שני בוגדים
שני בוגדים
בוגד, העובר למחנה האוייב בעד בצע כסף, הוא, בעצם, עלוב נפש, שקצו, במוקדם או במאוהר, מר. בגידתו מביאה נזק כל עוד היא לא נתגלתה. אך לאחר שגילוה, אין זה עוד אלא ענין של פסק- דין, או של הוצאה לפועל. על המלחמה אין היא יכולה להשפיע. ובודאי, שאין היא גורעת מכבודם של הלוחמים. בירושלים הנצורה, בביתר של בר-כוכבא, בטרמופילין של יוון היו בוגדים יחידים, שהראו את המעברות לאוייב, הם המיטו קלון על עצמם, אך לא על העם, שבגדו בו, ולא על הלוחמים הגבורים שתהילתם תהילת נצח.
אבל יש בוגד מסוג אחר. הוא עושה את מלאכתו לא בשמו ועל אחריותו, אלא בשם "ציבור" ו"בשליחות". לא כסף דוחפו לתפקידו, אלא נימוקים "פטריוטיים" ו"לאומיים". הוא אינו בורח, אלא נשאר כגבור על "משמרתו". לשם יתר בטחון. הוא רק מקיף את עצמו בשומרי ראש...
שני בוגדום. שני מלשינים. מי מסוכן מהם, יודעים אנחנו. מי שפל מהם, הגד אתה הקורא.
aaa
"משמר האומה"[1] טיפח בגלוי, במשך ששת החדשים האחרונים, את הבגידה מן הסוג השני. אלה, הכותבים את כתבי הפלסתר, עומדים בקשר ישיר עם מיסטר קרטיס ומוסרים לו, מפרק לפרק, רשימות, כתובות, שמות. אין הם אפילו מסתירים זאת; זו מלאכתם - למען האומה, כמובן. אך אם אותו משמר האומה, הנתון כביכול במרות הכלל, ייאלץ פעם, ע"י כלל חבריו והחיים עצמם, להפסיק את קשריו הלבביים עם הגברת בולשת ולצאת למלחמה בשלטון - הרי רק אז ילמד, כמה בוגדים מן הסוג הראשון רובצים בקרבו, וכמה סודות שלו אינם כלל סודות עבור ידידיו דהיום.
אז יבין משמר האומה, כי רבוי הבוגדים השכירים לא במעט נגרם על-ידי "הבגידה הפטריוטית". ואז יכה על חטא על העובדות שיצר ועל "הסיכומים" - מלאי הסילופים והזיופים - שנכתבו בידי איש הקשר של מיסטר קרטיס...
[1] שם נרדף או "רודף" לארגון ההגנה.