביעית של התקופה מבשרת הרעות : שלושים השנים הבאות לו היה מתברר ,כי במשך ארבע –חמש השנים האחרונות הצתמק באופן יחסי ,הרוב היהודי ,היו רבי הסטטיסטיקה אומרים לנו .כי התחזיתם מתאמתת. הם היו מוכיחים לנו ,באותות המספרים המספרים ובמופתי החישובים ,כי בין אמצע 1967 ועד סוף 1971 נטמעט הרוב היהודי בחמישה אחוזים בקירוב. עתה ברור , היו אומרים ,כי עד שנת 1976,ירד רובנו בעשה אחוזים . אין עוד ספק ,היו מפטירים, כי בהתקרבנו אל שנת אלפיים, יימחק כליל השליש ,בערך ,המבדיל בין הרוב היהודי ובין המיעוט הערבי בארץ ישראל המערבית. הוא שאמרנו : הלוא הזהרנוכם !
אולם מה אומרת לנו המציאות ? גם ביחס למספרים ואחוזים יש חילוקי דעות ,אפילו בין מומחים. הגיעו אלי שתי הערכות מוסכמות. אסכולה סטטיסט ולוגית אחת טוענת ,כי בחמישים ושניים החודשים האחרונים גדל הרוב היהודי בארץ ישראל באחוז אחד : האסכולה השניה טוענת ,כי לא חל שום שינוי מהותי ,או משמעותי ביחסי האוכלוסיה. הדיוט לא יקבל על עצמו להכריע בין יודעי דבר ,או מספר. לשם הוכחת הממש שבאמונה ,יגול אני לאמץ את הערכה הצנועה יותר. לא חלה תמורה ברוב היהודי לעומת המיעוט הערבי , או להיפך. אם כך ,מה קרה עם הירידה החמורה ,שניבאו לה ,של כחמישה אחוזים ברוב היהודי ? מסתבר ,כי התחזית המדעית נפלה ארצה , או הוטלה הימה. איך הגיעו מלומדים לטעות כה משמחת אך בולטת? התשובה היא רבת לקח. הם העלו, לפני כחמש שנים ,השערות לגבי ממדי העליה הצפויה בשנים אלו. השערותיהם נבנו, לפי כל הסימנים ,על יסוד העבר. הם חישבו והגיעו למסקנה, כי העליה בארבע השנים האחרונות ,שהיו ,אז , לפי התחזית ,הבאות, תגיע לחמישה עשר עד עשרים וחמישה אלף בשנה. המספר האחרון נחשב בעינהם למירבי. הם לא לקחו בחשבון כי מלחמת ששת הימים היתה בבחינת מפנה מהפכני לא רק בארץ אלא גם בתפוצות הגולה. הסטטיסטיקה מחשבת : היא אינה מתחשבת בגורמים , אשר הרצל אהב לכנותם אימפונדרביליים. אבל דוקא גורמים אלה ,הם לעיתים ,המכריעים במציאות. עובדה היא, כי העליה בארבע השנים האחרונות הגיעה ,בממוצע, לכארבעים אלף בשנה. עטות סטיסטית קטנה :בין חמישה עשר לעשרים וחמישה אלף עולים ,מדי שנה בשנה.
אני מבקש לשאול , מדוע אין מומחינו מודים בטעותם. עליהם לדעת , כי האנשים העוסקים ,לא במדע אלא במדינות, השתמשו בחישוביהם הכמו מדעיים. השמוש לא היה לטובה. מנהיגים , הרוצים לשוב ולחלק את ארץ ישראל ,או המוכנים לכך, ניסו להסתיר את העובדה כי לפי תוכניותיהם הטריטוריאליות ,יהיו במדינת היהודים בין 800-900 אלף ערבים .מי שרוצה בשלמותה של ירושלים ,באזור עזה ,ברמת הגולן ובמניעת העמדתן של תל אביב ,נתניה ,פתח תקווה בטווח האש הקרקעית של האויב — והן בכל אלה גם מפ"ם רוצה – מכיל במדינתנו לא 350 אלף ערבים, על פי קווי החלוקנ עדי יוני 1967, אלא את המספר הנקוב לעיל , על פי קווי החלוקה המחודשת שלהם. הם טוענים , מתוך כפילות הגישה , נגד שלטון יהודי נגד מספר רב של ערבים. והם בעצם מציעים לנחילו ולקיימו.אמנם כן , מוסר החלוקה מוביל לחלוקת המוסר. אבל גם מבחינה מעשית ,היה הטיעון, הנשען על דמוגרפיה ,מטעה בתכלית. ממה נפשך, אם בגלל ההפרש של חצי מיליון תושבים ערבים ,היינו צריכים להגיע , לקראת סוף האלף השני לספירתם , לשוויון מספרי עם המיעוט דהיום , הרי , בלי התוספות הנקובה , היינו מגיעים לאותה תוצאה מדאיגה ,כעבור עשר או חמש עשרה שנים. כלום חי עם על זמן שאול , מוגדר שכזה ? תעמלני החלוקה כיחדו מתחת ללשונם את שתי הגורמים האלה ,המוסרי והמעשי . בנפנפם בטורי המספרים של חכמי הסטטיסטיקה ,הם טענו כי אף אסור לקיים את זכותנו על ארץ ישראל, כפי שהטיפו ,בעבר הנשכח , כי אין זה מוסרי ומעשי לתבוע מדינה יהודית. נוכח שמו שפוה בחומר,שהוכרז לבדוק, אל להם ,לאלה שסיפקוהו, להחריש , כאילו תחזיתם עמדה במבחן המציאות.
