תזכיר

 תזכיר

למשלחת לעצרת האו"מ שנפתחה ב-16 בספטמבר 1947

תזכיר זה הוגש למשלחות העמים - פרט למשלחת הבריטית ולסטליסים שלה - במושב האספה הכללית של האו"ם בספטמבר 1947.

הרינו מתכבדים להעביר לכב' את התזכיר, שהובא על ידינו בפני הוועדה המיוחדת לעניני ארץ-ישראל, וכן את פרוטוקול הפגישה, שהתקיימה בין נציגי הוועדה לבין נציגי הארגון הצבאי הלאומי.

מאחר שהוועדה הציעה לאסיפה הכללית את המלצותיה, הרינו רוצים, לצד שני המסמכים ההם המכילים את "האני מאמין" שאינו ניתן לערעור של עמנו, להביא בפני חברי האסיפה הכללית של ארגון האומות המאוחדות אי אלו עובדות יסוד:

א' - פתרון החלוקה, שהוצע על-ידי הוועדה לא יפתור מאומה: הוא לא יפתור את בעית ארץ-ישראל; הוא לא יפתור את בעית השלום בארץ-ישראל; והוא לא יפתור את בעית עם ישראל העולמית.

ב' - בין בעית עמנו הגולה לבין בעית ארצו, שנגזלה ממנו בכח הזרוע, קיים, כפי שידוע לכל משקיף ריאליסטי, קשר ישיר ובלתי מנותק. את הפצע הפתוח של הבעיה היהודית - פצע יהודי ואנושי כאחד - אפשר לרפא לחלוטין. בארץ-ישראל ורק בארץ ישראל.

ג' - כמובן, אי-אפשר לרפא אותו על-ידי חלוקת ארץ-ישראל. בארץ-ישראל השלמה יש מקום למיליונים ריפטריאנטים עברים, השואפים לחזור תיכף ומיד למולדתם; ואילו באותו חלק של ארץ-ישראל המערבית, שסומן על-ידי רוב הוועדה, "כמדינה היהודית'', אין מקום אלא למתי מספר - מכסימום: למאתיים עד שלוש מאות אלף נפש.

השטח של ארבעה עשר אלף קילומטרים מרובעים, שהוקצב על-ידי הוועדה "למדינה היהודית", אינו צריך להטעות, מבחינה זו, אף אחד. השטח הזה מורכב משני חלקים. האחד הוא גיטו צר, שצפיפות האוכלוסין שבו מתקרבת לממוצע של 300 נפש לקילומטר מרובע; השני הוא מדבר, שהיה מאז ומתמיד מדבר, ושיישובו החלקי ידרוש עשרות בשנים.

מדבר הנגב נופל, איפוא, לחלוטין כמקום קליטה למספר רציני של ריפטריאנטים, לתעודה זו נשאר רק הגיטו, ששטחו קצת למעלה מ-3500 קילומטר מרובע ואוכלוסיתו, העברית והערבית, מונה למעלה ממיליון נפש. כמה עוד אנשים אפשר לדחוס לתוך כברת ארץ זו? ברור, שמכל הבחינות אין לדבר יותר מאשר על אותו מספר מצער שקבענו לעיל.

אפילו הוועדה עצמה הבינה את זאת. על כן היא בקשה מאת האסיפה הכללית למצוא הסדר בין-לאומי לפתרון שאלת העקורים היהודיים - פתרון לא על-ידי החזרתם לארץ-ישראל, כי אם על-ידי פזורם בארצות אחרות, שצריך, כביכול, "להקל על גורלם ועל בעית ארץ-ישראל" כאחת.

ד' - צריך שיהיה ברור לכל איש מדיני, המעוניין במציאת פתרון ממשי וצודק לאחת הבעיות הכאובות ביותר של האנושות, כי מיליונים יהודים, השואפים לחזור למולדתם, לא יוותרו לעולם על זכותם הטבעית הזאת. שלטונות - ויהיו מי שיהיו - שירצו או אף ייאלצו מסבות אובייקטיביות לסגור בפניהם את הדרך לשיבת ציון, לא זו בלבד שיהיו שנואים על עם ישראל, אלא אף יטואטאו על-ידי המוניו, הרעבים למולדת ולחרות. שום הבטחה מצד מנהיגים יהודיים לשמור על הגבולות שייקבעו לא תישמר, לא תוכל להישמר. הלחץ הסטיכי של מיליונים ריפטריאנטים, שאחת החלטתם: לשים קץ לחיי גולה והשפלה בנכר - לחץ זה יגרוף כל גבול מלאכותי, שיעמוד בדרכם.

