שנאת ישראל יהודית

שנאת-ישראל יהודית

לו הספיק המקום בעתוננו, היינו מפרסמים מלה במלה את הנאום, שנשא אדון מאיר יערי במועצת השומר-הצעיר והליגה הסוציאליסטית. את העתון, שפרסם את הנאום ההוא, קוראים אלפים: את עתוננו קוראים רבבות, ואנחנו היינו מעוניינים, שכל יהודי, בעיר ובכפר, יקרא את הדברים, המעידים יותר מכל דברי יריבים, לאיזו עקמומית של המוח ושל הנפש מביאה הכריכה המלאכותית של לניניזם. פרוידיזם ועוד כמה "איזמים". הסותרים אחד את משנהו, כשם שהמנהיגות הזקנה של "השומר-הצעיר" סותרת את רצון חבריו הצעירים באמת.

לצערנו קצרה היריעה. עתוננו נרדף לא פחות ממפיציו, כי את האמת הוא נושא, ואילו העתון הצהוב מקבל מידי השלטון הבריטי את כל ההקלות, באספקת נייר, בהדפסה, בהפצה ובהטסת סופריו לארצות חוץ. ההבדל הזה. עם היותו מקור גאווה למהפכנים ומקור חרפה ל"מהפכנים", מכריח אותנו, בכל זאת, לוותר על מצווה לאומית. את הנאום בשלמותו לא נוכל לפרסם. אך את הפסקאות האופיניות ביותר נביא ונאיר.

מהי הצהרת בווין? מר בן-גוריון חושב, כי היא עולה ברשעותה על הספר הלבן, הנושא את חתימתו של מקדונלד אנחנו חושבים, כי ההיקשים הללו אינם מבהירים הרבה. גיהינום הוא גיהינום. ולאחר שמישהו הושלך לתוכו, אין זה חשוב לו, אם ייחנק "בקומה" הראשונה. או יישרף "בקומה" השניה. הצהרת בווין לא יצרה מצב חדש; היא אישרה מצב, הקיים בעצם זה 25 שנה. תכליתו: גזילת המולדת העברית וחיסול העם העברי. על כל פנים, לכולם בישוב ברור, כי ההצהרה הבריטית האחרונה, כוונתה לסתום את הגולל על האומה המושמדת ועל הציונות הנחנקת.

אף דוברו של "השומר-הצעיר" מר יערי מודה, כי "זו תעודה צבועה ואנטי-ציונית במהותה". ובכל זאת - ממשיך "המהפכן" - יש בה נקודות אחיזה היא אולי (!) מתכוונת לחיסול הצהרת בלפור, אבל עצם הסתמכותה על המנדט ועצם העמדת קיום הספר הלבן בסימן שאלה (?) פותחים מקום לדיון מחדש ולהיאבקות מחודשת הסתירות בתעודה זאת בוודאי טומנות מלכודת, אולם מתפקידנו להפוך את המלכודת למנופים. (הסוגריים שלנו).

אם להתייחס ברצינות לדברים האלה, הרי יש להסיק מהם, כי נציגי "השומר הצעיר" מוכנים לנהל משא-ומתן על בסיס ההצהרה של בווין, ההצהרה המכנה את אומתנו "עדה", את ארצנו "ארץ ערבית" ואת שאיפתנו שאיפה "גזעית". עד כדי כך מגיעה התבוסנות. אולם לשמחתנו אין בדיבורים הללו שמץ של רצינות. זהו, כנראה, סתם פטפוט. כי כיצד אפשר להתיחס ברצינות ל"מדינאי", המסיים את נאומו, שכולו מבוכה, בפראזה כה מחרידה בריקנותה, כגון זו: "להפוך את המלכודת למנופים"? כיצד עושים זאת? לאלוהי החלומות הפרוידיסטיים פתרונים.

ובינתיים עוסק מר יערי במלאכה הפוכה. הוא משתדל להפוך מנופים למלכודות. אחד המנופים המלחמתיים שלנו הוא, כידוע, האחדות. אחדות הישוב הנאבק על קיומו ועתידו, אחדות הנוער הלוחם לתקומת העם ולחרותו. את האחדות הזאת רוצה מר יערי להרוס, בטרם הוקמה. לדעתו, עוד לא הגיע הזמן להקמתה השמדתם של ששה מיליונים יהודים; נעילתם ההרמטית של שערי המולדת, גזירת הכליון על שארית הפליטה - כל זה אינו מספיק, לפי אדון יערי, כדי לאחד במלחמת הקיום את כל המחנות היהודיים. מוקדם, מוקדם מדי! ומתי יגיע זמן האיחוד? הנה התשובה של איש "השומר- הצעיר". "בקרב האחרון, לפי דוגמת המרד של גיטו ורשה, אין באמת נפקא-מינה, מי ומי הלוחמים. בקרב אחרון כזה גם אני לא הייתי מבחין בין סוציאליסט לבין רביזיוניסט, כשם שלא הבחינו בגיטו ורשה ובגיטו ווילנא. אשר לא כן, כשמאמינים בסיכויי ההיאבקות על דרך לחיים ולעתיד".

כך דיבר האיש ובין עשרות חברי המועצה של מפלגתו לא נמצא אחד, שיקום ויזעק זעקה מרה:

- אוי לה לתנועה שאתה מנהיגה; אוי לה לאומה שאתה "שומרה". כי חוטא ומחטיא אתה. ודרכך דרך אבדון. אם נלך בה, הגע נגיע כולנו למעמד של גיטו ורשה. אתה תסכים אז להפעיל את נשקך "הטהור"; אתה תואיל אז לא להבחין - כשם שהימלר לא הבחין - בין יהודי לבין יהודי. אך אז יהיה מאוחר. המלכודת, שאתה עזרת לטמון לרגלינו, תיסגר לא יהיה עוד מנוס לישוב הזה, כשם שלא היה מנוס לאחינו, שבערו בבתי נאלווקי.

קול כזה לא נשמע. אין זאת, כי שנאת ישראל יהודית השתלטה במועצת "השומר-הצעיר", העומד, כדברי מר ברגר ב"דבר", בפני "מפולת האידיאולוגיה".