מדוע בכל זאת , הם שותקים ? הפסיכולוגיה אינה משפיעה על הסטטיסטיקה ,אבל על הסטטיסטיקאים --- שאני. טבעו של אדם שהוא רוצה להיות צודק בעיני הבריות. הסיפור התנ"כי המופלא על יונה בא לאשר ,בכנות המוחלטת האופיינית, את הנטייה האנושית הזאת. הנביא טהור הנפש ממאן להתנבא על חורבנה של נינוה . הוא בורח מפני אלוהיו אבל לאחר כל מה שעבר עליו בדרך ההימלטות ,הוא נכנע ועושה את רצון שולחו. תשובי העיר מקבלים ברצינות את הודעתו ,חוזרים בתשובה , וניצולים. לכאורה צריך יונה לשמוח שמחת אמת. הודעתו על ארבעים יום הובנה כאזהרה . היא משפיעה לטובה. הודות לה ניצלו אנשים נשים וטף מכליה. אבל , למרבה הפליאה אין הנביא הטוב והמיטיב, שמח בהצלתם. נהפוך הוא וירע אל יונה רעה גדולה ויחר לו. הוא בא בטענות קשות אל ה' ואף מבקשו: קח את נפשי ממני , כי טוב מותי מחיי. מדוע ? אין הסבר אלא זה : האנשים בעיר הגדולה יגידו , כי אין נביא אמת. הוא ניבא על חורבן נינוה והיא עומדת . אמנם בינתיים היתה תשובה פודה. אבל זוהי כבר – איך אומרים זאת בימינו "פילוסופיה" עובדה היא , שנינוה לא נחרבה . הבריות יאמרו, כי יונה טעה , לכן הוא מעדיף לא לפגוש אותם ויצא יונה מן העיר וישב מקדם לעיר ...
טבעו של אדם הוא .אפילו הוא נביא. אבל יונה , בוודרי למד את לקח הקקיון שבן לילה היה ובן לילה אבד. מדוע לא למדו מתנבאינו את פשרה של הסטטיסטיקה הקקיונית שלהם? אין לדעת ,אם היתה אצלנו תשובה : אבל שיבה היתה. והיא בהרבה יותר גדולה מזו שהם חזו. מדוע אין הם מודים, בפשטות ובגלוי, בטעותם המוכחת ?
מאז מלחמת ששת הימים קרו דברים לנגד עינינו, אשר הפילוסופים שלנו לא חלמו עליהם. רוסיה נפתחה לשיבת ציון. זוהי עובדה היסטורית , ראש ממשלת ברית המועצות, אלכסיי קוסגין, מוצא לנחוץ לבשר מקנדה כי בשמונת החודשים של שנה זו יצאו מארצו לארץ ישראל 4400 יהודים : הוא רומז איפוא ,כי עד סוף השנה השוטפת ישובו אלינו כששת אלפים יהודים. ואולי יותר ,המספר של צ'ובחין אינו קשור עוד בחמש עשרה ,או עשרים שנה. הוא נעשה מציאותי, בעתיד הנראה לעין, הסיכוי הוא רב יותר.
לחיזיון מפליא זה סיבות רבות, משולבות. המכרעת בהן היא ,בוודאי, התחדשותם הרוחנית ,הלאומית של המוני אחינו, בעיקר הצעירים ,ברחבי המדינה הקומוניסטית. עם ראשית התהליך של שיבה אל היהדות על ידי ארץ היהודים – אם לשנות את גירסתו של הרצל – הושמעה סברה ,כי הרוסים מיתירים את היציאה ל"פעילים" כדי לדעך את הפעולה. לא היתה זו טענה סבירה. אפשר היה להבין בשכל הישר ,כי כל יוצא כזה יוצר מועמדים אחרים ליציאה. הקל וחומר הוא דרך המחשבה של כל אדם סביר אם להם נותנים לעלות ,מדוע לא ירשו לי? כך התרחב המעגל , ודאי עוד יהיו יסוריים, יתכנו מעצורים מי שהתבונן במשטר הסוביטי, לא יתפלא עליהם כלל, אבל החיזיון עצמו לא ניתן עוד לדיכוי ולחיסול. מסתבר ,כי לרוסים אין גם ענין לחסלו : להפך. אין לשכוח ,כי הם רגילים היו ,במשך יובל שנים ,ליזום ולארגן הפגנות סוערות נגד הכל , עתה ,בעיקר ביוזמת היהודים נערכות ,וגוברות ,הפגנות נגד ברית המועצות . אין ספק כי לעובדה זו ,הנראית מוזרה בפני הקרמלין ,נודעה השפעה לא מבוטלת על הענקת היתרי היציאה ועל מתן פומבי להם ,בפיו של קוסיגין.
