שליש

 ידיעה, שאין אולי מרעישה ממנה, הגיעה לאזרחי ישראל מעבר לימים. היהודים הנדבנים בארצות הברית נקראו, מחוץ, ובנוסף, לתרומותיהם השנתיות למגבית המאוחדת, להקים קרן חרום למען קליטתם של שלוש מאות ושלושים אלף עולים. מנין עלו, לפתע, המונים אדירים כאלה? המרומניה? המרוסיה? המאפריקה הצפונית? השאלות האלה נקראות, כמקובל, ריתוריות. אבל הן טרגיות, משום שיש להן תשובה, והיא שלילית. לעומת זאת קיימת סטטיסטיקה רשמית, והיא אכזרית. במחצית הראשונה של שנת התקציב היוצאת עלו לישראל 7582 יהודים; באותה תקופת זמן, מן ה-1 באפריל ועד ה-30 בספטמבר 1959, ירדו מישראל 3786 יהודים. ההפרש הוא פחות מארבעת אלפים, או פחות משבע מאות נפש בחודש. היה שפל כזה באפיק העלייה? מניין, איפוא, מאות האלפים, שיש לדאוג לקליטתם?

מסתבר, כי על פי הודעה ישראלית מוסמכת, לא נקלטו, מתוך מיליון האזרחים, שעלו בעשר השנים האחרונות, שליש מהם. 330-350 אלף עולים עודם זקוקים לקליטה, זועקים באי כוח הממשלה והסוכנות באמריקה. לפיכך, אין מספיקה המגבית הרגילה; דרוש מאמץ נוסף, מיוחד.

ככה? ואנחנו לא ידענו. יתרה מזו: אנחנו שמענו, ביחוד בחודשים האחרונים, כי כל העולים, מלבד כמה אלפים, אולי לכל היותר כמה רבבות, נקלטו קליטת אמת, בשכון ובעבודה. מה קרה עם הנקלטים האלה? מאז נתקיימו הבחירות לא חלפו אלא חמישה, ששה שבועות: וכבר נתגלו שלוש מאות אלף עולים "חדשים", או נוספים, או בלתי נודעים, שלא נקלטו. שליש המיליון שנתגלה, כחסר קליטה, באמריקה, חודש ימים לאחר הבחירות בישראל, אות קלון הוא למפלגה שלטת, המספרת לעם, בימי הבחירות, שני שלישים של כזב.

רביע

על פי תוצאות הבחירות לעיריית ירושלים, אפשר היה להקים הנהלה עירונית בלי מפא"י. ואם אפשר היה, צריך היה לעשות כן. כי, אמנם, מפא"י קיבלה תוספת ייצוג בבחירות האחרונות, אבל היא נשארה מיעוט בעם. כלום זה צודק, או רצוי, שמיעוט ישתלט על כל העמדות במדינה? שאלה זו הוצגה, ביחס לירושלים. בכל הבחירות. נציגי הסיעות הפוליטיות- דתיות שמעוה, אמרו מה שאמרו ונהגו, כפי שנהגו. מתחילה התירו, אם לא ייזמו, פרסום ידיעות, לפיהן אין הם מוכנים לשתף פעולה עם הנבחרים מטעם תנועת החרות. וישמחו את לב מפא"י הגואה. במרוצת הימים, הכחישו נציגי סיעות אלו, מי בצנעה ומי בפומבי, את אשר פורסם בשמן. לזרא לנו, אמרו, הנוסח המפא"יי וזיווגה הנודע. אנו בהחלט מוכנים להקים קואליציה בירושלים יחד עם סיעת תנועת החרות. "מוכנים", אבל, הוסיפו מיד, איננו יכולים, אנו מוכרחים להקים את הקואליציה עם מפא"י. מי מכריח אותם, לא הסבירו. כלום יכלו? כך ניהלו הסיעות הפוליטיות- דתיות את משחקן בירושלים. המשחק הזה, הכפול, או המשולש, או אף המרובע, התנהל שבועות מספר, עד אשר קרה מה שלא היה בלתי צפוי. מפא"י קנתה קול וזכתה בכל. והסיעות הדתיות, שנשארו, לעת עתה, בחוץ, מאשימות אשה את רעותה בבגידה. זה לקח- שלם, לא לרביע.