ה' - בשטח שהוקצב "למדינה היהודית", לפי המלצת רוב הוועדה, ימצאו למעלה מחצי מיליון ערבים (אגב: שום תכנית חלוקה אינה יכולה למנוע יצירת מיעוט גדול באופן יחסי של אוכלוסיה ערבית בתוך "מדינת" החלוקה). זכות האופציה שניתנה להם תישאר, כמובן, בלתי מנוצלת. הם לא יעזבו את בתיהם - ובצדק לא יעזבום. אם הימצאותו של מיעוט לאומי כה רב - האוכלוסיה הערבית תהווה "במדינת" החלוקה מארבעים עד חמישים אחוז גם אחרי הכנסת "העקורים" - יגרום קשיים לשלטונות היהודיים, הרי קשיים אלה לא יהיו קטנים, ואולי אף יהיו גדולים, מן הקשיים שהיו נגרמים לשלטון עברי בכל שטחה של ארץ-ישראל, בו היה חי, עם השלמת הריפטריאציה העברית, אותו מיעוט, מבחינה יחסית, של אוכלוסיה ערבית. מאידך, אם מבחינה עקרונית הוחלט - ובצדק הוחלט - כי אין כל חשש להעמיד מיעוט ערבי לאומי תחת שלטון המדינה היהודית, הרי חשש זה נופל גם במקרה של הפיכת הארץ כולה למדינה עברית חפשית ודימוקרטית.

ו' - ביתורה של ארץ-ישראל הוא אקט בלתי חוקי. הארץ הזאת, שהיא מולדתו היחידה והנצחית של עמנו, היא שלמות היסטורית, גיאוגרפית וכלכלית. האין זה אבסורדי שהרי יהודה, השומרון והגליל צריכים להמסר לבעלות לא-יהודית? הן השמות עצמם מלמדים למי הבעלות החוקית עליהם. האין זה אבסורדי שירושלים - עיר דוד - צריכה לא להיות בירת מדינתנו? אמנם, בירושלים ישנם מקומות קדושים לדתות הנוצרית והמוסלמית. אבל אין כל קושי למצוא הסדר, שיבטיח את האכסטריטוריאליות של המקומות הקדושים, מבלי לגזול מאת עמנו את קדשי קדשיו, את עיר בירתו הנצחית.

ז' - אין לחלק את ארץ-ישראל; צריך לאחד את ארץ-ישראל. עבר הירדן מזרחה הוא חלק בלתי נפרד של ארץ מולדתנו. בריטניה השתלטה על חלק זה של ארצנו והפכה אותו, תחת המסווה של "עצמאות'', למושבה שלה. הוועדה המיוחדת סרבה לטפל בבעית עבר הירדן מזרחה, מפני שהוא לא הוזכר בכתב הסמכות שלה. אבל האסיפה הכללית של ארגון האומות רשאית וחייבת להעלות על סדר דיוניה גם בעיה זו, הכרוכה בעוול בלתי נסבל, באחיזת עינים ובגניבת הדעת.

ח' - כל חלוקה של ארץ-ישראל בעבר או בעתיד, היא בלתי חוקית ועם ישראל לעולם לא ישלים אתה. אנו קובעים ומצהירים, כי הסכמה שתנתן על-ידי מוסדות או יחידים לתכנית חלוקה כלשהי, לא תחייב אותנו ולא תחייב את עמנו. חתימתם בטלה ומבוטלת מראש. כל חוזה שיחתם על בסיס חלוקה יהיה איפוא משולל יסוד חוקי, וזכותו וחובתו של עמנו תהיה לבטל אותו ולהעבירו מן העולם.

ט' - לבעית ארץ-ישראל ולבעית עם ישראל - שתי בעיות המסכנות, כל עוד לא נפתרו, את השלום הבין-לאומי - ישנו פתרון אחד בלבד: החזרת המולדת העברית לבעליה החוקיים לשם כינונה כמדינה חפשית, עצמאית ודימוקרטית, שתבטיח שוויון זכויות מוחלט לכל תושביה. אך המולדת העברית היא לא גיטו פלוס מדבר. המולדת העברית היא הטריטוריה, המשתרעת בין הים התיכון לבין המדבר אשר מעבר הירדן מזרחה ומדן ועד באר-שבע.

עמנו יילחם לשחרור הטריטוריה הזאת עד שתוחזר לו.