שרות המודיעין הבריטי ותכניות האצ"ל
שרות המודיעין הבריטי ותכניות האצ"ל
זה שנים שהאינטליג'נס הבריטי עומד חסר אונים מול המחתרת העברית, המנחיתה מהלומותיה תמיד במפתיע. לרשותו של השרות החשאי הבריטי עומד מספר בלתי מוגבל של מרגלים וסכומים בלתי מוגבלים של כסף. אך שניהם אינם עומדים לו. המחתרת העברית היא עמוקה ביותר. כל הלהטוטים הידועים, בהם השתמשו המרגלים הבריטיים בארצות שונות, אינם מצליחים כאן. כתלי המחתרת בלתי חדירים הם. על המשמר ניצבים נאמנות ומוח - שני אוייבים נוראים לריגול הבריטי ולשיטותיו השפלות.
נראה, כי כדי לחפות על כשלון חרוץ זה, שעליו דברו כבר ברוגז בפרלמנט הבריטי, צווה איש שרות הריגול הבריטי להפיץ, בעזרת רדיו לונדון ושאר מכשירי התעמולה העומדים לרשותו, ידיעות מרעישות על תכניותינו לימים הקרובים. "מפי הסוס עצמו" שמעו הבריטים, כי היום או מחר הננו עומדים לפוצץ את בנינו של הנציב הבריטי, או את ביתו של המפקד של הגייסות הנאצו-בריטיים, את המפקדה של המשטרה הצבאית ואת לשכת המודיעין הממשלתית. אכן, הפעם האירה ההצלחה פנים לאינטליג'נס הבריטי. הוא יודע לא רק "מה" ו"מתי"; הוא יודע אפילו "למה"; הוא קרא לא רק בתכניות של הארגון הצבאי הלאומי, הוא קרא גם בכוונותיו. היש הצלחה גדולה מזו לשרות החשאי, המסתובב זמן כה רב כסומא בארץ קטנה זו?
מה הן, איפוא, כוונותינו, לפי הנחתם של גאוני הריגול הבריטי? אנו רוצים - אומרים הם - לפוצץ את הבנינים האלה כדי להביא לידי מצב צבאי - כך שהועדה של ארגון האומות המאוחדות תראה בעצמה, כי ארץ-ישראל היא תחת משטר צבאי מדכא. שמענו את ההנמקה העמוקה הזאת והתפלאנו. האם עד כדי כך מזלזלים רבי התעמולה הבריטית באינטליגנציה של השומעים והקוראים? או אולי זוהי אמת-המידה לאינטליגנציה של המרגלים-התעמלנים עצמם, שיש בה מן ההסבר לכשלונם בשעה שנאלצו לפעול לא בבנגל, כי אם בארץ-ישראל? כי הרי כל קורא עתון בעולם יודע, שלו רצינו ב"מצב צבאי", היתה הברירה בידינו לא להמשיך בהתקפותינו לאחר שמצב צבאי זה הוטל על תל-אביב, פתח-תקוה, ירושלים וכו'. לו היינו אז מחרישים, היו הבריטים אומרים: הרואים אתם? הטלנו מצב צבאי ומיד פסקו "מעשי הטירור". אות הוא, כי זוהי הדרך לחיסול הטירוריסטים, וצריך להמשיך ללכת בה. אבל הוספנו להכות במשעבד - הן מפני שצריך להכות בו בכל הזדמנות טובה והן כדי להוכיח, כי גם המצב הצבאי, שהוא אינו אלא צורה של נקם קולקטיבי מן הסוג הנאצי הידוע, לא יפסיק את מלחמתנו. ואת זאת הוכחנו. והאויב נאלץ לסגת וביטל את המצב הצבאי, שעל כשלונו בכו גם בכו רוב העתונים הבריטיים.
שנית, האם דרוש אותו מצב צבאי, שהמשעבד בכר לכנותו בשם צנוע יותר "איזורים תחת פקוח" - כדי להוכיח לנציגי ארגון האומות המאוחדות. שהארץ היא תחת משטר דכוי צבאי? האם בלי כל הנגישות הקשורות במצב הצבאי, אין כל איש שעינים בראשו רואה את מחנות הצבא האדירים, את גדרי התיל, את הגיטאות הנאצות בריטיים, את "בתי הדין" הצבאיים ואת כל שאר התופעות האופיניות למשטר טוטאליטארי, למשטר דכוי צבאי, היושב אך ורק על כידוניו? הרי אפילו הוועדה האנגלו-אמריקאית הוקיעה את הפיכתה של ארץ-ישראל למחנה מזויין והעולם כולו יודע, כי כמשטר הדכוי הצבאי השורר בארץ, על חוקיו ומוסדותיו, לא היה אפילו בגרמניה הנאצית.
כסילים הם, איפוא, המרגלים הבריטיים המעמידים פני חרטומים, בוחני לבבות. הם רצו להוכיח, כי הם יודעים את כוונותינו; והם הוכיחו, כי אינם יודעים אפילו לשקר בהצלחה. ובאשר לתכניות ההתקפה המעשיות, הרי אמרנו בהזדמנות אחרת והוכחנו, כי לא לשוא דברנו:
על תכניותינו ידע האויב, ידע שרות הריגול שלו, וידע רדיו לונדון - עם בצוען.
