שמחת העם והמחתרת
שמחת העם והמחתרת
פקודת-יום
חיילים, אחיות ואחים,
בארגון האומות המאוחדות נפלה החלטת הביתור. והעם צוהל. בל נאשימו. נפשו עורגת לפריקת עול השעבוד, נפשו צמאה לעצמאות.
המושגים: מדינה, ממשלה, צבא, שאנו החדרנום במשך שנים מול ההתכחשות והלעג של שכורי המדינה דהיום, הפכו ליקרים שבחלומות העם. וכשנאמר, כי אלה יהיו למציאות, צוהל העם. בל נאשימו. הוא סבל סבל על-אנושי. דמו ניגר כמים. מיליוני בניו הושמדו. כל אוייביו קמו עליו להשמידו. עתה נראים לו באופק נחמה ורווחה זמנית. ולקראתן שש לבו. בל נאשים את העם. אך נצא לקראתו בראש מורם ונאמר: אנחנו, אשר את נפשנו נתנו ללא שיור למען יום הפדות, אנחנו איננו שמחים. ובתוגתנו גדולת שליחותנו ההיסטורית. כי המולדת לא שוחררה. המולדת בותרה.
המדינה, שאליה חתרנו משחר נעורינו; המדינה, שתתן לעם את חרותו ותבטיח לבניו את עתידם מדינה זו נשארה עדיין מטרת הדור. לא קל יהיה להגיע אליה. עוד דם רב יישפך למענה. באשמת אוייבים וזדים, באשמת "מנהיגים" מתעים, קטני אמונה וקצרי רוח. אך נגיע. כי אכן בימינו קם והיה הפלא: מתהומות יאוש, מקברי אחרים ומאפר טבוחים קם החייל העברי, קם הלוחם העשוי לבלי חת, קם המגשים. מה היינו לפני שנים מספר? עם טבוחים, החיים בפחד ומתים בפחד. ולמה היינו במשך שנים ספורות: לאומה לוחמת, שבניה הפתיעו גויים ולאומים בגבורתם והקרבתם. וזה הפלא שקם לנגד עינינו. וזה האות, כי הדור יגשים יעודו. הגואל הקיבוצי יקום. המשפחה הלוחמת תולידו. היא זרעה את הזרע. זרע נצחי הוא. ממנו יצמח עץ החרות לכל הארץ; עץ החיים לכל העם.
חיילים,
המעמד עומד בפני תפקידים היסטוריים והחלטות גורליות. בראשית היתה המלחמה. לקראתה ניכון במשנה מרץ. אולי בקרוב ניקרא לקרב. נבוא. ונוכיח כיצד נלחמים אחיו של דב, של שמשון, של אבשלום. ועינינו פקוחות תהיינה. עדיין לא נאמרה המלה האחרונה. עוד רבות האפשרויות. ואת כולן נמצה ולקראת כולן נתכונן. המלחמה למען שחרור המולדת תימשך. את הדרך לפנינו נראה בשלמותה. המעמד רק המעמד - הוא שיחליט עליה. נחליט. ונעשה.
שאו ברמה דבר אמונתכם.
מפלסי נתיבים הנכם, חניכיו של דור הגבורה ומחנכיו של דור הגאולה.
עוד נגדיל לעשות.
נגשים היעוד.
היכונו.