תמורה חשובה חלה גם במערב. עדי מלחמת ששת הימים באו אלינו מתי מעט מאמריקה הצפונית ולא רבים מאמריקה הדרומית. בארבע השנים האחרונות הם החלו באים אלינו , משתי האמריקות , יהודים לאלפיהם. תנועה המונית זו סותרת את הכללים, שנחשבו אף הם למדעיים ,של מיגרציה, המתורגמת,בלא דיוק ,להגירה. היהודים יצאו לאמריקה האנגלו סקסית והלטינית ,כדי להימלט מרדיפות או להינצל מעוני. מסוף המאה התשע עשרה ועד שנות השלושים של מאה זו , כל עוד לא נסגרו ,למעשה ,שערי העולם החדש , זרמו מערבה מליונים יהודים. אמריקה התחרתה אז קשות בארץ ישראל. היא היתה על שני חלקיה ,ליבשת האימיגרציה . כלל מקובל הוא, כי אין עוזבים ארץ ,אליה באים, כדי להיטיב את תנאי החיים ולהעלות את רמתם ,אם ההטבה היא בהישג יד.
בשנים אלו הוכח ,כי ,אכן, אין שיבת ציון הגירה. לארץ ישראל החלו באים יהודים לא רק מארצות הדחקות אלא גם מיבשת האימיגרציה היהודית. הבאים אינם מעלים את רמת חייהם : במקרים רבים להיפך. אבל הם באמת שבים למולדת, בסיבוב נדיר ,ממזרח למערב וממנו מזרחה. אין צורך להכחיש כי גרמו לכך ,במידה רבה ,המשברים המוסריים והמדיניים, הפוקדים את המדינות אשר היו לאחינו ,בעבר, ארצות המקלט. גם משברים כאלה אינם כלולים בחישובים המדעיים של הסטטיסטיקה. חזאי הוא האיש ,שאינו יודע ,כי המפנה בארץ ישראל ,הקשור במלחמת ששת הימים ,הוא הגורם החיובי, המושך את היהודי ציונה ,אף מן הארצות ,בהן ביקש ,אף מצא בשעתו ,מקלט ועושר.
ברוסיה ובשתי האמריקות חיים היום בין עשרה לאחד עשר מליונים יהודים. העליה משלשתן היתה ,בפעם הראשונה אחר יובל שנים, לרצינית ,ניכרת. יש יסוד להניח , כי עשרת המיליונים הללו, וצאצאיהם, יספקו לנו, ברבות הימים, מיליונים של שבי ציון. אין זה עוד חלום. זוהי התפתחות הנראית לכל עין סוקרת.על יסוד הניסיון , ייטיבו המומחים לסטטיסטיקה, לעשות , אם ייזהרו להבא בתחזיותיהם. לוא היו מחשבים עתה , על רקע המספרים של ארבע השנים החולפות, כי העליה,בשנים הבאות , תהיה בין שלושים לארבעים אלף בשנה ,הם עשויים שוב לטעות. העליה תגדל.
בקונגרס הציוני ה17 , מול ומחמת ,ההתכחשות,הרשומה בדברי ימינו ,הציע זאב זבוטינסקי לקבוע,במפורש כי מטרת הציונות היא מדינה היהודית. בשפת הקונגרס ההוא נקראה המטרה המוגדרת סופית.כעבור מספר שנים ,הגיע זבוטינסקי למסקנה ,כי שם התואר "סופית" אינו הולם עוד את התקופה. זכיתי להיות בין אלה, אשר שמעו את הסברו מפיו. הוא אמר לנו לאחר שארץ ישראל תהיה למדינה יהודית ,עם רוב יהודי, לא יסתיים תפקידה של הציונות .יבוא השלב השני, הלוא הוא תהליך של שיבת ציון המונית. השלב השלישי ,או המקביל ,יהיה בהפיכת מדינתנו למעין מעבדה לצדק חברתי.
זהו חזון אמת .בוודאי ,לא בן לילה יקום . אבל הוא יאיר את דרכנו. יש לנו רוב יהודי בארץ ישראל. מטרתנו היא: רוב יהודים בארץ ישראל וחרות וצדק ,שווי זכויות וקידמה ,יהיו מנת חלקו גם של המיעוט. ועוד תחזינה עינינו ,בוודאי עיני בנינו ,בהגשמת החזון הזה.