תהיה מלחמה

 תהיה מלחמה

בזמן כתיבת השורות הללו עדיין לא נסתיימו דיוני האו"מ בענין ארץ-ישראל. עדיין לא ידוע, האם תושג הסכמה סופית בין רוסיה לבין אמריקה בדבר דרכי הביצוע של תכנית החלוקה. עדיין לא ידוע, האם תכנית החלוקה, כפי שהיא תעובד על-ידי הוועדה המיוחדת, תאושר במליאת האו"מ ברוב של שני שלישים.

אבל נניח, לצורך הניתוח, כי הדיונים באגם ההצלחה יסתיימו "בחיוב": תעובד תכנית חלוקה מפורטת ותכנית בצוע מוסכמת ושתיהן תקבלנה את הרוב הדרוש באספה הכללית, מה אז?

אחת האשליות המסוכנות ביותר, שראשי הסוכנות הסובלים מסחרחורת מטפחים בקרב העם, היא כי "האיום הערבי הוא בלוף"[1] וכי "רצון האו"מ" ייעשה ולא יהיה "פוצה פה ומצפצף". כדי לפזר אשליה זו - ופיזורה הוא ממש הכרח חיים לנו - מספיק לקחת בחשבון, מלבד כל הגורמים הידועים, את שני הגורמים הבאים: את הפרסטיז'ה הבריטית ואת הפרסטיז'ה של המנהיגות הערבית בעיני ההמונים הערבים.

הבריטים טענו וחזרו, כי ההחלטה על הקמת מדינה יהודית איזו שהיא תביא למאורעות דמים בארץ-ישראל. זה היה הנימוק "המוסרי" שלהם שבגללו עמדו ומוסיפים לעמוד על סרובם "לכפות את החלוקה". והיה אם ייעשה נסיון ישיר לבצע את החלוקה ובארץ ישרור שקט, ילמד העולם כולו, כי תעמולת האימים הבריטית, הנפוצה באלפי דרכים גם בימים האחרונים, לא היתה אלא תעמולת-כזב. ואת זאת אין יכולים הבריטים להרשות לעצמם, כי על-ידי כך היה מתמוטט כל בנין הנימוקים שהקימו סביב שאלת הארץ. המפתחות למאורעות "בין עדתיים" בארץ נמצאים בידי הבריטים. והם יפעילום - או לפחות ינסו להפעילם - כדי לא לתת לבנינם להתמוטט כליל.

מאידך, קיימת המנהיגות הערבית על כל פלגיה. הנימוק, שהיא מכורה לבריטים אינו מחליש, אלא להיפך. מחזק את ההנחה, כי "יהיה חם". אבל גם בלאו הכי יש לזכור, כי מנהיגי הערבים, הלהיבו ומוסיפים להלהיב את המוניהם "למלחמה קדושה''. אמנם, הכח העברי וגלוייו בחזית אחרת צננו עד כה את ראשי הנלהבים, אבל יש גבול פסיכולוגי, שאותו לא תוכל המנהיגות הערבית לעבור, אם תרצה לקיים השפעה כלשהי על המוניה. והגבול הוא: הקמת ממשל עברי.

בדרכים שונות תתפתח ההתנגדות הערבית שתיתמך על-ידי הבריטים. ראשית, לא יקימו הערבים שום ממשלה בשטח שיוקצב להם על-ידי החלטת האו"מ, כי הקמת ממשלה כזו כמוה כאישור למעשה של תכנית החלוקה. קרוב לוודאי, שגם עבדאללה לא יוכל להקים את הממשלה ההיא, באשר, ראשית, לא ירשו לו מפרנסיו הבריטיים לעשות כן, ושנית הוא לא ירצה ולא יוכל להעמיד את עצמו מול כל העולם הערבי (שעל חלקו הוא שנוא) "כבן ברית לציונים", המסייע בידם להגשים את תכנית החלוקה. אם הלגיון הערבי יופעל בחדשים הקרובים - הרי הוא יופעל לשם פעולות השמדה והחרבה שתעזורנה לעבדאללה להופיע "כמגן האחים הערביים".

אם הלגיון הערבי לא יופעל, יתחילו לפעול "פלוגות פרטיזניים" בשני השטחים גם יחד. התקפות פתע ונסיגות - זו כפי הנראה, תהיה הטקטיקה שלהן. לא מעטים הקרבנות, בנפש וברכוש. שאפשר להפיל בדרך זו. ואילו תגובות ספורדיות על התקפות אלו תתנה למדינות ערב את האמתלא להתערב למען "הצלת אחיהם מן התוקפנות היהודית".

אין לומר, כמובן, שהשתלשלות הענינים תהיה בפרטיה זו שתוארה לעיל. האפשרויות הן רבות ושונות. אבל דבר אחד הוא מחוץ לכל ספק: החלוקה לא תבוצע - אם תבוצע - בלי מלחמה. אין כל הבדל מבחינה זו בין הקמת ממשל עברי בכל הארץ לבין צמצומו לשטח שהוקצב על-ידי האו"מ. בכך טמונה האווילות שבהסכמה לחלוקה. אבל בכך טמונה גם האפשרות לבטל את גבולות החלוקה, תוך כדי המלחמה שתפרוץ למען בצועה.

ימים גדולים לפנינו.

[1] מובאה מחוברת של דובר הסוכנות היהודית.